ערך ש"י ש"ס קצו

דריש מן יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה פרש"י כבר הוא כמת כיון שהתיר עצמו למיתה והיינו יואש שנתייאשו מן הגאולה דהקמת שם המת בלא בנים נקרא גאולה כמ"ש אם גאלך טוב דאם היו נשרפין בבטן תמר לא היה הקמת שמן ואחר ער לא רצה אונן להקים שם אחיו ואחר שמת אונן ולא רצה יהודא ליתן לה שלה בנו להקים שמן ובבטן תמר נמסרו לשרפה הרי נתייאשו מגאולה וגם נקראו מחלון על שנעשו חולין כשיצאו לח"ל שהוא חולין נגד א"י ונתחייבו כליה וגם י"ל דקאי על מר ואונן שעשו גופן חולין בהשחתת זרעם ונתחייבו כליה לכן נגזר עליהם שילכו אחר רות ונשאת לבועז ונתקנו ע"י עובד כי בועז הקים שם המת א"כ הם היו צריכים לטרוח לתקנתם וז"ש והדברים עתיקים עתיק יומיא אמרן דנגזר מכבר על ער ואונן רק לא בא לעולם הדיבור שלא להכריח ולבטל הבחירה לכן פירשב"ם מאתו יצאו כבושים והיינו והדברים עתיקים והמ"י:

עוי"ל שנתייאשו מן הגאולה כי מבואר במדרש רבה פ' וישב פרשה פ"ה וירד יהודא קודם שלא נולד משעבד ראשון נולד גואל אחרון עוד שם ובילקוט שהיתה תמר מטפחת על בטנה ואומרת גואלים אני מעוברת עוד שם והיא מוצאת מלמד שנאבדו הסימנים המטה והחותמת והפתילים וזימן הקב"ה אחרים ובפ"ק דסוטה איתא דף יוד ע"ב לאחר שנמצאו בא ס"ם ורחקן ובא גבריאל וקרבן וה"ד למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד אמר ר' יוחנן משעה שנתרחקו סימנים נעשית כיונת אלמת ע"כ והיינו מה שאמר שנתייאשו מאחר שנאבדו הסימנים וע"כ תשרף ולא יצאו הגואלים:

ואמר עוד אשר בעלו למואב שנשאו נשים מואבית וישבו לחם זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודא ויל"ד הא רות אחת היתה ולמה אמר לשון רבים וגם אצלה לא שייך השבה דלא יצאה משם אך מבואר בסבא דמשפטים דרוח המת מקשקש במעהא של אשתו ונראה דזה סייעה להתגבר על חלק גיותה להתגייר ולכן היה סבה שבעלו למואב לכן אמר וישבו לחם דרוח מחלון שב עמה וז"ש בפ' וישב מה פרצת עליך פרץ דמחמת פרצה ראשונה שעשה ער מוטל עליו לבעול למואבית כדי להכריחה לגייר ויצא שלשלת ב"ד ואיתא בכונות ספה"ע דע"י חטא קרי מסתלק א' משם מ"ה ונשאר דם ונראה לפיכך אמרו בר"פ כל היד ידיכם דמים מלאו כאלו שופך דמים וז"ש מה פרצת שנפרץ שם מה עליך פרץ לתקן ובע"ח שער י"ב סוף פ"ג כתב נשמת פרץ וזרח נמשכין מן שבע ספירות תחתונה של עתיק המלובשים בז' דגלגלותא דא"א עיי"ש וז"ש והדברים עתיקים עתיק יומיא אמרן כי ז"ת דעתיק נקראין ע"י ולהיותו משם לכן משם יצאו כבושים. פרק המוכר פירות דף צ"ב ע"ב תוס' וא"ת וכו' נ"ל דודאי י"ל בהנך עדים הוי הקול אבל היינו למסקנא דרק רוב הנישאות בתולות י"ל קול וה"ט דאם כל הנישאות יש להן קול עכצ"ל דרבים ידעו בדבר לעולם דאם רק מועטים יודעים אא"ל כולן י"ל קול דלפעמים אינם לפנינו דמתו או הלכו למדה"י וע"כ כיון דלא ידעו רק אותם עדים לא הוי בזה קול אבל לבתר דמסיק רק רוב י"ל קול ומשכחת לפעמים דלא יהא קול ה"ט משום דלאו רבים יודעים לכן אף כי ליכא רק שני עדים שיודעים בדבר היינו הקול וזה שפרש"י ברע"ב דכתובות ד"ה כי אתו עדים מה הוי כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין:

בתוס' ר"פ המניח ובריש סנהדרין הקשו למה בד"מ אחרי רבים להטות הא אין הולכין בממון אחר הרוב עיי"ש ונ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דמיעוטא מסייע לחזקת ממון ודוקא בספק במציאות ההחזקה מכריע ולא בפלוגתא דאיך תאמר החזקה של זה יכריע הדין וכשלא יהא מוחזק לא יהא הדין כן וכה"ג כתבו המל"מ ואחרונים דבספק פלוגתא לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אך לפ"ז יפול דגל קי"ל אלא דכבר צווח התומים בקת"כ דמה נשתנה רוב פוסקים מן רוב דיינים דאמרה תורה אחרי רבים להטות להוציא מהמוחזק ונ"ל לפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן כ"ה ס"ק ח"י דאם הפוסקים חולקים והרוב אין מסכימים מטעם אחד אין לסמוך על הרוב באיסור דאורייתא רק כשמדיינים זה עם זה עיי"ש ונראה לי הטעם עפימ"ש בשאילת יעב"ץ הובא בפ"ת יו"ד סימן רמ"ב לחקור איך אזלינן בתר רוב חיבורים והא כל קבוע כמע"מ ור"ל בשלמא דסנהדרין וב"ד שאני דהדיבור היוצא מפיהם הוי פרוש משא"כ אלו ספרים שנדפסו ונכתבו ודאי קבוע עיי"ש ונ"ל דהוי כאומדנא כיון שהרוב מסכימים השכל גוזר דהאמת אתם ויותר תלינן הטעות במועט וכ"ז אם מסכימים מטעם אחד ולפ"ז כיון דאחר רוב הפוסקים רק משום אומדנא ובממון לא אזלינן בתר אומדנא דלא קי"ל כרבי אחא וכמו דלא אזלינן בתר רובא לכן המוחזק י"ל קי"ל כהמועט. תוס' ד"ה לסטים מכאן קשה לפ"ה וכו' הנהו קלא אית להו פירש וסבר וקבל וא"א לומר כן דבהדיא אמר הכא דהוי מק"ט ותוס' כתובות דף נ"ח תירץ ר"א דשאני היכא דלא נתן המעות עדיין לא חקר אחר הקול ותלי"ת כיונתי לדבריו אלא לפ"ז יצא דין מחודש דכהן שקנה עבד בהקפה בשטר וחזקה לא יאכילנו תרומה משום סמפון דמוכתב למלכות ויבטל המקח וכל כה"ג לא ה"ל להש"ס לסתום ונ"ל כונת רש"י דקלא אית להו דרבים יודעים בדבר כמו רוב הנישאות בתולות י"ל קול כמו שפרש"י רפ"ב דכתובות ועכ"פ יזדמן ע"צ המיעוט דלא ידעו ה"נ י"ל רק עפ"י רוב יש קול א"כ כשלא נתן מעות ומוחזק יכול לטעון לא שמעתי שהוא גונב נפשות ובאיסור להאכילו תרומה לא חיישינן למיעוט ע"כ גם כשלא נתן המעות אמרינן דודאי אם המצא ימצא כיון דעפ"י רוב שמע וסבר וקיבל דקול יש לו וגם עפ"י רוב אינו מוכתב למלכות והוי כמיעוטא דמיעוטא ולא גזרו במלתא דלא שכיח אבל כשכבר קנהו ונתן המעות ונמצא מוכתב למלכות אינו נאמן לטעון דלא שמע דע"פ רוב שמע ועכ"פ הא דמצי למימר הש"ל משום דלא נתן המעות וע"כ גם רישא מיירי כה"ג לכן פריך שפיר למה הגיעו הא אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא וכמ"ש הרמב"ן והאס"ז ובני מאיר דוד שיחי' אמר דלפיכך האריך המקשה להביא גם הסיפא והלא הקושיא מהרישא כדי להוכיח מן הש"ל דהברייתא מיירי דלא נתן המעות. דף צ"ג גמרא סברוה דרובא וחזקה כהדדי ננהו הקשה מהרש"א הא יש רוב שוורים נגד החזקה ורובא עדיף ולמה חייב לר"א ונ"ל כיון דחזקה כרובא מהני להוציא מחזקת ממון לולא הרוב שוורים דמנגד לחזקה דלחד מפני אידך נשאר הקרוב דעומד בצידו וקרוב דאורייתא כדלעיל פרק לא יחפור אבל למאי דמשני דחזקה אינה כרוב גם זולת הרוב ל"מ החזקה להוציא ממון א"כ אף שיש קרוב דעומד בצידו הרי