ערך ש"י ש"ס רכא

התנאי א"כ י"ל גם לר"א אם אומר שפרע בעדים וקיים תנאו פטור וכמ"ש הרא"ש דכן מסתר והל"ל דגם ר"א סובר כן אלא דצ"ע א"כ לל"ק בטעמא דשמואל דלמה צ"ל פרעתיך בעדים הא תנאי ליכא ואם דצריך לברר א"כ יצטרך לברר כמו לר"א וצ"ל דודאי אינו מחויב בכך לשמואל רק כמ"ש הר"ן כיון דהלוה לו בעדים גם הלוה לא מהימן למלוה וחושש שיוציא לעז עליו אם יברר המלוה שהלוהו וזה לא יברר שפרעו ע"כ אינו עשוי לפרעו בלא עדים ואם טוען כן ריע טענתו אבל בדברי רב אסי ל"ל כן דלא שייך בזה לשון שצריך לפרעו בעדים דמשמע דמחויב לפורעו בעדים כמו שהלוהו בעדים והרי אינו מחויב רק אנן אמרינן דלוה גופא אינו עשוי לפרוע בלא עדים לכן כשטוען כן ריע טענתו משא"כ ללישנא דרב יוסף דמיירי שהתנה שייך לומר צריך לפרוע בעדים דכן החיוב משום התנאי שהתנה ולל"ק עכצ"ל דצריך לפרעו בעדים צריך לברר פרעונו בעדים וכמ"ש תוס' ורא"ש ולכאורה יש לסתור זה כיון דריע טענתו ממילא שייך לשון דצריך לפרעו בעדים אבל י"ל דנ"מ רבתי כמ"ש המל"מ פט"ו ממלוה דלטעם הר"ן דריע טענתו אם המלוה מודה דפרע לו מקצת שלא בעדים תו לא ריע טענתו גם על השאר דחזינין דלא חשש הלוה לזה עיי"ש וא"כ כ"ט דצריך לפרעו בעדים עכצ"ל דמחויב לפרוע בעדים א"כ ל"מ אם פרע קצת שלא בעדים אבל לשמואל דאמר י"ל פרעתיך בעדים ולא אמר לשון דצריך שפיר י"ל משום דאם לא טען הכי לא מהימן דאינו עשוי לפרוע שלא בעדים וא"כ אם המלוה מודה שפרע מקצת בלא עדים תו אזל טעם זה:

ויותר נ"ל דלעולם י"ל גם לל"ק דרב אסי ל"פ על שמואל ושמואל פירושי מפרש די"ל פרעתיך בפני פו"פ ומה דמותיב לר"א ולא לשמואל י"ל דבתוס' ב"ב דף מ"ה כתבו דללישנא דמלוה חברו בעדים צריך לפרוע בעדים כיון דלא האמינו בלא עדים הוי כהתנה אל תפריעני בל"ע עיי"ש וא"כ י"ל לפמ"ש דלשמואל דלית לו סברא דבהנאה דמהימן משתעבד בלא קנין ה"נ לאחר שהלוהו לא משתעבד לכן לא מותיב לשמואל ממתניתין דאמר לו אחר ההלואה דאפילו התנה בפירש אינו מועיל ומשני דגם לרב אסי שאני אחר הלואה דלא הוי כהתנה כיון דכבר האמינו ולפ"ז גם בלשון דר"א הפירש כמו בדברי ר"פ וי"ל מש"ה צ"ל הלכתא כיון דאין הכרע בדברי ר"א אם לא פליג ובזה מיושבים כל קושיית הש"ך שם ס"ק י"ד אמנם הרא"ש לא נחית לכ"ז מדתמה מה מותיב לשמואל מהמשנה גם תמה דליהמן במגו ולא תירץ כהה"מ ואפשר לומר דס"ל להרא"ש דאם היה לו מגו אנן סהדי דפרע וקיים תנאו:

תוס' ד"ה כל האומר וא"ת אמאי לא מתרצינן דבורו לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כמו לא נטמאתי לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי ואומר ריב"א דהכא הא קאמר להד"ם ליש לתרוצי לישניה והקשה מהרש"א אכתי מתניתין דקתני אין לה בידי נתרץ דבורו משום שפרעתי עיי"ש ועל תוס' י"ל דס"ל כרמב"ם פ"ט מטוען וש"ע בחו"מ סימן ע"ט דאין לך בידי יכול לתרץ כן ומפרשי דהמשנה מיירי דאמר להדיא לא הד"מ אבל בהג"א פ"א דב"ב כתב דגם האומר אין לך בידי נעשה כאומר להד"ם וכן הובא בלח"ם מחברים דס"ל הכי עיי"ש בפ"ו מטוען וכ"ד מהרש"א כאן ונ"ל לתרץ אליבייהו דאיתא בחו"מ סימן כ"ט ס"א דאם ע"א חוזר מעדותו ויש לתקן דבריו שהעיד תחלה בדרך רחוקה שלא יהא מוכחש מעצמו מתרצינן כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זה את זה כדי שתהא עדות מכוונת וה"נ במוכחש הבע"ד מן העדים יש לנו לתרץ דבריו בדרך רחוק שלא יהא הכחשה וכ"ז אם אחר התירוץ לא יהא משקר שם אחד אבל כשהבעלי דינין מכחישין זה את זה ועדים מעידין כאחד מה יועיל התירוץ רחוק לתרץ דברי נתבע שלא יהא מוכחש מה חזית דנתבע קושטא קאמר ותובע משקר כיון דע"כ אחד מהם שקרן ואדרבה חזקה אא"ת אא"כ י"ל עליו ממילא אין לנו לתרץ בדרך רחוק כיון דא"א להציל כולן לומר דאין משקרין ולפ"ז בפקדון דאם נגנב או נאנס פטור ותובע א"י שפיר י"ל כשאומר אין לך בידי ובאו עדים שהודה או ראו בידו מעיקרא כבר או ראו בשעת הפקדון נהי דאין לתרץ דבריו שהחזיר דעדיין יהא הכחשה בינו לתובע מ"מ נתרץ שנאבד באופן דפטור אלא דצריך לישבע שבועות שומרים ובזה נתיישב סדר המשנה דפתח תנא שבועות הדיינין ובכל המשנה קתני חייב שבועה ופטור משבועה וכל חייב שבמשנה זאת נאמר על שבועה ומה זה באמצע המשנה תני מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי אין לך בידי חייב מנה לי בידך א"ל הן אל תתנהו לי אלא בעדים למחר א"ל תנהו לי א"ל נתתיו לך חייב דשתי בבות הללו חייב ממון לשלם ואין כאן מקומן אבל לפימ"ש א"ש דהר"ן כתב דיותר משמעות המשנה דמיירי בפקדון ומבואר בחו"מ סימן קל"ג דבפקדון אם אמר לו אל תתנהו לי אלא בעדים נאמן לומר החזרתי שלא בעדים במגו דנאנסו רק חייב שבועת התורה כמו בנאנסו וא"כ א"ש הך חיוב דאל תתנהו לי אלא בעדים ומיירי בפקדון דחייב רק שבועה וכן בדין דמנה לי בידך וא"ל הן ולוותר אמר אין לך בידי דחייב מיירי כמי בפקדון וכיון דאין מתרצין דבורו שהחזיר דבזה ע"כ אחד מוכחש נפקד או מפקיד רק מתרצין שנגנב או נאנס וחייב שבועת שומרים תני שפיר חייב וזה ראיה להג"א ומחברים הנ"ל דגם באין לך בידי כלום הוי כאומר לויתי וגם ראיה לדין הנזכר דבפקדון גם באמר לו אל תתנהו לי אלא בעדים נאמן במגו דנאנסו לומר החזרתי שלא בעדים וא"צ רק שבועה ועיין תוי"ט במ"א פ"ז:

פרק כל הנשבעין דף מ"ה תוס' ד"ה קציצה ודאי דכירי לא קאמר הממע"ה אלא ישבע בע"ה ויפסיד אומן כדאמר לקמן וא"ת לישני ששכרו שלא בעדים ונאמן במגו דל"ש וכו' ודבריהם צריך הבנה דלמה הקדימני דישבע בעה"ב קודם קושייתם וכן דקדק התומים סימן פ"ט סקט"ז ונ"ל דזיל קרי בי רב' דאמר במודה במקצת א"כ במגו דכ"ה משום דאינו מעיז ועוד למה צריכו לתירוץ שני אבל דעת כ"פ דלאפטורי ממון מהני מגו דהעזה וכ"ד הש"ך בסימן פ"ב וצ"ג ונבוכו הפוסקים בתוס' דהכא דשכיר נוטל א"כ הוי מגו דבעה"ב לאפטורי מממון לכן י"ל דל"ד לדרבה לכן כתבו שני תירוצים ובתירוץ קמא ס"ל דגם לאפטורי מממון ל"א מגו דהעזה ועכ"פ פשיטא להו דלאפטורי משבועה ל"א מגו דהעזה כדאמר רבה ולקמן הקשו תוס' דהוי מגו בדדמי ותרצו תוס' ור"ן כשי"ל מגו אמרינן דלא אמר בדדמי כיון דצווח שיודע בבירור וא"כ היה אפשר לומר דלא מצי לשנויי בקצץ דהממע"ה דשכרו שלא בעדים ויש לו מגו דממ"נ אם ע"י המגו אמרת דלא אמר בדדמי תינח דאין השכיר נשבע דמהני מגו