ערך ש"י ש"ס כב

ובשבת י"ב ע"ב ד"ה ר"נ שכתבו לענין מם דאמרינן בר"ה דף כ"א בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא דאכילת היתר רק היום גורם עדיף מאכילת איסור בעצמם ולפ"ד המג"א י"ל ה"נ במוקצא דרק היום גורם ומותר למחר ומבואר בפסחים במשנה ותוס' ומפורשים שם פא"ט דמ"ו דחלת ח"ל מותר לקרות לה שם ולאפותה בטומאה דחזיא לכהן קטן וה"נ הואיל וחזי לקטנים מותר לאפותם:

תוס' ד"ה נימא קסבר רב שבת ויו"ט חדא קדושה הקשו דנימא משום דאתקצאי ביה"ש דאפיקי שבת ע"כ אתקצאי לכולא יומא ובשעה"מ פ"א מהיו"ט בשם הליכות אלי הקשה דא"כ למה אמר רב דוקא בשבת ויו"ט ולא שני יו"ט ש"ג והנה י"ל לפמ"ש תוס' בפרק לולב וערבה דאתרוג בשמיני מותר דל"ש לומר דאתקצאי ביה"ש כיון דנטילת לולב כל שבעה במדינה רק מדרבנן וביה"ש הוי סד"ר ולקולא וא"צ לצאת בו עיי"ש וא"כ קשה הכא לענין נולד דג"כ דרבנן יהא מותר ביה"ש וא"ל דהוי דשיל"מ לפמ"ש המרדכי פא"צ דרק לענין ספק אם נולדה היום חמיר דשיל"מ דיש לו חזקת הגוף דהיום נולד אמנם י"ל לפמ"ש הפוסקים דאם נ"מ לענין ספק בדאורייתא ודרבנן ביחד שניהם לחומרא ה"נ ביה"ש דשבת נ"מ לל"ט מלאכות באו"נ אם שבת אם יו"ט אבל בשני יו"ט ס"ג דליכא רק ספק דרבנן מותר ובפשיטות אמרתי די"ל ממ"נ אי היום חול א"צ הכנה אי אתמול חול אינו מוקצה משא"כ בשבת ויו"ט וכן ראיתי אח"כ בשעה"מ בשם ריטב"א וצ"ל אף דמ"מ לדידי' ל"ה חזי דלא ידע שהוא חול מ"מ הוא כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו דקי"ל דמותר משום דבעצם חזי אמנם ק"ל לפ"ז גם בשבת ויו"ט נימא ממ"נ אם ביה"ש לילה הרי מותר היה רק לא ידע ואם ביה"ש יום א"כ לא אתקצאי תחלת י"ט ומה אכפת דאתקצאי סוף היום ומה דמרגלא בש"ס דאתקצאי ביה"ש דאל"ה אימר ביה"ש לילה וכשלא אתקצאי תחלת לילה הוה רק מוקצה לחצי שבת אך י"ל לפמ"ש רש"י דענין מוקצה משום דצריך הכנה מעיו"ט י"ל אף דביה"ש יום כיון דאז היה מוקצה לא הוכן מעיו"ט ואף דתחלת לילה מותר היה לא מועיל אבל לתוס' וש"פ דס"ל דיו"ט ושבת מכינים לעצמם ול"צ הכנה מבע"י והכנה דרבה מפני שהוכן משבת ליו"ט כמ"ש ר"ן ואס"ז ופנ"י לעיל ב' ע"ב א"כ הק"ל מה מקשי תוס' ולפ"ז י"ל גם קושית תוס' בדיבור שלאחריו דמאי הכנה איכא הכא דאתמול בחול גמרה די"ל דה"ק רב ס"ל הכנה דרבה וצריך הכנה מבע"י דוקא כפרש"י א"כ י"ל מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולא יום דתו ל"ל ממ"נ הנ"ל ונ"ל דעת התוס' דל"צ הכנה מבע"י משום דקי"ל יו"ט ושבת שתי קדושות א"כ מה דילפינין מוהכינו הכנה דרבה היינו שלא להכין מיום לחברו אבל יום לעצמו מיכין דהא מנ"ל אבל אם נימא חדא קדושה ע"כ הכנה דרבה דגם לעצמו אינו מיכין דצריך הכנה מיום חול והנה הגמרא כאן כבר ידע הכנה דרבה וא"כ לס"ד דקסבר רב חדא קדושה וכל מילי דמר עביד כרב א"כ איך יתכן הכנה דרבה עכצ"ל דצריך הכנה מבע"י ומה דלא אמר מיד טעמא דרב משום הכנה דס"ד כקושית התוס' ד"ה אלא דזה ל"ה הכנה ומה דלא מסיק דר"י טעמו דזה ל"ח הכנה דהא בלא"ה ע"כ לא ס"ל כרבה דכולהו כרבה לא אמרו והוא ג"כ מוקי למתניתין משום משקין שזבו ועוד לפמ"ש הצל"ח דס"ד דכ"ע ס"ל הכנה דרבה רק דס"ד דאיירי בספנא מארעא דליכא הכנה בלידתה עיי"ש וא"כ עכצ"ל כיון דהכנה בעי ויו"ט ושבת חדא קדושה ע"כ צריך הכנה מבע"י ועוד לפמ"ש באס"ז לעיל דמאן דלא ס"ל הכנה דרבה בממילא ע"כ מוקי לוהכינו להכנה בידים וכן מוכח בפיה"מ לרמב"ם ר"פ וכ"כ תוס' לקמן די"ז ד"ה מ"ט וא"כ את"ל דקדושה אחת למה לא יכין יו"ט לשבת ע"כ לענין מוקצה דמאכל צריך הכנה מבע"י וכדס"ל לרבה בפא"ע דעצי מוקצה אסור מה"ת משום והכינו ואף דהדר בו כתבו המפרשים דרק לענין זה ולא לענין מאכל מכל הלין מוכרח לפ"ד דס"ל קדושה אחת דצריך הכנה מבע"י ומה דאמר לעיל מאתמול גמרה לאפוקי דלא גמרה מקודם כמ"ש באס"ז וא"כ צריך הכנה מבע"י ול"ל ממ"נ הנ"ל וע"כ א"ש דלפי האמת ל"ל דמסיק דרב ס"ל הכנה דרבה ומשום דאתקצאי ביה"ש וכנ"ל די"ל ממ"נ כיון דשתי קדושות הן אינו מוכרח דצריך הכנה מבע"י אבל לס"ד דקדושה אחת ע"כ צריך הכנה מבע"י א"כ ק"ל שפיר נימא מגו דאתקצאי ביה"ש ומתורץ קושית הצל"ח דה"ל לתוס' להקשות על ר"י דמתיר באמת דנימא הואיל ואתקצאי ביה"ש משא"כ לרב ל"ק רק דיש עוד טעם ולפמ"ש א"ש דר"י דס"ל שתי קדושות הן ל"צ הכנה מבע"י והכינו להכנה בידים מקודש לחברו א"כ ל"ל מגו דאתקצאי ביה"ש דממ"נ אי ביה"ש יום מוכן היה תחלת לילה ואי לילה א"כ מותר היה וכן אי מקצתו יום ומקצתו לילה. ועדיין יש לדון דגם אי ביה"ש לילה מ"מ אסיר משום תוס' שבת דקי"ל דהוא דאורייתא גם במו"ש וי"ל לפמ"ש מג"א בסימן רס"ט סק"א בשם מהר"ם דמ"ע מאכילין לקטן בידים וא"כ לפמ"ש תוס' לעיל ג' א' בד"ה גזרה דאם מוכן לעורבים הוה מוכן לאדם ביושב ומצפה שינשרו הפירות מעצמם כ"ש במוכן לקטנים ואין לך יושב ומצפה גדול מזה כיודע מיד שתחשך יסתלק המוקצה ותו"ש אינו רק מ"ע ומאכילין לקטנים אך לפ"ז תמוה בעיני גוף קושית התוס' שהקשו נימא מגו דאתקצאי ביה"ש הלא ראוי לקטנים דלהרשב"א ור"ן מותר להאכילם בידים איסור דרבנן כמ"ש במג"א שם ובב"י סימן שג"ם וגם להחולקים עכ"פ אין מצווין להפרישו באיסור דבריהם אפילו אביו כמ"ש רמ"א שם ובש"ך יו"ד סימן פ"א ס"ק כ"א וכ"ו ולהג"מ הוא כ"ש ממ"ע ובמוקצה י"ל לכ"ע דרק הז"ג ועוד הא מבואר בסוכה דמ"ה בשביעי של סכות מיד בשחרית התינוקת שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן אף דהוקצה למצותן ביה"ש ואסור לגדולים כמ"ש תוס' שם בד"ה מיד ובפיה"מ לרמב"ם שם כתב לפי שאין התינוקת מדקדקין באיסור והיתר ולמה לא ימחו אבותיהן בידם וכבר הגיעו לחינוך דהא נטלו לולב כל שבעה וע"כ דאין מצווין להפרישן וכ"ש במוקצה מחמת איסור דקיל טפי וצ"ל דדוקא במאכל דרבותיה דתינק הוא וכמ"ש הרשב"א הובא במג"א סימן רס"ט ובסימן שג"ם ובסימן ק"ו אבל ליתן לו לינק מאשה אחר כד"ח וכבר פירש אסור דתו אינו רבותיה כיון דפירש ואינו מאכל כדרכו כדמוכח במג"א סימן רס"ט וע"כ רק באתרוג דנוהגין היו לאכול כמ"ש ואוכלין אתרוגיהן ור"ח מטבל בו ואוכלו הוה רבותייהו בכך משא"כ כאן שבת ביה"ש דאינו ראוי רק לגמעה חיה ומפרישין אותם מלמטוונהו דעדיין רק מלאכה הוא ומפרישין אותם אפילו משבותים כמ"ש הפוסקים שם ולגמעה חיה אין דרך אכילה בכך כמ"ש הרז"ה ר"פ וביו"ד