ערך ש"י ש"ס רי

הנתבע ומה אכפת לו במה דל"מ קבלת הנתבע כיון דאיגלאי למפרע הדין:

ע"ב גמרא רש"א כל כה"ג לאו אסמכתא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם א"ב דגמר אומנתא אחריתי יל"ד דהל"ל א"ב במשחק עם עכו"ם דלטעם אסמכתא מותר כמ"ש רמב"ם בפ"ו מגזלות והנה לקמן אמרינן מאי מפריחי יונים אי תקדמי יונך היינו משחק ואידך תנא תולה בד"ע ותנא תולה בד"א והקשה בחידושי ר"ן דהתירוץ לא קאי רק לרב"ח דהטעם משום אסמכתא ואנן קי"ל כר"ש ולקמן דף כ"ה ע"ב מאימת חזרת משחק בקוביא משישבר פספסיהן ויחזרו חזרה גמורה דאף בחנם לא יעשו והקשה הר"ן דתינח למ"ד משום אסמכתא אבל לר"ש מה לי בחנם או בריוח ותירץ כיון דעביד בחנם א"א שלא יהא לו אומנת אחרת וקשה מי לא משכחת דכבר יש לו בית והון נחלת אבות ונ"ל דבתוס' ד"ה כל מבואר בשם ר"ת דמש"ה ל"ה הכא אסמכתא דאיידי דרוצה לקנות או להרויח גמר ומקנה נמי לחברו והר"י הקשה עליו מההוא דערבון ולרמב"ם דבערבוני מחול ליכא אסמכתא רק באידך דאכפול ערבונך לק"מ דהכא בשניהם שייך אסמכתא וי"ל איידי דרוצה שיגמור חברו להקנות לו אף באסמכתא גם הוא גומר ומקנה באסמכתא והנה גם הר"י דחולק על ר"ת צ"ל אף דחזינין משום דרוצה להרויח נחית להקנות אם ינצחו חברו מ"מ אינו גומר ומקנה בכל לבו אבל לר"ת ס"ל איידי דרוצה דאם הוא ירויח לא יהא בו איסור אסמכתא שחברו יגמור להקנות לו בכל לבו ולבטל האסמכתא ה"נ גומר הוא בכל לבו וכ"ז משום דסתמא יש לנו להחזיקם בכשרים והנה ודאי משום דאין להם אומנת אחרת אין טעם לפוסלו לעדות אף דעושה איסור בזה מ"מ הרי מבואר ברמב"ם דאין פסול רק או רשע דחמס או בחיוב מלקות וכשאינו עוסק בישובו ש"ע ליכא גם שניהם אך כיון דחזינין דעושה איסור במעשה זו דאינו עוסק בישובו של עולם ל"ל דהוא בחזקת כשר דאדרבה סתמן אינן יראי חטא כפרש"י במתניתין ממילא ל"ל איידי דרוצה שחברו יגמור להקנות לו להנצל מאיסור ממילא אף אם משחק עם מי שי"ל אומנת אחרת וחושש לאיסור מ"מ אידך אינו גומר ומקנה לו רק אם הוא ג"כ חושש לאיסור וגומר ומקנה והדרא האסמכתא לשניהם וזה נכלל בדברי ר"ש דכל כה"ג לאו אסמכתא הוא אלא לפי שאינם עסוקין בישובו ש"ע היינו לפי שאינם עסוקים הוי אסמכתא נמצא אם עושה בחנם או עם עכו"ם לכ"ע אינו פסול דאינו רשע דחמס. והנה הראב"ד בהשגות פ"ו מגזלה כתב דגם במשחק עם עכו"ם ואין לו אומנת אחרת פסול א"כ הק"ל דנימא א"ב במשחק עם עכו"ם דלמ"ד משום אסמכתא כשר ול"ל דס"ל לש"ס דמשחק עם עכו"ם ואין לו אומנת אחרת גם לרמב"ח פסול מפני שאינו עוסק בישובו ש"ע אלא בא לומר דלת"ק אף שי"ל אומנת אחרת פסול במשחק עם ישראל דאל"כ מאי פריך עליו ממתניתין דלעולם ס"ל אימתי לפרש ומיירי במשחק עם עכו"ם ובכ"מ ה"ע פ"י דרך בדרך זה ותירץ אה"נ דהמ"ל הכי ודוחק והנה י"ל דודאי רק לפי מה דקי"ל משחק אין בו אסמכתא רק משום אבק גזל לכן בעכו"ם לא גזרו אבל לרמב"ח דהוי אסמכתא ממש אין לחלק בין עכו"ם לישראל בזה אמנם לפ"ז תקשי דהרי ראב"ד בהשגות פ"ד מחו"מ ה"ה כתב דאם משכן יהודי חמצו אצל עכו"ם והגיע זמנו לפני פסח אפילו לא אמר לו מעכשיו אין ישראל עובר עליו דאין דין אסמכתא לעכו"ם ובמג"א סימן תמ"ח הקשה למה ניזל בתר דיניהם באיסור ולא הוי בדין שפסקה תורה להם כדמוכח בבכורת ויו"ד ש"כ דלא אזלינן בתר דיניהם ותירץ כיון דבדיניהם אין אסמכתא גמר ומקנה ויש לפקפק על זה דא"כ נשרש אחר כל אסמכתא דאזי יהא גמר ומקני גם בישראלים ולמה אמרו אסמכתא לא קנה משום דלא גמר ומקני דנהפוך הוא משום דלא קנה לא גמר ומקנה יאמרו נא דקנה וממילא יהא גומר ומקנה ונ"ל דגבי הלואה הל"ל דליכא אסמכתא משום דעשה לו טובה גמר ומקנה כמ"ש תוס' בב"מ דף ס"ו אלא משום דהוי רבית כמו אם אמכור אמכור לך רק כשהוא דרך קנס אינו אגר נטר אך כיון דאינו רק קנס הוי אסמכתא דהא א"א לומר בשביל טובה שהלוהו גמר ומקנה דא"כ הוי רבית וכ"ז בלוה ישראל אבל בעכו"ם דליכא איסור רבית י"ל משום הטובה שהלוהו גמר ומקני המשכון א"ל יפרע לז"פ אבל בשאר אסמכתות י"ל גם לראב"ד יש דין אסמכתא גם לעכו"ם:

גמרא כל כה"ג לאו אסמכתא הוא בחידושי ר"ן הקשה למה מתנה ש"ח להיות כשואל ליהוי אסמכתא ותירץ דמתחייב באונס דלאו בידו ל"ה אסמכא ועדיין יקשה לר"ת דלא ס"ל סברא זאת גם לסברת רש"י יש לחלק דכאן במשחק בקוביא אין בידו ושכיח שחברו ינצח אבל אונס לא שכיח וכסבור ודאי לא יבא לכן התנה וזה יש לדמותו למ"ש תוס' בההוא דקביל זוזי אחמרא דהוי אסמכתא אף דתלה בדעת אחרים משום דסבר ודאי יזדמן לו לקנות דעל הרוב מזדמן אף דאפשר שלא ירצו למכור לו ועוד א"כ לרמב"ח תקשה האי ברייתא דמתנה ש"ח להיות כשואל דהא ס"ל גם במשחק בקוביא הוי אסמכתא וזה י"ל דמוקי לה בקנו מידו וג"ז אינו ברור דיש אסמכתות דל"מ קנין והנה ז"ל התוספתא פ"ח דב"מ מתנה ש"ח להיות כשואל והשואל כש"ח והשואל להיות כנושא שכר והשוכר כנושא שכר והשוכר להיות כשואל ויל"ד למה לא קתני דמתנה ש"ח להיות כש"ש וצ"ל דזה בידו לשמור מגו"א והוי אסמכתא ועדיין קשה למה לא תני דש"ש מתנה להיות כשואל ותוס' פרק הזהב דף נ"ח ד"ה בשקנו כתבו דוקא להתנות להיות כשואל א"צ קנין דע"י שמתחייב כשואל סבורים העם שהשאיל לו ונפק עליו שמא דמיהמן שמשאילין לו ועדיין קשה למה מתנה שוכר להיות כנושא שכר להאי תנא דשוכר כש"ח לכן נ"ל לפמ"ש ריטב"א פ"ג דנדרים ז"ל אין דין אסמכתא אלא כשהתנה מחמת דחק כהלוהו על שדהו דדחוק למעות וכשמשליש שטרו דלחצו לפרוע ובאם אוביר ולא אעבוד דצריך לאריסות ופרוותא דזיל שפט סוחר הוא ומשתכר בדבר ולהכי קנס את עצמו אבל בגיטין וקידושין ומתנה דיהיב מדעתו ליכא אסמכתא כלל וכ"כ נמ"י שם וז"ל ולאפוקי כל שעשה מעצמו בלא דוחק ולפיכך אין במתנה ובגיטין שום צד אסמכתא בכל התלמוד והיינו ההוא דפי"נ דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכן קבלתי כלל זה משני רבותי הרא"ה ורשב"א והוא כלל יציב וקיים עכ"ל וממלא לק"מ אהא דמתנה ש"ח ובחנם אין לו שום לחץ ובזה יתורץ קושית תוס' בב"מ דף נ"ח ד"ה בשקנו אהא דפריך בגמרא וקדשים וקרקעות לית בהו דין שומרים והא תני