ערך ש"י ש"ס רח

לריעותא וכאן מוקי לה ר"י בערכאות לכן פריך הא תני עדיו דעכצ"ל דמיירי דקבל עד כשר כשנים דאל"כ מה קמ"ל דכבר תנינא נאמן עלי אבא בקרוב וחד ריעותא פליגי:

רש"י נאמן עלי בדיינין קמיירי מדקתני שלשה רועי בקר להבין למאי ענין הוצרך רש"י לפרש כן אטו אי מיירי בעדים לא פריך שפיר תנינא דהכא ג"כ מיירי בעדים דקבלו חד כתרי עדים ונ"ל דהיה מצי למימר דה"ט דר"מ דשם יכול לחזור בו אי מיירי בעדות כיון דמיירי לאחר גמ"ד לדעת ר"י לקמן כ"ד ע"ב ובעדים ע"כ שכבר העידו וקי"ל נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטלה אף שיהיו שנים זולת הקרוב הרי דקרוב מרעי לכשר כאלו גם הוא קרוב אם כבר העידו שניהם ואתי לאסהודי וע"כ ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו דהוי כשניהם קרובים אף להצטרף לכשר אחר א"י אחר שהעיד עם הקרוב ובפרט לפי מה שאבאר לקמן דהיכא דצריך שנים כשרים ושניהם פסולים גם משם אחד הוי תר"ל משא"כ הכא דליכא רק ע"א ומקבלו כשנים דאין כאן קרוב דמרעי אותו ואף אחר שהעיד אם יזדמן עוד ע"א כשר יוכל עוד להצטרף ע"כ י"ל גם לר"מ כיון דקבלו כתרי ואחשביה כתרי ולא יוכל לחזור בו וקמ"ל דיכול לחזור בו ול"ק תניינא לכן פרש"י בדיינין מיירי ודעת רש"י בפרק מצות חליצה דף ק"ד דלא אמרינן נמצא אחד קא"פ בטלי כל הדיינים והובא במל"מ פט"ז מה"ע וליכא שום ריעותא לשני מחמת אידך הקרוב וחזי לאצטרופי לאחר ומ"מ אר"מ דיכול לחזור בו:

ע"ב תוס' ד"ה ואר"ד תימא למ"ל לאתויי דר"ד וי"ל זולתו ה"א דהתם מיירי דקבלו עליו כתרי דהוי תר"ל וכתב מהרש"א ק"ב דהא קתני שלשה רועי בקר בהך מתניתין דליכא אלא חדא לריעותא ואפ"ה אר"מ דיכול לחזור וכן מוכח דל"ה בג' רועי בקר רק חדא לריעותא כפי מה שפרשו תוס' לקמן דרבנן דפליגי אר"מ מודו לו בתר"ל דיכול לחזור עכ"ל וכן הקשה בחידושי ר"ן ותירץ די"ל שלשה רועי בקר הוי תר"ל דכל חד רועה בקר ופסול וכבר נשאר המהרש"א מזה דלתוס' ע"כ ל"ל הכי ולדברי מהרש"א עכצ"ל דרש"י לא ס"ל כהתוס' דאל"כ מאי פירש לקמן דף כ"ד דר"ד קמ"ל דר"מ פליג גם בחדא לריעותא הרי מן ג' רועי בקר נשמיענה ונצמח פלוגתא חדשה בין רש"י ותוס' לא שערום אבותינו והאחרונים בחו"מ סימן כ"ב נבוכו בזה אם שלשה פסולים משם אחד הוי תר"ל לכן נ"ל דהנה בב"מ דף ה' ע"ב מבואר דסתם רועה פסול מטעם דמרעי בשדות אחרות אם רועה בהמות שלו והנה ג' רועי בקר סתמא קתני וא"כ להתוס' אליבא דר"ד דבתר"ל מודו רבנן עכצ"ל דמיירי ברועים בהמות של אחרים וליכא רק ריעותא חדא דלא גמירי ולא שכיחי בישוב אבל לולא דר"ד וה"א דמשנה מיירי בתר"ל מיירי רועי בקר שלהם דפסולי גם משום גזלן ולרש"י ג"כ הדין כן ולולא דר"ד ה"א דמיירי ברועה בהמות שלו ור"מ פליג רק בתר"ל ומתורץ קושיית מהרש"א ולפ"ז א"ש פרש"י לעיל ע"א דבדיינין מיירי דלפיכך הוצרך לאתויי דר"ד ומטעם שכתבו התוס' דלא נימא דר"מ פליג רק בתר"ל ושלשה רועי בקר שלהם והוי גזלן ולא גמיר אבל בעדים ליכא רק ריעותא דגזלן ועיין לקמן דף כ"ה ע"ב דאמר ה"נ מסתברא מאי לאו לעדות ומהרש"א שם דלפ"ז ע"כ הך מתניתין דשלשה רועי בקר מתנייה לבתר דהוסיפו עליהם ולא קאי הוסיפו רק על משנה דאלו הן הפסולים עייש"ה:

עוד י"ל קושית מהרש"א דודאי י"ל היכא דצריך שלשה או שנים כשרים מדינא ושנים פסולין אף משם אחד הוי תר"ל כמ"ש בחידושי ר"ן אבל שלשה רועי בקר הדין חלוק בזה בין לר"מ ורבנן דלר"מ הוי תר"ל דמבואר בנמ"י ריש מכלתין דאם קבל עליו שלשה רועי בקר או יושבי קרנות אף אם טעו דינם דין ופטורים כיון דידעו בהן דלא גמירי עיי"ש ולפ"ז א"כ קבלם לדון לפי שכלם והוי כפשרה ומבואר לעיל ד"ו ע"א בצוע בשלשה דר"מ וחכ"א פשרה ביחיד וא"כ הכא לחכמים א"צ שלשה תו אינו רק חד לריעותא לכן הוצרך דר"ד דאל"כ היא רק בתר"ל פליג ר"מ ומייתי דר"ד דלא מיירי רק בחדא לריעותא לרבנן ומ"מ פליג ר"מ ברישא ובשלשה רועי בקר לרבנן ל"ה רק חד לריעותא אלא דק"ל כיון דברור דדמי לפשרה הא מסקינן לעיל דיו פשרה צריכה קנין וא"כ בקבלו יושבי קרנות דהוי כקבלם בין לדין בין לטעות צריך קנין וכ"כ בנה"מ סימן כ"ה א"כ למה פליג ר"מ דיכול לחזור בו הרי קנו מידו וגם כל המשנה לא מיירי בקנין דאל"כ גם בתר"ל א"י לחזור לרבנן כמבואר בריף ופוסקים אמנם כבר נתקשה בחידושי ר"ן לעיל ד"ו בכיוצא בזה דאמר יפה כח פשרה מכח הדין דדין בשלשה וגם במאי דפליגי ר"מ וחכמים אי צריך שלשה הא בלא"ה צריך קנין ובחד סגי ותירץ די"ל דמיירי שקבלו בקנין על פשרה ולא הזכירו מי ומי המפשרין ובזה יפה כח פשרה מכח דין דדין בשלשה וכן י"ל בזה האופן פליגי ר"מ ורבנן עוד תירץ דודאי ר"מ ורבנן מיירי בלא קנין וס"ל דא"צ קנין אבל אנן קי"ל כרבנן דפשרה ביחיד סגי אבל לקיום המעשה שלא יוכלו לחזור בהן לא קי"ל כרבנן אלא צריך קנין עוי"ל דגם בלא סברת הנ"י הוי תר"ל לר"מ ולרבנן הוי חדא לריעותא דלעיל דף ה' אמר שמואל שנים שדנו דינהן דין, וכתבו תוס' דה"ה חד וקי"ל כן עיי"ש ולפ"ז סגי ביחיד בהודאות והלואות ולא הוי רק חדא לריעותא ואף דלכתחלה גם לשמואל צריך שלשה מ"מ הא לקמן בדף כ"ד מבואר דמחלוקת ר"מ ורבנן לאחר גמ"ד וכיון דסתקו כשנגמר הדין הוי דיעבד ועוד דבפלפלא חריפתא פ"ק כתב דלשמואל גם לכתחלה סגי בחד וב"ד חצוף הן משום דבע"ד יכיר מי שחייבו משא"כ בשלשה לא ידע מי מהרוב עיי"ש וא"כ בשלשה רועי בקר תו לא ידע ולענין הדין סגי בחד והוי רק חדא לריעותא וכ"ז לדידן וכן ע"כ ס"ל לרבנן דהכי הלכתא לדעת התוס' אבל ר"מ ע"כ ס"ל לעיל דף ואו דגם דיעבד צריך שלשה דמקיש פשרה לדין דצריכי שלשה א"כ הוי תרתי לריעותא אלא דזה יתכן לפי מה דפסקו תוס' כשמואל אבל לר' יוחנן דכל שקלא וטריא דש"ס כאן לר"י דמוקי לה בערכאות הא בירושלמי ס"ל שנים אין דינהן דין ומ"מ מייתינן דר"ד עליה וי"ל דר"י אפשר לא ס"ל כר"ד רק הש"ס רצה לאסוקי המשנה אליבא דהלכתא דקי"ל כר"ד ועוד גם לר"מ הדין כאן כשמואל דתוס' רפ"ק הקשו הא מה דמצריכין שלשה בהודאות והלואות משום דערוב פרשיות כתיב כאן ולר"י לית ליה ע"פ בב"ק דף ק"ז עוד הקשו דר"י יליף דגר צריך שלשה דמשפט כתיב בו כדין ונדחקו דיש לו ילפותא אחר שלא נזכר בש"ס ודחקו בסוגית הש"ס וכ"ז הלחץ משום דמקיש גר למשפט דקושיא ראשונה יש לה תירץ מרווח