ערך ש"י ש"ס ריב

וגם במשחק עם גוי לפ"ז היה נ"ל לומר דה"ט בכל משחק הוי גזל מדבריהם דהוי אסמכתא אף דברצון הנפסד הוא כמ"ש הרמב"ם שם כיון שבא לו בחנם ע"י שחוק ולא אמרינן איידי דבעי לקנות גמר ומקנה והוי כמבואר א"א בתק"ח וה"ט כיון שיש בו איסור זולת זה שאינו עוסק בישובו ש"ע לכן למ"ל א"א בתק"ח ול"ל איידי דחב לאחריני כשאינו עוסק בישובו ש"ע ועושה איסור אמנם בפ"י מה"ע משמע ברמב"ם דדוקא כשאין לו אומנת אחרת יש פסול זה וטוח"מ סימן ל"ד הביא דברי הרמב"ם שבפ"י מה"ע והבין כן מדבריו דדוקא באין לו אומנת אחרת פסול ובסימן ש"ע הביא דברי הרמב"ם שבפ"ו מהלכות גזלה והבין מדבריו דמשחק פסול אף די"ל אומנת אחרת ובגמרא כאן מבואר דוקא באין לו אומנת אחרת ובאמת לא כתב הרמב"ם פ"ו דפסול לעדות רק אסור ועיין חידושי ר"ן ובטו"ז חו"מ סל"ד. והנה הא די"ל איני נזונת ואינו עושה מטעם דא"א בתקיח אף דחבה לבעלה כשמע"י עודף על מזונתיה הובא בהגמ"י שם בשם ריב"א משום שמוחזקת במע"י א"א להוציא מידה אבל אם אינו מוחזק יותר משכנגדו א"י לומר א"א בתק"ח כשחב לאחר כעובדא דתשובת מיימני שם שלא היה אחד מוחזק יותר מחברו שהיו שותפין בבית וחצר ועוד נ"ל דבאינו ניזונית אף דיש פסידא לבעלה הרי גם לה יש פסידא ומה חזית דדמא דידיה סמ"ק טפי ואפשר זהו סברת ריב"א עצמו כיון שהיא מוחזקת ניזל יותר בתר פסידא שלה אבל הכא אדרבה אין רצונו בתק"ח אלא אם ינצח חברו יוכרח הוא ליתן לו ורוצה להפסיד לעצמו אלא בשלו יכול לעשות אבל לגרום בזה חוב לאחריני לא מהני אמירתו א"א בתק"ח דל"ש לומר מה חזית דאזלת בתר פסידא דאחריני זיל בתר פסידא שלו דאדרבה בטענה זאת מפסיד לעצמו ואאת"ל שאומר כן משום דרוצה להרויח ואיידי דבעי לקנות אינו רוצה בתק"ח מ"מ לא שייך לומר זיל בתר פסידא דידיה דאטו בידו להרויח ולא להפסיד ובתחלת התנאי א"י מי ירויח ואחר שנתברר הרי ראינו שהפסיד ע"י תנאו ומה גם שכל ענין אמירתו א"א בתק"ח הוא אם ינצחו חברו והוא יפסיד:

ועיין יד מלאכי כללי אות מ"ם נסתפק היכא דאמר מאי בנייהו ואמר א"ב חדא או יותר אם י"ל דיש עוד נ"מ והביא מהרא"ש פ"ק דב"מ סט"ז ודעת מהריב"ל מדלא אמר א"ב עוד ש"מ דליכא יותר ודעת תוס' ורשב"א ובע"ת די"ל ל"ד נקט רק א"ב זה עיי"ש ומ"מ אם אפשר לתרוצי עדיף מלומר ל"ד:

עמ"ש בחידושי הר"ן דמתנה ש"ח להיות כשואל אף דגזים אינו אסמכתא מפני שתולה בד"א שהרי מחייב עצמו על האונס ואין בידו לשמור עצמו שלא יבא לידי אונס עיי"ש תמהני דהא בנדרים דף כ"ז ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בב"ד ואמר א"ל אתינא עד ז"פ איתנס ולא אתא אר"ה בטליה זכוותיה ופריך דאסמכתא הוא ואולי יש לחלק דמתנה ש"ח כשואל נחית בפירש להתחייב באונס אבל בנדרים לא הזכיר אונס ולא עלה ע"ד אונס והא דר"ה חייבו באונס לא דהוה כהתנה בפירש על אונס אלא כיון שלא התנה שיפטר מאונס איהו דאפסיד אנפשו כמ"ש הר"ן שם:

ויל"ע במשחק בקוביא אם קונה דהא בכתובות דף פ"א ע"ב איתא כל היכא דאמרו חכמים לא ליזבן אי זבין ל"ה זבינא וה"נ אסרו לשחק ול"ד למקח בשבת דהתם אינו איסור בעצם רק יום גורם ועוד הכא י"ל דלא יועיל ויתוקן האיסור והכי כתבו תוס' דה"נ צריך קנין א"כ לרמב"ם דמשחק בקוביא אף דל"ה אסמכתא אסור מדבריהם כמבואר בפ"א מגזלה למה לא יוציאו בדיינין אלא דרמב"ם שם כתב דלפיכך אינו גזל גמר כיון דברצון בעלים לוקח א"כ הכי מוחל לו והמוחל לא עביד איסור ע"כ מהני מחילתו וגם במקח כשאחד לבד עושה איסור כתבו אחרונים דל"ל אעל"מ ק"ו במחילה דא"צ כלל דעת המקבל דגם לקטן יכול למחול כמ"ש תוס' בפ"ק דקידושין דף י"ט אלא דלפ"ז אם כשנצח לחברו בשחוק תפס מעל השלחן וחברו צווח הל"ל דיוצא בדיינין ומלשון הרמב"ם משמע הואיל ומרצון הבעלים לקחו דוקא אם לקחו מרצון הבעלים ול"ד למציאת חש"ו דא"י בדיינים דהתם אינו רק מפני ד"ש ור"י דס"ל גזל מדבריהם אמר דיוצא בדיינים כדאיתא ס"פ הנזקין וכן בא"ר אם תפס מלוה מפקינן ממנו כדאיתא ביו"ד סימן קס"א ובחידושי ר"ן דף כ"ו ע"ב מבואר דמיירי בתפס כדרך השחוק משמע אם לקחו מרצון בעלים אין בו איסור גזל כלל לכ"ע דלא כרמב"ם ובחו"מ סימן ר"ז ס"י בהג"ה פליגי בכל אסמכתא אם בא לידו מרצון הבעלים אי הוה מחילה בטעות:

דף כ"ה ע"ב תוס' ד"ה א"נ תימא למ"ד מפריחי יונים ארא א"כ מעיקרא נמי פסולים מפני ד"ש וי"ל דהא דאמרינן מפני ד"ש קאי אלישנא דאי תקדמיה יונך עכ"ל וק"ל א"כ להאי לישנא הל"ל דלא נצרכא אלא לארא אלא דנ"ל אליבא דמ"ד ארא ולדידיה לא יתכן הטעם דא"נ מפני ד"ש ואם די"ל דרצה לתרץ תירוץ השוה לשניהם דלא נצרכא אלא למציאת חש"ו אבל א"נ לא קאי רק ללשון אי תקדמיה ודוחק ונ"ל לתרץ קושית התוס' דמ"ד ארא ס"ל דגרע גזל של ארא משל גזל דמציאת חש"ו דבגיטין פרק הנזקין קתני כל מה שאסרו חכמים מפני ד"ש ומנה בתוכם מציאת חש"ו ואפלגו חכמים ור"י דלחכמים אר"י בדיינים ויוני שובך ועליה דיש בהן גזל מפני ד"ש לא קתני התם ונישנית בברייתא בחולין דף קל"ט והנה ביבמות ר"פ האשה דף פ"ט מבואר דיש כח לחכמים בממון משום הפקר ב"ד לעקור ד"ת בקו"ע א"כ למה ס"ל לחכמים בגזל מציאת חש"ו א"י בדיינים הרי אמרו דהוא גזל מדבריהם מפני דיש וי"ל לפמ"ש בג"פ סימן ק"כ ושאר אחרונים דאף דהפקר ב"ד אלים כד"ת מ"מ אינו נעשה שלו כאלו קנהו מה"ת וע"כ בחש"ו דאין להם יד לזכות מן התורה אף דאסרו חכז"ל לגזול מהם מפני ד"ש לא אלמוה כד"ת דא"א לעשות להם קנין לכן א"י בדיינים וביוני שובך פרש"י בד"ה מפני ד"ש הטעם דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתי ורבו להתם ואף דצבי ר"ל ויונים מפריחים בשדהו ל"מ אף אם אמר תזכה לי שדי כדאיתא במשנה דפ"ק דב"מ דף י"ב היינו במפריחין אבל שוהים שם כמה ימים ולילות ובידו לתופסם ודאי תזכה לו שובכו ובפרט כשעומד בצד שובכו דמשתמר לדעתו וכמה פעמים נוטלן בידו ומניחן לשובכו ומכ"ש יונים הנולדים שם דזוכה בהם כשהם קטנים דא"י לפרוח ואם ביום מצות שלוח באם זוכה בבצים כדאיתא בפרק השואל דף ק"ב ובחולין דף קל"ט וכ"ש כשלנים שם בלילה דאין דרכן לפרוח בלילה דזכתה לו שובכו אמנם באס"ז בב"מ דף ק"ב מבואר