ערך ש"י ש"ס רו

דמדרבנן ליכא רק ספק אחד אי אפשר להוציא ממון ממוחזק בברי שלה דאפילו לא היה לו חמ"ק רק מוחזק עכשיו בו"ש לאו ברי עדיף ועיין בקוה"ס אלא די"ל הכא שאני כיון דבשטר אמרינן מגו להוציא דחשוב כגבוי ועש"ך בספרו תק"כ דאם יש לראובן שטר חוב על שמעון ומחמת איזה ספק רוצה שמעון לפטור בטענת קי"ל לא מהני תפיסתו דאינו חשוב מוחזק נגד השטר כיון דהספק אינו בשטר והובא בנו"ב בחחו"מ ס"ה וא"כ מה דל"מ ברי שלה לפי דשמא שלו על גוף הכתובה אם הוי כתובה ואם כבר ידענו דכתובה טובה הוא לא הוי חשוב הבעל מוחזק כלל א"כ אנו אומרים מדאורייתא יש ס"ס והוי שטר כתובתה יפה וכגבוי רק מדרבנן ליכא רק חד ספק והאשה טוענת ברי דהכתובה אמת ולפי טענתה אין הבעל מוחזק עכשיו דכגבוי הוא רק כאמר דמעיקרא היה פטור ויש לו חזקה דמעיקרא וכיון דמן התורה אישתני הרי כבר אתרע אך למ"ד שליד גם בשטר יכול להבריח נכסיו במכירה ואינו עומד לגבות בודאי רק מתק"ח טורפין מלקוחות והוי כגבוי וא"כ מדאורייתא אף דיש ס"ס ל"ח כגבוי רק מדרבנן ל"ח מוחזק נגד שטר וכיון דיש ספק על השטר בו"ש לאו ברי עדיף דמוקמונין על חזקת מרה קמא והנה אביי ס"ל של"ד גם בשטר כדאיתא בפרק הנזקין דף נו"ן בתוס' ד"ה כיון ובח"ר שם ס"ל דיותר נאמן להפסיד כתובתה אמנם בעל הירושלמי ר' יוחנן דס"ל בסוף ב"ב שע"ד לכן אינו נאמן להפסיד כתובתה ולעיל הבאתי מירושלמי דמזונת דרבנן יכול להפקיע בקונם ולא חוב דאורייתא וכתב הר"ן דירושלמי ס"ל דקונם יחיד ג"כ רק כקדושת דמים ולא אלים להפקיע מה שחייב מד"ת אבל לרב אשי דקונמת כקה"ג אפשר גם חוב דאורייתא מפקיע אמנם בתוס' שם דף כ"ט ע"ב מבואר אף דמן הדין י"ל קונם מפקיע גם חוב של תורה לר"א מ"מ אלמוהו רבנן שעבוד בע"ח וא"כ לפ"ד התוס' גם אם שע"ד מ"מ מן התורה קונם מפקיע ול"ל דמן התורה דעומד לגבות בודאי אבל למ"ד קונם ב"ד ומיעלין בקונם כללי וי"ל פדיון ה"נ לא אלים להפקיע שעבוד גם בקונם יחידי דל"מ לו פדיון דלא אלים למתפס פדיון אבל שעבוד מכבר הוי כפדוי מכבר ואדרבה לא אלים הקונם לחול ול"ל כיון דחייל שעה אחת תו לא פקע כשבא הבע"ח לגבות דהרי חזינן בקונם כללי דפקע אבל היכא דאינו משועבד צריך פדיון מה"ת והיכא דמשועבד גם ק"ד ממש מה"ת א"צ פדיון כלל ופקע מחמת השעבוד לדעת רש"י בהא דתנן בעריכין דף כ"ג ע"ב המקדש שדהו והיה עליו כתובת אשה ובע"ח הפודה מוסיף עוד דינר משום דקדושת דמים לא אלים להפקיע מידי שעבוד דהוי כמקדיש דבר שאינו שלו רק משום שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון הצריכו חכז"ל לפדות וה"נ כיון דבקונם בין כללי בין פרטי מועלין בו והוי כקדושת דמים ובקונם כללי יש פדיון ובקונם פרטי לא אלים למתפס פדיונו ומ"מ מועלין בו דהוי ק"ד ע"כ לא אלים להפקיע שעבוד מה"ת וכדעת הירושלמי לכן א"ש לפי מה דקי"ל שע"ד לדעת כ"פ ועכ"פ בשטר ס"ל לרבא שע"ד כמ"ש בח"ר בגיטין שם ורש"י ותוס' רי"ד בפ"ק דקידושין דף י"ג לכן אי כתובה דאורייתא מהני ס"ס מן התורה ומהני ברי שלה מדרבנן דכבר אתרע חזקתו ועכצ"ל משום דכתובה דרבנן וכבר הבאתי לעיל דבשבועות דף כ"ב לר"מ אין מעילה בשום קונם ואין לו פדיון ולחכמים קונם כללי י"ל פדיון ובין כללי או פרטי מועלין בו וביבמות דף פ"ח מבואר דלמ"ד יש מעילה בקונמת ק"ד הן וא"כ לר"מ דאין מועלין בשום קונם הוי כקדושת הגוף רק מדרבנן אלמוהו לשעבוד דבע"ח ואשה דלא ליפקע ע"י קונם פרטי א"כ אף דס"ל לר"מ כתובה דאורייתא מ"מ מה"ת ל"ה כגבוי דיכול להפקיע בקונם א"כ לא אתרע חזקת ממונא דבעל מה"ת ותו ל"מ ברי שלה:

אמנם גם לו יהא דבקונם פרטי כיון דאינו נפדה הוי לכ"ע כקדושת הגוף או לדעת הר"ן כירושלמי דס"ל דהוי ק"ד ואף דאין לו פדיון לא אלים מק"ד מ"מ י"ל בלא"ה לר"מ אף דכתובה דאורייתא והוא דאף דחיוב הכתובה דאורייתא מ"מ של"ד לדעת כ"פ וכ"ד הש"ך בסימן ל"ט גם בשטר וכיון דבירושלמי מבואר דרק במידי דרבנן מהני קונם להפקיע א"כ מפקיע קונם השעבוד וכן כתב התומים להלכה בסימן קי"ז א"כ לר"מ דס"ל בבכורת דף מ"ח דגם במלוה הכתובה בתורה של"ד מהני קונם להפקיע ול"ה כגבוי ול"מ מגו שלה ולאופן השני הנ"ל זולת הקונם כיון דשל"ד ל"ה כגבוי מה"ת כיון דיכול להבריח ע"י מכירה אבל לדידן אפילו של"ד מ"מ במלוה הכתובה בתורה שע"ד כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ל"ט ואי כתובה דאורייתא הוי מלוה שכתוב בתורה והוי כגבוי מן התורה:

ולפ"ז יש לקיים מה שפסק רשב"ם הובא במרדכי פ"ק דכתובות דבתוספת כתובה נאמן להפסיד כתובתה מק"ו דמה דתקינו לה רבנן נאמן מה דיהיב לה לא כ"ש והאי ק"ו פריכא כמ"ש הריף על דברי הגאון דחזינין דבגמרא אמר הטעם דכתובה דרבנן אבל תוס' כתובה דבעצמו מחייב חיובו מן התורה כשאר מיחייב א"ע בשטר ולפימ"ש א"ש דבשלמא כתובה גופא אי מדאורייתא דילפינן לה ממוהר בתולות הוי מלוה כתובה בתורה ושעבודה דאורייתא הוי כגבוי מן התורה אבל תוס' כתובה לא עדיף משאר חוב דשל"ד:

ולפימ"ש הלח"ם פי"ב מה"א לחלק לענין קונם דבדבר דמהני מחילתה מהני קונם להפקיע א"כ לפ"ד רמב"ם וכ"פ דכתובה של מאתיים לא מהני מחילתה ה"נ ל"מ קונם משא"כ בתוספת כתובה דמהני מחילה כמ"ש הב"ש סימן ס"ו סק"י א"כ מהני קונם ול"ה כגבוי ועיין בהה"מ פי"ב מה"א ה"ח די"ל רק אי כתובה דאורייתא ל"מ מחילה ותנאה דהוי מתנה עמש"ב ונדחק בשיטת הרמב"ם דס"ל עיקר כתובה דרבנן ומ"מ ל"מ מחילה וא"כ ודאי י"ל בדעת רשב"ם דאם כתובה דאורייתא ל"מ תנאי ומחילה וע"כ ל"מ קונם משא"כ בתוס' כתובה:

דף טית ע"ב אאמע"ר כתבתי במקום אחר דאם ראינו שעבר עברה נאמן לומר מזיד הייתי וכן מי שבלא"ה אינו בחזקת כשרות כגון ע"כ ואח"ז בא לידי ספר יד מלאכי וראיתי שכ"כ בכללי הדינים אות ל"א וז"ל א"א מע"ר לא אמרינן אלא במקום שאין אנו יודעים דברי רע ולא שום ריעותא אבל כשיש ריעותא לפנינו אמע"ר שו"ת חכ"צ ס"ג ועיין חוה"ש דף י"ב ב' עכ"ל ועיין ברכ"י חו"מ סימן ל"ד אות ל"ב:

דף ט"ז ע"ב גמרא ר"ש הוא דדריש טעמו דקרא רמב"ם פ"ד מהלכות עכו"ם ה"ד כתב נמי