ערך ש"י ש"ס כג

סימן קי"ד מבואר דביצה יש בה משום בש"ע דאינו נאכל כמות שהוא חיה ממילא ל"ל דהוה מידי דאכילה ורבותיה בכך וגם לדעת הפוסקים דאביו אינו מצווה להפרישו אף מאיסור תורה מ"מ י"ל לפ"ד הרשב"א בפרק חרש לענין עירוב דאם אינו ראוי להאכילו בידים לקטן קרינן ליה אינו ראוי לקטנים וסברתו כיון דאסור להאכילו הרי חשוב איסור גם לקטנים רק כשעושה מעצמו א"צ להפרישו מאיסור וא"כ ל"ק מאתרוג די"ל דאין מאכילים אותם ושייך לומר מגו דאתקצאי ביה"ש דבעצם אינו ראוי וגם נבלה אין ב"ד מצוון להפרישו ואף אם במידי דאכילה כדרכו ורבותיה בכך מאכילין אותו כשרק היום גורם מ"מ הכא לגמעה חיה אין דרכו ורבותי' אבל ביו"ט יכול למטוונהו אף דמדרבנן אסור בטלטול המניעה מצד הגדול ואם שכח ונטלו בידו מותר להאכילו לקטן הוי ראוי לקטנים וא"כ ל"ל מגו דאתקצאי ביה"ש רק מחמת ביה"ש של עיו"ט דלא היה בעולם ומתורץ קושית הליכות אלי דלס"ד דתוס' תקשי על רב מב' יו"ט ש"ג הארכתי בזה כי הוא מקצוע גדול לענין מוקצה בדרבנן היכי די"ל מוכן לקטנים ביה"ש ויושב ומצפה ואפשר גם יושב ומצפה א"צ רק במוכן לעורבים דלא הוי מוכן לאדם ועיין מג"א תרי"א סוף סק"ב:

גמרא שא"ה דמקלי קלי איסורא במרדכי ספ"ב דשבת הוכיח מכאן לענין גיגית מלאה ענבים וזב גם בשבת דבטל אף דהוי דשיל"מ כיון דתחלת ביאת האיסור מעורב וראיה מכאן דהיכי דמקלי קלי גם דבר שיש לו מתירין בטל וראיותיו אינו מובן כמ"ש צל"ח כאן ובכו"פ סימן ק"ב והנלע"ד לפ"ד רש"י דטעם דשיל"מ דל"ב דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הא דבאינו בטל כתב הת"ח משום דאין ההיתר נקרא ע"ש האיסור רק ע"ש דבר שנתערב בו והוי כאל"ו וא"כ י"ל דס"ל למרדכי דגם במב"מ ל"ש לומר דההיתר נקרא ע"ש האיסור רק כשהיה מקודם בעין משא"כ בלא ניכר מעולם רק תכף כשחל האיסור נתערב ל"ש לומר עליו כי הוא זה שהיה אסור ויש לו היתר למחר וס"ל גם הכא דמקלי האיסור ה"ט דלא יהא נקרא עליו למחר כיון דמקלי קלי רק על הפת וחשיב כאל"מ:

והנה עיקר סברת המרדכי נ"ל דל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור רק אם כבר חל האיסור משא"כ אם ע"י הביטול אינו מתחיל האיסור כלל וכה"ג מצינו בנטל"פ אם כבר נאסר הכלי לא רצו חכמים להתירו אח"כ ולא גזרו שיאסור התערובות מתחלה ע"י נטל"פ וכן בנ"ט בנ"ט של איסור אסור אבל של היתר כשפוגע נ"ט בנ"ט דבשר עם חלב אינו נעשה איסור בתחלה:

והנה המרדכי בשילהי חולין כתב להיפך ביבמה שרקקה דם דא"א בלא צחצוחי רוק הא דא"ב ברוב משום דלא ניכר מעולם הרוק בפ"ע ותרצו האחרונים דהתם גם הרוב לא ניכר מעולם אבל מלשון המרדכי בחולין שם נראה להדיא דמשום דהרוק לא ניכר מעולם בפ"ע לא בטל עוד הרבו להקשות עליו ונלע"ד לפמ"ש הר"ן בפרק כל הצלמים גבי זוז"ג דגורם היתר בטל וע"כ המבריך ילדה בזקנה מותר ומ"מ המבריך ילדה של ערלה בילדה שעשו לסיג ולקורות ל"ב משום דא"א להבטל רק אם האיסור אפשר להיות מותר ואין ההיתר אפשר להיות אסור אבל אם ההיתר אפשר לו להיות אסור בטל הוא לגבי האיסור שא"א להיות היתר והיינו דאמרינן בפרק משוח מלחמה מ"ט ילדה בילדה דלא בטלה דאי אמלך עליה לפירות בת מהדר היא להיות ערלה עיי"ש נמצא יפה כח מי שא"י להתהפך מכמות שהוא לבטל דבר אחר שיכול להתהפך כמותו וא"כ ה"נ ודאי מה שלא ניכר מעולם בפ"ע ולא הוה בו שום שינוי ולא אתרע יפה כחו שלא יתבטל אבל דוקא אם המיעוט א"א להתהפך וכמו הרוב משא"כ הכא דיש לו היתר לאח"ז ומ"מ לא חמיר משום דשיל"מ כמש"ל א"כ אדרבה יפה כח הרוב לבטלו וכה"ג כתב ג"כ הפרישה ביו"ד סימן ק"ב הובא בפרמ"ג שם דדבר שאפשר לחזור להיתר לאח"ז בטל גם דבר חשוב כביצה שהוא דבר שבמנין ועפי"ז נ"ל לתרץ קושית ריט"א רפ"ג דבכורות מה שהקשה על המרדכי ממ"ש הפוסקים בחמץ שנתערב קוה"פ דא"ח וניעור בפסח והא בשעת חלות איסורו כבר מעורב ולא ליבטל ועוד דאמרינן בתוספתא פ"ד דתרומות הובאה בפ"ז דדמאי בירושלמי ה"ה עלה דמשנה מאה טבל ומאה חולין וכו' מעשר טבל שנתערב בחולין אם י"ל פרנסה ממק"א מוציאו לפי חשבון וא"ל ראב"ע אומר יקרא שם לתרומות מעשר ויעלה באחד ומאה והא כשקורא שם לתרומות מעשר כבר מעורב ואיך ליבטל עיי"ש ולפמ"ש א"ש דחמץ אין איסורו קבוע דיחזור להיתר אחה"פ ותרומת מעשר אפשר למתשל עלה ע"כ בטל כילדה שעשו לסיג ולקורת דכיון דאי אמלך עלה נהפך לערלה בטלה לגבי ילדה שעשו לפירות וכסברא זאת כתב הרמב"ם ספ"א מהלכות אבות הטומאה עיי"ש בכס"מ:

גמרא ולר"א דאמר אף בדרבנן דשיל"מ ל"ב הקשו המפרשים הא ר"א לא חידש רק לענין ספק אבל בודאי דשיל"מ לכ"ע גם לס"ד ל"ב ונ"ל דהנה מה דמשני דמקלי קלי האיסור י"ל הטעם דפליטה בטל כדאיתא ביו"ד סימן ק"ב ה"נ כיון דמקלי לא נשאר בענין רק הנאה בפת אבל הש"ך השיג על רמ"א שם דעדיין י"ל עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולפמ"ש הת"ח דא"מ בטל דלא נקרא ההיתר ע"ש האיסור ודאי הפליטה כא"מ דלא נקרא ההיתר רק על החתיכה דניכר ובעין ולש"ך צ"ל דמקלי קלי עדיף דליתא לאיסור כלל אמנם לדעת הר"ן בנדרים דנ"ג דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב מב"מ ממש וא"כ לפמ"ש הרשב"א בחולין דצ"ח דגם לר"י דמב"מ ל"ב מ"מ פליטת רוטב חשובה א"מ נגד חתיכה בעין כיון דקי"ל בתר שמא אזלינן וחמרא נגד ענבי חשוב א"מ וכ"ש פליטה נגד בעין עיי"ש לפ"ז הדין עם הרמ"א דטעם ופליטה בטל בחתיכה גם דשיל"מ והנה הנאת חום העצים שנאפה אצלם ודאי א"מ נגד הפת הן מצד עצמם הן מצד שמא ולא חמיר מפליטה אך לפמ"ש תוס' ופוסקים לקמן דל"ח גבי מים ומלח בעיסה דל"ב משום דישל"מ דע"י מתקן העיסה וחשוב מינו ה"נ י"ל גבי עצים בפת אך לפע"ד זה יתכן להת"ח דבא"מ לא נקרא ההיתר על האיסור שנתערב והיינו כשאינו מתקן המאכל אבל כשיתקן המאכל וא"א זולתו נקרא ההיתר גם עליו בכלל המאכל דגוף אחד הוא אבל לטעם הר"ן מ"מ א"מ היא לכל דבר ועפר"ח יו"ד סימן ק"ב וע"כ הוכרח הר"ן לתרץ באו"א הא דמים ומלח וכבר כתבנו דהס"ד ס"ל כטעם הר"ן דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב מב"מ ול"ש לענין ספק כלל ור"א חידש טעם דעד שתאכלנו וזה שייך גם לענין ספק וע"כ ה"נ גם הס"ד ידע דהנאת עצים בפת לא חמיר ופליטה