ערך ש"י ש"ס רז

ה"ט והקשה הכס"מ הובא בתוי"ט דהא הרמב"ם פוסק כר"י דלא דריש טעמא דקרא לענין לחבול בגד אלמנה עשירה ותרצו דהכא דלא נ"מ גם חכמים דרשי הטעם אלא שאומרים גם לולא הטעם נפיק מקרא ראה רבינו לכותבו והקשה בתוספת חדשים דנ"מ דלטעם דדרשינן דנין בה דין עיר הנידחת בכל הדברים רק אין מכוחין העיר חרוב כמ"ש בפיה"מ לרמב"ם והברטנורה אבל א"ל דרשינן הטעם נימעט מכל דין עיר נדחת ודינה כיחידים וכמ"ש הרמב"ם בשאר דברים הנאמרים בגמרא דאימעטו מדין עיר הנדחת עכ"ל ונ"ל דגם למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא היינו להקל מחמת הטעם כמו לר"ש בלא יחבול בגד אלמנה משום שצריך להחזיר מיקל דמותר בעשירה ובזה פליגי ריב"ל ור"י בשבת כ"ב בליהנות מנוי סוכה כל שבעה ולפ"ז בד"נ להיפך דלכ"ע יש לדרוש טעמא דקרא להקל משום שנאמר והצילו העדה ובפרק בן סורר ומורה דף ס"ט ס"ל לר"ה בדר"י דגם בתר רובא לא אזלינן להחמיר בד"נ משום והצילו העדה וגם רבינא דפליג דוקא לדונו במיתה אבל כשיש נ"מ בין מיתה למיתה כתבו תוס' בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב בד"ה וליחוש דלא אזלינן בתר רובא להחמיר וה"נ אם ידונו כיחידים דינם בסקילה כשאר עע"ז ואם ידונו בדין נדחת מיתתם בסייף כדלקמן פרק חלק וברמב"ם פ"ד מעכו"ם וא"כ יש לדרוש טעמא דקרא דמקרבך ולא מן הספר שלא יבואו שונאים ויחריבוהו לא"י דמזה נרויח דרק עיר על תלה תשאר אבל יושביה ידונו בדין עיר הנדחת רק בסייף ואף דכשהקלת עליהם במיתה החמרת עליהם בממונם שאבד כמבואר לקמן דף קי"א ע"ב מ"מ להחמיר בממון דרשינן טעמא דקרא וא"כ למה אמר כאן ר"ש הוא והא י"ל כאן לכ"ע עכצ"ל דקושטא קאמר דכן מבואר בתוספתא פי"ד דברייתא זו דברי ר"ש וא"כ א"צ לשום סברא ולכנוס במחלוקת ריב"ל ור"י הנ"ל וא"כ לדידן נמי בזה דרשינן טעמא דקרא לדונם במיתה קלה ואף דלכאורה יצא להחמיר לענין נפשות טף ונשים לדעת הרמב"ם שם דכשיש להן דין עיר הנדחת הורגין טף ונשים אך הא תמנה הכ"ז מטולטלה למה יענשו ובתוספתא פי"ד דעת רע"ק דאין נהרגין אלא רמב"ם פסק כספרי כמ"ש חכמי לונול הובא במ"ע שם ולי נראה כמו שמניחין עיר על תלה בסמוך לספר שלא ישמעו עכו"ם ויחריבו א"י מה"ט נמי לא ימותו טף ונשים דאל"כ ממילא תחרב ויבואו עכו"ם אם תשאר העיר ריקם מכל דמניין לנו להכריח אחרים להגלותם ממושבתם לעיר זאת והי מנייהו מפקת ועמ"ש לקמן פז"ב דף כ"ט ראיה דלחומרא גם ר"י דריש טעמא דקרא. פז"ב דף כ"ג פ"ק יאמר דל"ז תני עדו ובסמוך פריך מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו ש"מ דוקא קתני וא"כ איך אמר ר"ל תני עדיו ונ"ל דלדידן שפיר פריך ור"ל שפיר קאמר לטעמיה דבדרישה חו"מ סימן ע"ג והובא ביד מלאכי כללי אות תיו ז"ל תני כך וכך דאמרינן בכולא תלמודא האי כללא נקוט בידך ממני דלאו למימרא להגיה המשנה ותתני באמת כך אלא כלומר לעיקרא דמלתא תני הכי אבל עכ"פ לא לחנם לא תני תנאי הכי להדיא וכה"ג מבואר בתוס' פרק הזהב דף מ"ח ע"ב בד"ה מאי וברא"ש ור"ן נדרים דף מ"ו ע"א והרב מגלת ספר דף קכ"ו הקשה עליו מפז"ב דקאמר תני עדיו ובגיטין יו"ד ע"ב ובפ"ב דשבועות מוכח אפכא עיי"ש ונ"ל דלפעמים מפרש והיכא די"ל שאינו מגיה עדיף אמנם מה דהקשה מכאן נ"ל אדרבה דכאן הכונה לאו להגיה דא"ל מה פריך מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו ש"מ דוקא הא אם מגיה הרי לא תני כלל עדיו ושבוש הוא עכצ"ל דלאו לשבש אר"ל רק לפרש לכן פריך דע"כ דוקא קתני מדשינה התנא מרישא לסיפא ולפ"ז נחזי אנן סברת ר"ל בזה די"ל שהיה אחד כשר ואחד קרוב וקיבל עליו הקרוב לכשר והעידו שניהם אח"כ חזר מקבלת הקרוב וממילא פוסל גם הכשר כיון שהעידו יחד ונמצא אחד קרוב ותו לא יצטרף עד הכשר לעד אחד כשר וחכמים פליגי דא"י לפסלו רק אם יברר דגם השני קרוב והוא לא קיבל עליו רק קרוב אחד ואי דמאי קמ"ל דיכול לחזור תנינא לקמן וכדפריך וקרוב חזי לעלמא כאן נאמן עלי אבא י"ל טובא קמ"ל בזה לר"ל דס"ל לקמן דרק קודם גמ"ד יכול לחזור בו לר"מ ודעת כ"פ לאחר שהעיד הוי גמ"ד דידיה אבל הנמ"י כתב דזה הוי קודם גמ"ד וע"כ לקמן מיירי בדיינים כפרש"י וקמ"ל הכא בעדים דלאחר שהעידו יכול לחזור בו דהוי עדיין קודם גמ"ד לכן פוסל עדו הכשר מפני שהעיד עם הקרוב וחכמים פליגי דצריך לברר שהכשר ג"כ קרוב אבל קודם שהעידו א"י לפסול הכשר דלא נצטרפו עדיין ולפיכך תני רישא דיינו דא"י לפסול רק זה שהוא מערכאות דלא אמרינן בדיינים נמצא אחד קא"פ וסיפא תני עדיו לאשמיעינין דפוסל עד הכשר ג"כ דיכול לחזור בו אחר שהעידו ור"ל דאמר תני עדיו לא להגיה רק לפי מה דס"ד דשנים כשרים יכול לפסול ואמר פ"ק יאמר ד"ז תני עדיו לעיקרא דמלתא תפרש דליכא רק אחד כשר ומ"מ לא לחנם תני עדיו אך הגמרא דקאי עכשיו לר"י דס"ל לקמן לאחר גמ"ד מחלוקת ואין כאן שום רבותא מאי דלאחר שהעידו יכול לחזור דגם לאחר הפס"ד יכול לחזור ועכצ"ל דליכא רק ע"א וקבלו כתרי וקמ"ל אף דלא חזי לעלמא פליגי רבנן וע"כ פריך והתני סיפא עדיו ולפיכך לא פריך עד אחר הצריכותא דלר"י עכצ"ל לאו דוקא עדיו רק ע"א קיבל כשנים. ולפמ"ש לקמן לרב דימי צ"ל דשלשה רועי בקר אליבא דרבנן רק חדא לריעותא ומשום דבדיעבד היכא דישבו בהיתר לדון גם שנים ואפילו אחד דינו דין ע"כ כיון דלר"י מיירי לאחר גמ"ד ע"כ ל"ה לרבנן רק חדא לריעותא ולפ"ז לר"ל דס"ל קודם גמ"ד מחלוקת ואזי צריך שלשה כשרים א"כ שלשה רועי בקר הוי תר"ל וכן נאמן עלי אבא אם מאמינו לבדו עליו הוי תר"ל קודם גמ"ד ולר"ל ע"כ ליתא דר"ד לר"ל י"ל שפיר דיש כאן שני עדים ואחד קרוב וקבלו וקמ"ל לר"מ גם בחד לריעותא יכול לחזור ורבנן ס"ל דצריך לברר דגם השני שהיה בחזקת כשר הוא קרוב וקבלו בטעות דכסבור רק אחד קרוב ולפ"ז י"ל גם להפוסקים דלאחר שהעידו הוי גמ"ד מיירי הכא קודם שהעידו וחוזר בו ופוסל הקרוב לא נשאר ממילא רק חד ושפיר דייק ותני עדיו ור"ל דאמר תני עדו כלומר דלר"ל קודם גמ"ד מיירי ולא העידו עדיין ובחזרתו לא נפסל לחלוטין רק הקרוב אבל עד הכשר נשאר כשר ויכול לחייב שבועה או להצטרף אם כשר אחר ומ"מ שפיר דייק ותני עדיו דיש כאן שנים וקמ"ל אף בקרוב אחד דחזי לעלמא ואינו רק חד לריעותא ס"ל לר"מ דיכול לחזור ולקמן מיירי בתר"ל לר"ל אך לר"י דנ"ד אמר לעיל למלתיה אליבא דר"י דלא מיירי רק בחד