ערך ש"י ש"ס רט

בלא"ה כמו שאבאר אמנם בקידושין דף ס"ב כיון דגר משפט כתיב בו ויש להקישו לחומרא לגזלות וחבלות מקשינן לחומרא א"כ קושיא ראשונה י"ל כמ"ש בחידושי ר"ן והכ"מ ומהר"ם שיף די"ל דבזה פליגי ר"י עם שמואל דלשמואל בדיעבד דינו דין ולר"י ס"ל כיון שעבר על תק"ח גם דיעבד אינו דין אף כ"ז בלא קבלו אבל כשקבלוהו דמותר לו לדון ולא מסרו חכמים וע"כ גם בתר"ל כ"ז שלא חזרו הבע"ד מותר א"כ לאחר גמ"ד אף דבע"ד חוזר מהקבלה תו הוי דיעבד כיון דנגמר הדין ובע"ד שתקו עד עכשיו וא"כ גם לר' יוחנן אוקמה אד"ת בדיעבד כיון דלא עבר אתק"ח ממילא די בחד וליכא רק חד לריעותא וכיון דשתקו וברצונם נגמר הדין תו א"י לחזור בהם בחד לריעותא ומפרט לפמ"ש לעיל דף ה' דברצון הבע"ד לא חלה כלל גזרת חכמים דכלום תקנו אלא לטובת הבע"ד והרי אי אפשי בתק"ח וכ"ז לדידן דקי"ל בחד סגי אף דקי"ל ערוב פרשיות משום דילפינן מבצדק תשפוט כדלעיל דף ג' או לר' יוחנן דלית לו ע"פ ורבנן ע"כ ס"ל כהלכתא אבל ר"מ ס"ל לעיל דף וא"ו דדין בשלשה מדאורייתא ומקיש פשרה לדין וכן הוא לקמן דף ל"ד ע"ב בברייתא דר"מ ס"ל דיני ממונות מן התורה בשלשה א"כ גם דיעבד הוי תר"ל ועכצ"ל דר"ד דלר"מ שלשה רועי בקר הוי תר"ל:

ולפ"ז היה אפשר לומר דרש"י נמי ס"ל כתוס' לקמן דף כ"ד דרבנן מודו לר"מ בתר"ל דיכול לחזור בו דקשה טובא כיון דבלא"ה גם לרש"י מוקי לה למתניתין בחדא לריעותא למה נעשה פלוגתא רחוקה ולומר דלרבנן גם בתר"ל א"י לחזור ולר"מ גם בריעותא חדא יכול לחזור אבל מ"מ לא רצה לפרש כתוס' דר"ד קאי אדרבנן דמיירי רק בקבלו בחד וה"ט דס"ל כהתוס' לעיל דף ה' בשם בה"ג דדיעבד בחד סגי או כרמב"מ דמדאורייתא בחד סגי רק מדרבנן גם דיעבד צריך שלשה וא"כ לרבנן אף דקבל לאביו לבד ל"ה רק חדא לריעותא אלא לר"מ דצריך מן התורה ג' והוי תר"ל קמ"ל ר"ד רביתא דמיירי בקבלו בחד ומ"מ ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו אבל במקום דצריך שנים גם רש"י מודה אלא לפ"ז צ"ע דעת התוס' ודוחק לומר דס"ל כאן דצריך שלשה מדאורייתא וצ"ל לדדהו ה"פ כגון דקבלו בחד בגזלות וחבלות ויש תרי אחריני עמו או בהודאות והלואות דסגי בחד אבל אם קבלו בשנים או בשלשה בגזלות וחבלות גם לרבנן יכול לחזור בו אבל לרש"י י"ל דמוקי לה כד"מ הודאות והלואות וקאי על רישא דמשנה ריש הפרק דמתחיל ד"מ דהיינו הודאות והלואות כמבואר רפ"ק:

גמרא הא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו ש"מ דוקא קתני יל"ד למה נטר עד האידנא ולא פריך מיד דהוא מגופא דמתניתין ואין מקום לשבש ולמה מקודם הביא ממרחק והוצרך לדרב דימי וגם אינו קושיא כאשר תירץ לו משא"כ זה תשובה נצחת ומגופא דמשנה אבל עוד יל"ד למה צ"ל תני עדו לוקמה דחד כשר וחד קרוב וקיבל הקרוב בחד והכשר בחד והעידו יחד בב"ד ואח"כ חזר מקבלת הקרוב ולר"מ יכול לחזור בו ממילא נפסל גם הכשר כיון שהעיד עם הקרוב ותו לא יצטרף גם עם כשר אחר וכמבואר בחו"מ סימן ל"ז ושפיר תני זה פוסל עדיו אלא דר"ל לא מוקי לה הכי דס"ל לקמן לפני גמ"ד מחלוקת ומבואר בחו"מ סימן כ"ב ס"א דלענין עדות מיד העידו הוי גמ"ד וא"כ קודם שהעידו לא נפסל הכשר ע"י הקרוב משום נמצא אחד מהם קא"פ אבל א"כ לר"י דס"ל לקמן לאחר גמ"ד מחלוקת נוקמה כמ"ש אבל ע"כ הקדים דמאי קמ"ל תנינא וצ"ל דשם חזי לעלמא וחד כתרי לא חזי לעלמא אבל אם נוקים בקרוב וכשר עדיין חזי לעלמא ולענין פסול אחר ג"כ כבר תני שם שלשה רועי בקר ועכצ"ל דחזי ג"כ לעלמא דבידו לשוב ולגמור עיין בחידושי ר"ן ומהרש"א ועיין מ"ש לעיל דבדיינים לא אמרינן נמצא אחד קא"פ בטלו כולם ואף דחכ"א אימתי בזמן שמביא ראיה שהן קרובין י"ל היינו שגם השני קרוב ולא קבל רק חד קרוב אבל משום קורבתו של אחר שקבלו א"י לפסלו רק יביא ראיה ששניהן קרובין ועמ"ש ריש הפרק ומי שאמר בשם ר"י תירץ בערכאות לא ס"ל דר"ד ור"ד אר"י תירץ באופן אחר:

דף כ"ד גמרא נאמן עלי אר"י א"ש מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו דאמר רבא מחלוקת באתן לך אבל במחל לך ד"ה א"י לחזור קל"ט דהא שני בע"ד תובע ונתבע באים לדין התובע אומר נאמן עלי אבא בכל מה שיאמר הן לחוב הן לזכות וכן הנתבע ע"כ דכמו דפסול לתובע כן פסול לנתבע וא"כ התובע עיקר קבלתו למחול והנתבע ליתן וא"כ למה נחלק בין מחול לאתן דלפ"ז התובע א"י לחזור בו מלמחול והנתבע יכול לחזור אם נתחייב ליתן יאמר נא התובע עמ"כ לא קבלתי דכסבור הייתי דמהני גם קבלת הנתבע דכה"ג מבואר בטו"ז יו"ד סימן רל"א משו"ת רש"ל באיש ואשתו שנתנו זל"ז תק"כ שמי מהם ישאר חי לא ישא דת"כ שלו ל"מ דמצווה על פ"ו לכן בטל גם תק"כ שלה דלא נתקשרה רק משום דסברה דגם שלו מועיל וכה"ג כתב ג"כ ריטב"א שבאס"ז ב"מ דף מ"ח גבי אם אחזור בי ערבוני מחול לך ואידך אמר אם אחזיר בי אכפול לך ערבונך אף דבמחול ליכא אסמכתא מ"מ כיון דבאכפיל הוי אסמכתא ג"ז א"צ למחול מטעם זה וכ"כ תוס' שם דף ס"ו בסד"ה ומניומי בשם ר"ת ודוחק לומר דהכא מיירי דלא קיבל רק התובע והנתבע לא קיבל אם יחויב והרא"ה בנמ"י כתב דמיירי דאומר התובע נאמן עלי אבא הן לזכות הן לחוב וזכותו חיובו דנתבע ליתן ונ"ל לפמ"ש הנמ"י וזיל ואי קשיא אמאי מהני קבלה בלא קנין טפי מפשרה דקי"ל בפ"ק דצריך קנין לפי שאינו משורת הדין ותרצו דשא"ה דמ"מ לדין הם מאמינים אותם הלכך גמרי ומקני משא"כ בפשרה שאינו דבר מסוים ותלויה בדעת הבוצע הלכך צריך קנין עכ"ל וכן במרדכי כתב אם טעו חוזר הדין וכ"פ בחו"מ סימן כ"ב לכן ל"ל כאן אומדנא דמוכח אצל התובע דכיון דהאב חייבו למחול מד"ת אינו רק גילוי דעת התורה ואגלאי למפרע דמעולם לא היה עתיד הנתבע ליתן דתורה אחת לכולנו וא"צ קבלת. הנתבע כלל וגם איגלאי מלתא למפרע דהנתבע לא יחזור דהרי איגלאי דהדין עמו א"כ ל"ל אומדנא דמוכח דלא קיבל עליו התובע למחול עפ"י האב אלא באופן שגם הנתבע יוכרח ליתן עפ"י האב דאדרבה אלו ידע דהתובע ודאי לא יחזור היה מקבל עליו ג"ב משא"כ בערבון ותק"כ הנ"ל דל"ל איגלאי למפרע דהחזרה יתחדש רק אח"כ ואפשר שחזור זה כזה ומשא"כ הכא דבפירש לא התנה שלא יועיל קבלתו אם לא מועיל קבלת הנתבע רק נימא אומדנא אלו ידע דאינו מועיל גם הוא לא היה מקבל לכן י"ל אדרבה אלו ידע הדין היה ודאי שלא יחזור בו