ערך ש"י ש"ס רכד

שעזבוהו אבותנו והוא רות לאיש שמתו אבותיו ובניו והוא נשאר לבדו כתוך שאין לו קצוות דקצוות אדם המה מורישיו ויורשיו והיינו שהשיבה בתוך עמי אנכי ישבת שאין לי רק תוך אבל הקצוות הם רק עמי לא אבי ובני כי אין לה בנים וגם אישה זקן ולפי דרך העולם ימות קודם ולא יירשנה רק עמה ואלישע לא ידע שאין לה בנים לא הבין כונתה ונחזי שידע שאין לה בנים השיב אבל בן אין לה ואישה זקן היינו זהו כונתה וע"כ אמר אבל והבן. שמואל ב' ואיוו ויאמר דוד אל מיכל לפני ד' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ד' על ישראל ושחקתי לפני ד' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעינו ועם האמהות אשר חמרת עמם אכבדה הנה ושחקתי לפני ד' הוי כפל לשון וגם מאי עוד מזאת אבל נודע מהשכל כמ"ש בחובות הלבבות דאין חיוב עבודה והודאה לד' מכל אדם שוה כי כל אדם לפי ומה שנתייחד בטובה וגדולה וחכמה ועושר יותר מזולתו כן יחויב יותר ויש לו לדאוג אם אינו מקצר בהודאה ועבודה עי"ש נמצא במקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו דאין לו להתגאות בעבודתו על אחרים וזה שאמר מחמת שבחר בי מבית אביך ומכל ביתו לצות אותו נגיד אנו מחויב בהוראה ועבודה יותר במס"נ יותר מזולתו וגם זה גופא שזיכני הש"י ושחקתי לפני ד' אשר מלאכי מעלה אין להם רשות לומר שירה רק לעתים רחוקים ואני זיכני הש"י בשכל ומדע לשחק לפניו על זה גופא אני צריך להוסיף עבודה והודאה על שזכיתי להיות בדחנו דמלכא ונקלותי עוד מזאת טובה זאת שאמר גרם לו שפלות דאין לו להתגאה על אחרים עם שהם מקצרים יותר בעבודה ממנו כי החיוב עלי מוטל יותר ואולי עדיין לא יצאתי י"ח לפי ערך הטובה הנוספת על השאר בני אדם. ועלה האיש מעירו במדרש משמואל נתעלה האיש בביתו נתעלה האיש בחצרו נתעלה בעירו נתעלה בכל ישראל וכל מילויו לא היה אלא מעצמו אינו מובן מה מעצמו ומניין דריש זה ויובן כי תרגום יונתן בפ' חקת עיר סיחון דמתער ומשים באורייתא פירש עיר מלשון עורה למה תישן כמ"ש שם בפירשו והנה לא אמר בעירו רק מעינו ש"מ דבא לומר מהתעוררת עצמו נתעלה ולא ע"י זולתו וע"ב שפיר פירש נתעלה בכל ישראל ומה דאמר מעירו לומר מהתעוררת עצמו. או יאמר כי נודע יש צדיק בגדר זולתו כמ"ש כבלע רשע צדיק ממנו ודחז"ל צדיק ממנו בולע לא צדיק צמור ויש צדיק בעצם והנה הצדיק בגדר זולתו לא ישוה בכל עת כי כשיושב בביתו בעצמו אינו בגדר צדיק רק בצירוף עם הגרועים ממנו וכשיצורף עם רבים יהא ניכר יותר צדקתו לפי ערך הרבים שאינם כל כך במעלה כמותו אבל אלקנה זה נתעלה בביתו ובחצרו ובעירו ובכל ישראל בשוה ע"כ דכל עילויו לא היה אלא מעצמו בעצם לאו בצירוף זולתו והבן. ישעי' סמך ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ בצר מטעי קרי מטעו כתיב ע"ד שכתב בכונת די אכלו אבהתנא דבגלות זיוג ד"י ובא"י זיוו ד"ו והיינו בין הנולדים מזיוג די שהוא מטע יוד בין מטע ואו. א"י דלא ידח ממנו נדח בין כונת הביאה היתה לש"ש דהיינו מטעי בין להנאת עצמם דהיינו מטעו. יחזקאל מ"ו (הפטורת פרשת החדש) ובבוא עם הארץ לפני ד' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצאו פתח בלשון יחיד לא ישוב ואשר בא בו וסיים לשון רבים יצאו גם יצאו כתיב ויצא קרי י"ל ע"ד רמז כי הבאים להקביל פני רבם ברגל לא יתאחדו בכונתם כי יש בא בשביל שיתפלל בעדו על עושר ופרנסה כי זה אצלו העיקר ויש בני עלי' באים כדי ללמוד דרכי ד' וזה העיקר אצלם אמנם החכם הרב עושה העיקר מה שהיא עיקר להחזירם למוטב וללמדם דרכי ד' ומתוך שלא לשמה בא לשמה אבל אף שיהא לו ישועה גם בפרנסה מ"מ זה עושה לטפל היפך כונת הבא וגם הבא בשביל ללמוד דרכי ד' יהא לו ישועה בפרנסה כי זה הכנה ומוכרח לעבדות ד' ואם אין קמח אין תורה אורך ימים בימינה למיימינים בה כ"ש עושר וכבוד ונודע דרום רומז לחכמה ולימין ע"כ מנורה בדרום והרוצה להחכים ידרים והעושר מצפון זהב יאתה והרוצה להעשיר יצפין וע"כ שלחן בצפון וע"כ אמר הבא דרך שער צפון כי עיקר כונתו בשביל הצפון ע"כ לכונה זאת שם לדרך פעמיו מ"מ הרב עושה עיקר מן החכמה ומשפיע לו חכמה ע"כ דרך שער נגב יצא והבא דרך שער נגב בשביל החכמה לא מבעיא שילמוד דרכי ד' אלא גם פרנסה ישיג ויצא דרך שער צפונה וע"כ שינה לומר כאן צפונה בלשון נקבה ולעיל אמר שער צפון כי הראשון עושה כל מגמתו לצפון אבל זה כל עיקרו לדרום רק גם זה ממלא ישיג וטפל לדרום הוא אצלו ואצל הרב ולמען שלא תאמר שזה לא ישיג רק הפרנסה היפך כונתו ע"כ אמר לא ישוב דרך השער אשר בא בו היינו הראשון אשר כל עיקרו רק בשביל הצפון ועתה נהפוך הוא הרב עושה העיקר לדרום כי נכחו יצאו בא לכלול השני יצא ג"כ נוכח הראשון שבא דרך שער צפון ושניהם יצאו נכחו דרך הדרום אבל זה אינו נכח של עצמו שג"כ כונתו לדרום ע"כ יצא קרי כי נכח של עצמו אינו רק אחד הראשון ועוד י"ל הקרי והכתיב דודאי זה שכתת רגליו בשביל החכמה מתפעל יותר והרוצה לטהר מסייעין אותו ע"כ אף שבלב אחד יוצאין בראשית חכמה יראת ד' וע"כ יצא קרי כמו ויחן נגד ההר בלב אחד מ"מ אינם דומים לגמרי וע"כ יצאו כתיב והנשיא בתכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו ולא אמר יצא כמו יבוא כי בבואם להתקרב אל הקודש יבוא מתקרב הרב ג"כ אל הקדושה פנימה ממדרגתו לקבל קדושה כדי להשפיע להם ובצאתם אם כי הם מתרחקים מן הקדושה, ואין בכחם לעמוד תמיד במדרגה כאשר הם לפני הרב מ"מ הרב מתקיים בו אחזתנו ולא ארפנו. ירמיה ל"א הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגומר י"ל דזיוג חול מושך נשמה מזיוג שלמעלה אחור באחור שהנולדים ממנו הם נשמות ישנות כמ"ש גמ"ח במסכת השכיבה פ"א מ"ה משא"כ בשבת אחר חצות לילה אזי למעלה זיוג פב"פ ואז הכל הוא רחמים עיין מ"ח ליל שבת פ"ו מ"ה והנה בפנים הם ש"ע נהורין נמצא פב"פ הוי שעשועים ונשמה הנולדה הוי ילד שעשועים וזהו הבן יקיר לי אם הוא ילד שעשועים וע"כ רחם ארחמנו דשעתו קיימא לו ועיין פע"ח. שער י"א שער כונת אמן פ"ג ז"ל כשהן פב"פ מאירין בנו"ק הש"ע נהורין