ערך ש"י ש"ס כד

וטעם והוי א"מ נגד הפת וע"כ פריך רק לר"א דעד שתאכלנו שייך גם בכל דהו כמ"ש הש"ך ומשני דמקלי קלי וליתא לאיסור כלל ולא נקרא ההיתר עליו כלל ועיין ירושלמי פ"ב דמע"ש ה"א דמדמה שבח עצים בפת למים ומלח בעיסה דניכר חשוב לולא דמקלי העצים ואין בו ממש:

דף ה' ע"ב גמרא ונתקלקלו הלוים בשיר ערש"י ותוס' ורמב"ם פ"ג מקידוש החדש כתבו משום דא"א להקריב מוספים אחר תמיד של בין הערבים זה הים הקלקול ולכאורה הוא נגד גמרא זה אמנם כונתי בזה לדעת לח"מ כמעט בכל דבריו וכן נראה בעליל בפיהמכ"ש לרמב"ם פ"ד דר"ה שאחר שכתב שנתקלקלו בשיר שלא אמרו שירה שלא אם לומר של חול או של יו"ט סיים וכבר בארנו שאין שום קרבן נקרב אחר תמיד של בין הערבים הרי דתלוי זב"ז וכמ"ש הלח"מ ואני מוסף דאם כפרש"י ותוס' קשה כמו שתקנו לומר בתמיד של שחר לעולם שיר של חול יתקנו ג"כ א"ל באו עדים עד המנחה שיאמרו על התמיד שיר של חול ולמה יתקנו לדחות העדות דמצוה בזמנו כיון דבלא"ה ע"כ תקנו גם בתמיד של שחר הרי דאין בזה קפידא כ"כ ואף דל"ש שיאמרו ג"כ לעולם שיר של חול בתמיד של בין ערבים דאיך יאמרו שיר של חול וכבר הקריבו קרבן מוסיף ואמרו שיר של יו"ט, ולתקן להקריב מוסף אחר תמיד של בין ערבים א"א שאין מקריבין שום קרבן אחר תמיד של בין ערבים ויש די בזה לבד לישב לשון פיה"מ הנ"ל אבל יותר נכון דמ"מ ה"ל לתקן כשלא באו עדים עד המנחה יאמרו שיר של חול כמו בשחר א"ו ה"ט דבלא"ה יש קלקול לענין מוסף דא"א להקריב אחריו וצ"ל כמ"ש הי"מ בתוס' דמקריבין התמיד ע"ת אם יבאו עדים אחר מנחה יהא למוסף וא"כ אא"ל שיר של חול דבשלמא לענין תמיד אין קפידא כ"כ דל"ה תרתי דסתרו עם שיר של חול דגם בחול מקריבין תמיד משא"כ אם יתנה שיהא למוסף ול"ש לתקן לומר תמיד שיר של יו"ט כיון דעדיין לא אמרו מקודש איך יתקנו לומר בקום ועשה של יו"ט אבל לולא זה דאין מקריבין מוסף אחר תמיד של בין הערבים היו אומרים עם התמים שיר של חול וי"ל גם למ"ד בר"ה שם שאמרו שיר של חול ה"ט ע"י שאמרו שיר של חול לא היה אפשר להתנות שיהא למוסף ע"כ אף דלענין השיר אין זה קלקול כמו בתמיד של שחר מ"מ עי"ז לא קרב המוסף וכה"ג מצינו לענין סוכה בשמיני יתבי יתבינן ברוכי לא מברכינן ומשום דישיבה ל"ה תרתי דסתרו משא"כ ברכה כדאיתא שם להדיא וכן איתא כה"ג בס"פ הדר:

ע"ב רבא אמר אף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין היום ולמחר קודש פרש"י אע"ג דתקנו לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדים מן הראשון ואפילו באו עדים אחר המנחה אבל מלעשות יו"ט ב' לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה ותוס' תמהו מנ"ל הך סברא אימא כיון שהתקין שיקבלו כל היום א"כ כשהיו עושין שני ימים הם מספק ושני קדושות הן וביצה מותרת ונ"ל לתרץ דברמב"ם פ"ב מממרים כתב אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו או התקינו הראשונים אין אחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם ובהשגות שם א"א עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עלה שהראשונים התקינו וביטלה ריב"ז אחר חורבן מפני שנתבטל הטעם ולא היה גדול כקדמאי ושעה"מ הקשה שם מהא דתיקן ריב"ז שיקבלו עדות החדש כל היום אע"ג דל"ה גדול כראשונים וע"כ כשבטל הטעם א"צ להיות כהראשונים:

ולע"ד י"ל דשאני אם רק הטעם בטל ועדיין אין תועלת מצוה וכדומה לבטל התקנה מאם יש עכשיו תועלת לתקן היפך תקנה ראשונה דאזי יש כח לכל ב"ד בשעתו לבטל תקנה ראשונה דבטל טעמה כמו שיפה כחם נגד ד"ת אלא דד"ת א"א לעקר בקו"ע להיתר' רק לשעה כמ"ש רמב"ם שם אבל דבר שנאסר במנין וקודם היה מותר רק מחמת טעם נאסר והכי בטל הטעם ואלו היה בי"ד גדול בחכמה ומנין היה כח בידם לעקור לגמרי גם א"ל היה צורך משום גדר ותקנה והרי אינה נצחית ע"כ גם ב"ד קטן יכול לתקן להיפך לצורך לפי השעה לדי לנו להשוות המחלוקת בין רמב"ם וראב"ד רק בבטל הטעם אבל אם צורך תקנה ותועלת לתקן להיפך גם לרמב"ם יש כח להעמיד על ד"ת ול"ז ל"ק מעיטור פירות דהרי ריב"ז ראה להתקין לפדות חוץ לחומה ולא רשות לבד רק תקנה כמבואר במע"ש פ"ה מ"ב בתויו"ט שם כדי שלא לעטר שוקים הנתונים בידי א"י ולת"ק שם שלא יפחות השער וכן לענין קב"ע התקין ריב"ז לקבל כל היום תקנה חיובת להעמיד ד"ת דמצוה לקדש במועדו והרי עדים מותרין לחלל שבת לבוא להעיד על ראיית החדש כדי לקדש בזמנו והנה תקנה ראשונה היה שתי תקנות שלא לקב"ע ממנחה ולמעלה ומה"ט תקנו כשיבאו עדים ממנחה ומעלה שיהיו שניהם קודש כיומא אריכתא כמבואר ברש"י לעיל ועיין פנ"י ואף אם הוא תקנה אחת עכ"פ היתה תקנה בבאו אחר המנחה להיות שניהם קודש וא"כ גם שנתבטל הטעם ותיקן ריב"ז לקבל ממנחה ולמעלה ה"ד לקדש יום ראשון לענין מועדים דבזה יש צורך לקיים במועדו היה לו כח לתקן גם כשאינו גדול כראשונים אבל לבטל התקנה בבאו אחר מנחה מלהיות שניהם קודש אין בזה צורך מצוה רק רשות ובזה צריך דוקא גדול יותר ע"כ תקנה ראשונה במ"ע אף דבטל הטעם כיון דעכשיו מקבלין ואולי בזה יומתק קצת דעת ר"י דביצה לא אישתרי דזה הוה רשות וע"כ לא אמנו עלה ריב"ז דל"ה לו מנין גדול בחכמה ומנין והש"ס דחי כיון דע"כ גוף התקנה נתבטל ממילא אישתרי דבראשונה לא אמנו על ביצה כלל ולא נזכר במנין ראשון ויש מזה ראיה לרמב"ם דאם כראב"ד דאין צריך תועלת דוקא כמו דתיקן לקבל כל היום משום דבטל הטעם ה"נ ה"ל לבטל כל התקנה מלהיות קדושה אחת בחנם וכן לר"י למה לא התיר ביצה ג"כ ולעשות דבר שלם ולא חצי דבר ונקוט האי כללא בידך:

דף וא"ו ע"א ברש"י ד"ה דאיכא חברי וכו' והאי גלימא דאמרינן לעיל אינו צורך המת וכו' דאע"ג דטרחא דל"צ הוא אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי מותר כיון דלגבי מת כחול שוי' רבנן עכ"ל דבריו צריכין ביאור למה לא פירש לעיל על למיגז לו גלימא ומצאתי במהר"ם שיף עמד בזה וכתב דרש"י ס"ל גם באיכא חברי לא נאסר רק למיגז לו גלימא דטרחא דל"צ וע"כ א"ש המנהג לקבור ע"י ישראל ביוט"ב אף דהוה דבר שנאסר במנין עיי"ש ולשון רש"י אם יראו אותם מקברין מתיהן לא משמע הכי וגם לא משמע דליישב המנהג בא ואינו נזכר בדבריו כלל אבל לע"ד הוקשה לרש"י איך ע"י חשש