ערך ש"י ש"ס רכג

יחיד והעריצים רבים גם ה' מיותר ויתכן דאיתא בזהר"ק בהקדמה לזהר בראשית דף ב' ע"ב בד"ה עאלת אות פ' שיש הפרש בין גאולה לפדיון כי הגאולה בעלמא דדכורא ופדיון בעלמא דנוקבא עיי"ש ואחז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה והיינו אם מתעוררין קודם מלתתא יולדת זכר ואז הוא גאולה מעלמא דדכורא אבל כשאין מתעוררין בתשובה ומע"ט הוא ע"י נוקבא וצריך ליתן איזה פדיון לסט"א עיי"ש והנה כשאין התעוררת מלמטה יש לפעמים מחמת דאין מלך בלא עם ואנחנו עמו ועבדי הם ולא עבדים לעבדים וזהו הפודינו מיד מלכים מלכנו בכח זה שהוא מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים דמלך תחתיו כל העם ושייך טעמא כלפי מעלה אין מלך בלא עם משא"כ עריצים יחידים וצריך התעוררת תפלה ותשובה וזה בא ע"י דחק כמ"ש גדולה הסרת טבעת של אחשורש ממ"ח נביאים וכן ופרעה הקריב לב ישראל לשמים וכף הוא תופס יותר מן יד דיד אינו רק לשון רשות וגם כף הוא לשון רדוי כמ"ש בתילים קל"ט ותשת עלי כפך ופרשו רדוי ואזי יש אתערותא דלתתא לכן א"צ פדיון ומלדת זכר גאולה ואזי לא די שנגאל מכף העריצים למטה אלא גם מן ס"ם הכולל העריצים נגאלין מתחתיו בעוה"ז ומגיהנם לכן אמר מכף כל העריצים. ביוצר לפורים ובהגיע תור בנין לצלוח ובת אבי חיל לבשה בלוח מלכות בה רבה מרבה לסלוח דאיתא ברע"מ פ' תצא דף רע"ו דח"ו לא נבעלה אסתר לאחשוורש אלא שכל נפש מלובש בלבוש נגה טו"ר ונפרד מלבוש זה חלק הרע ונתהוית אסתר אחרת כדמותה ויצא דריוש משותף טו"ר אבל אסתר שכינה מתלבשת בה והיתה בחיקו של מרדכי עיי"ש ברמ"ז. ולפ"ז היתה המלאכה זו שנזדווגה באחשוורש אך מחמת דשכינה מתלבשת בה שליטת על אחשוורש ואומתו כמבואר ברע"מ שם וז"ש ובהגיע תור בנין בהמ"ק לצלוח שיגמר ע"י דריוש בן אסתר ובת אביחיל לבשה צלוח לשון בקיעה כמו וצלחה את הירדן כי לבושה נפרד הרע והלך להזדווג עם אחשוורש ומלך הטוב נשאר אצל אסתר גופה ללבשה מלכות בה רבה אם כי חלק הרע שנפרד מלבישה היתה לאחשוורש מ"מ מלכות בה רבה כי הרע נכנע לחלק הטוב ולכן ניצולו ישראל והבית נגמר ע"י דריוש. ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים כפל מפוזר ומפורד גם סגי לומר יש עם מפוזר אך המקיימים התורה הם מפורד בין העמים נפרדים מהם אך הפושעים אוכלים ושותים עמהם ואינם נפרדים מהם רק מפוזר בהם ואם לא היו הכשרים מתאחדים עם הפושעים להיות אגודה אחת היו הכשרים ניצולים אבל ישנו אם אחד מפוזר ומפורד ובהדי הוצא לקי כרבא וברו"ז פ' בלק דף ר"ב ע"ב כתב אם הת"ח מוחים ומוכיחים את עוברי עברה בזה לא אמרו כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין אדרבה מתרין בו למעלה לא תשחית את עצה המיעצה לטוב. א"י לפי שנשאו נשים נכריות ואיתא ביבמות די"ז ישראל הבא על הנכרית הבן כמותה והיינו מפורד בין העמים שנפרד מהם לבין העמים ועשה זה לקטרג שמכח זה יכול להם והגזרה מלמעלה משום זה היה כמ"ש בפע"ח וז"ש ישנו ולא יש כי כל ישות וקיום שלו הוא כשהוא עם אחד מיוחד עם בפ"ע ולא יתחתנו בעמים. א"י דבענוה מכניעין ס"ם דגימטריא ענוה כמבואר בספרים ולפיכך אמר ישנו שהם בעיניהם בחינת יש היפך בחינת אין והם מחזיקים א"ע עם אחד מיוחד שבעמים אף שהם בתכלית השפלות מפוזר ומפורד בין העמים וז"ש בשמואל א' ט"ו פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים ע"ד שום תשים עליך שתהא אימתו עליך כי ישראל עצמו שם את עמלק לו וז"ש במסורה בעלותו ב' דהיינו בעלותו שהחזיקו א"ע בני מעלה בעלותי ממצרים:

(שופטים וא"ו י"ג) ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש ד' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ד' ועתה נטשנו ד' פרש"י פסח היה אמר לו אמש הקרני אבא את ההלל שמעתיו שהיה אומר בצאת ישראל ממצרים וכ' עכ"ל ליל שבת קודש פ' שמות שנת תרכ"ג חלמתי חלום דהוא פליאה וכי גדעון תינוק בן יומו היה שלא ידע ושמע מיציאת מצרים עד אמש שהקרהו אביו ההלל וכי לא קרא בתורה עדיין והכי נביא היה אז אלא דכך כונתו כנדע ע"פ כתבי אריז"ל וכמבואר ג"כ במבא פתחים שאלה ה' כי סוד ההנהגה עליונה דבכל מועד לעולם חוזר וביעור אותו שפע ואור ממרומים שהיה לכל העולמות באותן זמנים ואין הפרש בין מצרים לפסח דורות עיי"ש והנה ידוע כי מה שחוזר וניעור הוא ע"י תפלותינו ומעשינו שאנו מקיימין כפי השייך לאותו מועד וזה שאלת גדעון אמש הקרני אבא את ההלל כדי לעורר אותו הארה גם עתה וא"כ עתה למה נטשנו ד' ע"כ החלום והוא נכון ונראה לכוין בזה מה שאמר פסח היה ואמש הקרני אבא דמה נ"מ אם קרא כבר או עתה אלא דרצה שעתה יהא חוזר וניעור הארת הגאולה כמו במצרים בזמן הזה יצאו בעצם היום הזה ובזה יובנו ג"כ דברי גדעון שאמר ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ד' דיל"ד חדא אם שהם עתה בגלות מ"מ נפלאות היו במצרים ומאי קושיא ואיה וג"כ מה לאמר וג"כ מה העלנו אטו אותם הוציא וג"כ מה לך בכחך זה אבל שאל דספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו אותנו ממש העלנו כן נאמר כי חוזר וניעור הגאולה ע"י הזכרת יציאת מצרים באמירתנו והיינו שאנו אומרים ויוציאנו ד' אותנו ממש וזה הקושיא ואיה כל נפלאותיו למה אין אנו רואין כן בכל פסח ממש וע"כ אמר לו הד' לך בכחך זה היינו במה שחזרת וניערת הגאולה ע"י הספור הגאולה של מצרים ומה שאינו כן בכל פסח צ"ל דודאי בעולמות עליונים חוזר וניעור כמו בפסח מצרים אלא שבעוה"ר אין בנו כח להמשיך הנסים נגלים עד עוה"ז עד נזכה ונראה בעינינו הגאולה הנעשה בכל פסח והבן. מלכים ב' ד' מה לעשות לך היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גחזי אבל בן אין לה ואישה זקן יל"ד מה זה תשובה בתוך עמי וכיון שאמר לה מה לעשות לך הוה לה להשיבו דאין לה בן ואפשר רמזה לו זה בחכמתה ע"ד שכתוב בחובת הלבבות שער הפרישות פרק זיי"ן ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו ויחיד