ערך ש"י ש"ס ריד

דף כ"ז ע"א זוממין חידוש הוא מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני אין לך בו אלא מחידושו ואילך פרש"י שנפסלים שנים בשביל שנים ותוס' פרשו משמע דהחידוש מה שנפסלים ראשונים תימא דבב"ב דף ל"ג קאמר לימא רבא דאמר כר"ח דאמר בהדי סהדי שקרא למ"ל ושתי העדות מפסלו אף בהוכחשו אהדדי תרוייהו מפסלי וא"כ מה חידוש גבי הזמה אי פסלינן הראשונים וי"מ דה"ק דהוי לנו לפסול שפי הכיתות וכיון דאיכא חידוש לא ילפינן אף לגבי הפסול לפסול הראשונים למפרע וכה"ג אמרינן פכ"ה דף ק"ח דלא ילפינין טכ"ע מבב"ח משום דאיכא חידוש בהיתרו דאי תרו לו כולא יומא בחלבא שרי ובבישול חדא שעה אסור עכ"ל ובהגהות רוו"ב הקשה דבפרק ג"ה דף צ"ח וצ"ט לכאורה משמע להיפך ולי קשה דבשלמא טכ"ע לא ה"א מסברא ואתה רוצה למילף מבב"ח אמרינן אין לך בו אלא חידושו אף דהחידוש מצד אחר אבל הכא הרי הכחשה לא ילפינן מהזמה ומ"מ ס"ל לר"ח בהדי סהדי. שקרא למ"ל וע"כ מסברא אמרה א"כ נהי דבהזמה יש חידוש הא דאחרונים כשרים עדיין למה נכשיר הראשונים ואם דלא אפשר למילף מהזמה מ"מ מצד סברא נפסל ראשונים דעכ"פ הכחשה הוא אף א"ל היה מוזכר בתורה דין הזמה כלל ונ"ל לתרץ קושית התוס' דודאי גם לר"ח הל"ל מסברא לא נפסל עדים מספק אמר דיש להם חז"כ וכמו דקי"ל כר"ה ובתוס' כתובות דף כ"ב ע"ב ד"ה תרי והרי כתבו דגם לר"ח אי אתי מהנהו תרי כתות והעידו על אחר לפסלו לא פסלינן מספק וכל כת מכתות אלו פסולין מספק עיי"ש ובאחרונים חו"מ סימן ל"ד ונראה עפימ"ש בתה"א והוא ביו"ד סימן קי"א דבשתי קדרות של שני ב"א ונפל איסור דרבנן לאחד מהן אפילו באין לשאול זאח"ז שתיהן אסורות אף דספקא דרבנן לקולא מ"מ כיון דסתרו ואם תכשיר אחת תקלקל לחברתה דע"כ תתלה האיסור בחברתה לכן שתיהן אסורות והש"ך הסכים לרמב"ן דבשל שני ב"א ובאין לשאול זאח"ז שתיהן כשרות וכו"ע וחוו"ד הסכימו לרשב"א וחלקו משני שבילין דבשתי קדרות כשאתה שואל ע"כ מזכיר שהיה שתי קדרות משא"כ בשבילין דא"צ להזכיר דאיש אחר הלך ג"כ באחד מהשני שבילין עיי"ש בכו"פ ופוו"ד חילק דבשני שבילין אין הספק לאדם אחד מחמת ברם אדם השני אבל בשתי קדרות דלולא היה כאן שתי קדרות לא הים ספק באחת לבד עיי"ש ולפ"ז כאן בשתי כיתי עדים כשאנו דנין על כת אחת עכצ"ל השאלה מחמת הכחשת הכת אחרת והספק באה לכל כת מחמת כת השניה לכן אף דמספק אין לפסול אדם כשמסופקין על אחד מצד עצמו לבד מ"מ בשתי כתות שתיהן פסולות כיון דא"א להכשיר כת אחת רק אם תתלה הקלקלה בחברתה וי"ל ר"ה וכרס פליגי בפלוגתת רמב"ן ורשב"א אמנם בהזמה מצד הסברא לר"ח שתי הכתות פסולין רק גזה"כ דאחרונים כשרים אף דמסברא יש ספק אם אומרים אמת א"כ הל"ל למעט החידוש להכשיר המזימין אבל כת ראשונה תשאר על סברא חיצונה וממילא יכשרו גם הם דאף דחדשה תורה דמזימין כשרים מ"מ מסברא אין על הראשונים רק ספק ואין אנו דנין רק על ראשונים ונוכל להכשירם אף דנתלה השקר באחרונים לא תקלקלם כלל דכבר הוכשרו מגזה"כ והוי כשתי קדרות שבאחת יש כדי לבטל האיסור ונפל איסור מהן דתלינן האיסור בה כיון דאין מקלקלין אותה אף דמידי ספק לא נפיק א"כ אחר דגזה"כ להכשיר האחרונים שוב הוי חידוש פסול הראשונים מה דהאמינה תורה לאחרונים כאלו ודאי אומרים אמת לפסול הראשונים דמן הסברא רק ספק הוא ומה חזית דסמכת אהני סמוך אהני נמצא חידוש וגזה"כ הכשר האחרונים גרם לנו עוד חידוש על פסול ראשונים לכן רק מכאן ולהבא פסולים דמוקמונין להו מן הסברא על חזקת כשרות ול"ל כיון דגזה"כ להכשיר כת המזימין הרי האמינם התורה תו פסולין הראשונים בודאי דזה מניין לתת טעם לחידוש מה שכנגד הסברא דמה חזית להאמין השניים יותר עכצ"ל דחידוש חדשה תורה מגזה"כ להכשיר האחרונים אף דהוי ספק אם אומרים אמת:

ועד"ז י"ל עוד כמו דמצינו לחלק לענין אס"ת דעל חתיכה אחת ספק חלב או שומן פטור ועל חתיכה משתי חתיכות חייב אש"ת וה"נ בהכחשה אקבע איסורא לכן לר"ח שניהן פסולין משא"כ בהזמה דגזה"כ כבר להכשיר האחרונים אף דספק אם אומרים אמת א"כ אין לנו לדון רק על ראשונים ואין כאן רק כחתיכה אחת בספק דהל"ל דכשרים ומ"מ פסלם התורה א"כ זהו ג"כ חידוש לכן כשרים למפרע:

גמרא א"נ דפסלונהו בגזלנותא מכאן מבואר דזה אינו חידוש וצ"ע על גליון תוס' בכתובות דף י"ט ע"ב ד"ה ואם דנראה מדבריהם דג"ז הוא חידוש אלא דצריך טעם מ"ש מעמנו הייתם והעידו שקר או פוסלים לקמאי בגזלנותא דמ"מ תרי הן וגם בהזמה נאמר דחשיבי כבע"ד כיון דלפי עדות בתראי מחויבים קמאי בכאשר זמם וגם מ"ש אם מעידין על גופי קמאי או לא ונראה דמה דהאמינה תורה לעדים משום חז"כ אפילו להוציא מחזקה י"ל משום דיש עוד חזקה דאא"ח ולא לו ובשני עדים ליכא חשש בדדמי כמ"ש הרא"ש פט"ו דיבמות ס"ג או מטעם שכתב רשב"ץ ח"ר ענין ע"ז דבע"א יש לחוש שנשכר להעיד שקר אבל בשני עדים אין חשש במוחזקים בכשרות דלא חציפי ליקח ממון להעיד שקר דבוסין זה מחברו עיי"ש ובפ"ק דב"מ ובשבועות מבואר דחזקה אא"ח ולא לו לכן נאמנים שני עדים לפסול אפילו מאה בגזלנותא דלקמאי ליכא אא"ח ולא לו אבל בעמנו הייתם יש גם לקמאי הך חזקה ואף לטעם רשב"ץ אין לומר דכמו כן לגזול לא חציפי דמשמע התם רק ליטול ממון להעיד שקר לא חציפי ועוד עכ"פ חזקה דאא"ח ליש בגזלנותא:

הש"ך בס"ס ל"ג הוכיח גם בלא דין מרומה צריך עדות שאיל"ז מדפסלינן עדות המכחשת זה את זה בחקירות. ויש לדחות דאם מוכחשין בחקירות ודאי יש כאן שקרא והוי כדין מרומה דצריך דו"ח שו"ר בים התלמוד דף מ"ב בשם תשובת ב"י דאם עדים מכחישין זא"ז הוי כדין מרומה:

דף כ"ט אשכחן אויב אוהב מנ"ל סברא הוא שונא מ"ט משום דמרחקא דעתא אוהב מקרבא דעתא קשה דבעל סברא זאת ר' יהודא והוא לא דריש טעמא דקרא בב"מ דף קט"ו ולפמ"ש לעיל דף פ"ז דלחומרא גם ר"י דריש א"ש דה"נ הוי חומרא לפוסלו מלהעיד לאוהבו ואם בא להעיד למיתה וכדומה י"ל כיון דכתיב והצילו העדה י"ל טעמא דקרא ולפסלו לעדות כמ"ש לעיל שם אלא דלכאורה צ"ע על הגמרא דהא קרא מיירי דמעיד לחובתו שהרג נפש ח"כ תינח שונא אבל אוהב הסברא להיפך דיעיד לחובתו ונ"ל דעכ"פ לא כשר לדיינו דיטה לזכותו