ערך ש"י ש"ס רכ

צ"ד לתרץ למה בהקדש וקרקעות אמר דצריך קנין ולהתנות ש"ח להיות כשואל סגי בדברים ותרצו דבס"פ הפועלים בלא"ה שומר הוא רק מתנה להתחייב יותר קצת אבל בהקדש וקרקע פטור אפילו מפשיעה וזה כונתו דבפרק הזהב אינו כ"כ דבר יתר אלא כל עיקר החיוב בחנם והכא דבלא"ה חייב לפרוע מה שמתחייב לפרוע בפני פו"פ רק דבר יתר ומתחייב בלא קנין רק בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן ולפ"ז לשמואל דבס"פ הפועלים גם במתנה ש"ח כשואל ס"ל דצריך קנין ה"נ לאחר הלואה אינו משתעבד בלא עדים ומתניתין דאמר לו אחר הלואה מנה לי בידך אל תפרעני אלא בעדים דל"ל דמשתעבד מחמת הנאה דנפיק עליו שמא דמהימן צ"ל כמ"ש הר"ן כיון דהתרה בו אינו עשוי לפרוע שלא בפני עדים אבל בשעת הלואה י"ל גם לשמואל משתעבד בלא קנין ובלאו ה"ט ובמל"מ פט"ו מהלכות מלוה הוכיח דצ"ל ע"כ ג"כ מטעם דמשתעבד דאם רק מטעם הר"ן א"כ כי א"ל אל תפרעינו אלא בפני פו"פ ופרע לו בפני אחרים הרי עדים שפרע אמנם מטעם שנשתעבד לו דאזלא כל הסוגיא דלאחר הלואה במה ישתעבד לשמואל ומתניתין קתני דחייב עכצ"ל ג"כ טעם הר"ן ועכ"פ י"ל חזקה לא חזר בו אחר שנתרצה לדברי מלוה והנה לרב אסי דס"ל דצריך לברר בעדים שפרע אם מטעם שעבוד קשה קצת דהרי נשתעבד רק לפרוע בעדים וצווח דעשה כן והלכו למדה"י וכי היה לו לאסרם וכמ"ש הרמב"ם פט"ו ממלוה ומ"ש הש"ך דלא קיים תנאו אינו מובן הרי טוען שקיים וצ"ל דאמדינן דעת המלוה דנתכוין שיברר לוה בעדים בפני ב"ד שפרע ולכן הוי ללוה לחוש שמא ילכו העדים למדה"י וה"ל ליקח שובר או כיון דרואה דמלוה לא מהימן לו ה"ל לחוש לעצמו וליקח שובר דגם הוא לא מהימן למלוה וכמ"ש הר"ן וטענתו גרועה אם אינו מברר שפרע והנה הה"מ פט"ו ממלוה תמה דלמה לא מהימן הלוה דפרע במגו די"ל פרעתיך בפני עדים ומתו וכתב שזו קושיא חזקה ותירץ שאין כאן דין מגו דמודה שלא קיים תנאו ולפיכך צריך לקיימו דהא איהו חייב נפשו לקיים התנאי דאמר דלא קיימו וכיון דלא אתברר דפרע אמרינן לו מחויב אתה לקיים תנאך וכן עיקר עכ"ל הנה מיאן בדברי הר"ן דס"ל דהוי מגו במ"ע ותפס הקושיא לקושיא חזקה וצ"ל משום די"ל פרעתיך בפני עדים ומתו אינו חושש כלל לפרוע בפני עדים דוגמא לדבר בפקדון ויש שטר למפקיד דמהימן החזרתי במגו דנאנסו ולא אמרינן אם איתא דהחזרת למה הנחת השטר כיון די"ל נאנסו לא חשש ליקח השטר או שובר כמבואר בחו"מ בסימן ק"ח ה"נ לא עדיף התנאי משטר דאמרינן דסמך על המגו לכן הוכרח הה"מ לתרץ משום דחייב לקיים התנאי שקיבל עליו ולפי הנ"ל דגם שלא בשעת הלואה משתעבד בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן ממילא גם בהתנה שלא בשעת הלואה לאי תפרעינו אלא בעדים ואמר לוה דפרע שלא בעדים חייב אבל לשמואל דס"ל דאינו משתעבד בהנאה זאת שפיר י"ל דמיהמן במגו ועתה א"ש הכל דלעולם לשמואל צ"ל דוקא פרעתיך בפני עדים והלכו ול"מ לו המגו כיון דנשתעבד בשעת הלואה ומותיב לו מהמשנה דמיירי לאחר הלואה א"כ לשמואל ל"ל מטעם שנשתעבד לכן אף דעכצ"ל טעם המשנה לשמואל כיון דהתרה בו גם הלוה חושש ואינו פורע שלא בעדים מ"מ נאמן במגו די"ל פרעתיך בפני עדים והלכו ובשלמא אי ס"ל לשמואל כרב אסי דאינו נאמן לומר פרעתיך בעדים ומתו או הלכו למדה"י הוי א"ש המשנה גם לאחר הלואה אף דליל מטעם שעבוד כיון דהתרה בו חשש ואינו פורע בלא שובר שיוכל לברר או דגם כונת המלוה כן שיברר דוקא וכיון דנתרצה לו הלוה ודאי חושש לדבריו וכיון דלית לו מגו טענתו גרוע וחייב אבל לשמואל הרי שלא בש"ה לא משתעבד ויש לו מגו אבל אנן דקי"ל במתנה ש"ח כשואל א"צ קנין וה"נ משתעבד בלא קנין וכמ"ש רבינו יואל א"כ גם שלא בש"ה משתעבד בלא קנין וכשמודה דלא קיים תנאו חייב וא"כ לדידן ל"ק ממתניתין ושפיר מסקינין הלכתא דאם אמר פרעתיך בפני עדים ואינם דנאמן ושאני משנתינו דמודה דלא פרע בפני עדים ולא קיים תנאו ומגו ל"ל וכמ"ש נמצא ההלכתא אינו מנגד לסתם משנה:

והרא"ש כתב תימא לעיל דפריך ממתניתין לשמואל אמאי לא משני דמתניתין מיירי באומר נתתי לך ביני לבינך ויותר מסתבר דגרסינין נאמן שהרי הוא אומר שקיים תנאו ופרעו בפני עדים וסוף העדים למות וכי בשביל זה יפסיד ולא היה מחויב ליקח שובר לשמרו לעולם וגם שמואל ס"ל הכי ואפשר ר"א ל"פ עליו בהא וכיון דהספרים חולקים ראוי להכריע כסברת שמואל והש"ך סקי"ד השוה דעת הרא"ש לדעת הר"ן דשמואל ס"ל נאמן לומר פרעתיך ביני לבינך במגו והרבה להקשות ולדעתי ל"ל הכי בדעת רא"ש כדמוכח בכל דבריו דלשמואל לא מהימן במגו ודוחק לומר דחזר בו הרא"ש מכל מ"ש תחלה ונראה כונת הרא"ש דרב אסי סתם קאמר ואין הכרע בדבריו ושמואל מפרש דאם אמר פרעתיך בפני פו"פ והלכו נאמן רק באומר פרעתיך ביני לבינך אינו נאמן ואפשר גם רב אסי מודה לזה ומה דאמר צריך לפרעו בעדים היינו אם טוען שפרע בינו לבינו חייב והגמרא דפריך רק לשמואל ממתניתין משום דבלשון רב אסי אין הכרע וכן ראוי למעט במחלוקת ואולי דייק הש"ך ממ"ש הרא"ש ואפשר ר"א ל"פ על שמואל בהא מדאמר בהא משמע בדבר אחר פליג וע"כ כונתו כמ"ש הר"ן דלענין המגו פליגי אבל י"ל דכונתו היינו כלשון זה דאלו לל"ק דאמר ר"א המלוה חברו בעדים צריך לפורעו בעדים עכצ"ל דשמואל פליג על ר"א מדמותיב ממתניתין רק לר"א ולא לשמואל כמ"ש התוס' דלשמואל י"ל דמתניתין מיירי דא"ל נתתיו לך בעדים א"כ עכצ"ל דפליג ר"א וס"ל דצריך לברר בעדים שפרע אבל בהא דא"ל אל תפרעינו אלא בעדים י"ל דר"א ל"פ אשמואל אלא דזה גופא טעמא בעי למה לא קאמר בגמרא דגם ר"א ל"פ על שמואל וסגי באומר נתתיו לך בפני עדים והכי מיירי מתניתין וכמו לשמואל וי"ל דה"ט דלהאי לישנא מה דצריך לפרוע לפני סהדי לא משום תנאי דלא התנה כלל רק דמלוה מהימן יותר דמברר שהלוהו ה"נ צריך לוה לברר שפרע ולוה לא מהימן לו וי"ל עוד דדמיא להא דחו"מ סימן רמ"א דתנאי שהוא בקו"ע מוקמונין על חזקתו שלא קיימו עד שיברר בעדים וא"כ ודאי אי"ל פרעתיך בעדים וודאי פליג ר"א אבל לפי דמתני דמלוה חברו בעדים א"צ לפרוע בעדים ומשום דלפרעון עומד וגם לוה טוען ברי לא אזלינן בתר חזקה וכמ"ש מהרש"א בר"פ הא"ר בד"ה ואמר ר"י ועיין בשער משפט סימן מ"ו ות"ל כיונתי קצת לדבריו וא"כ מה דבהתנה עמו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים היינו מכח