ערך ש"י ש"ס קצד

מ"מ יפה כח הלוקח דיחויב המוכר להחזיר הכל מדד"ג משא"כ אי הוה רק מע"פ מחמת הפקר ב"ד יהא נאמן דנפרע כבר והוי רק מק"ט ויחזיר רק דמים שלקח וא"ל א"כ בשכ"מ שנתן שט"ח דאין היורש יכול למחול לא יטרוף ע"י השטר ממשעבדי כיון דעשהו כשל תורה בהפקר ב"ד ואיבטל שטרא דהא למ"ד של"ד בכל שטר לא טריף מד"ת רק מתק"ח ה"נ ל"פ חכז"ל:

ובעיקר קושית רמב"ן אם מכירת שט"ח רק דרבנן למה תני מקודשת דמשמע לגמרי וכן במה דנחלקו ר"ו והב"י באה"ע סימן כ"ח בקדשה בחוב ע"פ במעמ"ש אם מקודשת מן התורה נ"ל עפימ"ש הר"ן בפרק האיש מקדש דאם קידשה במלוה שי"ל על אחרים אף דלא יהיב לה זוזי בעין ל"ד למלוה שיש לו עליה שכבר מחויבת לו דעתה אזוזי שהלוה לה ואינן משא"כ במלוה דאחרים דעתה אהנאה דאית בה עיי"ש א"כ כיון דקנתה החוב מדרבנן הרי יש לה הנאה בזה דשוה ליתן ממון בעד זה ולא יגרע מנתנה היא לאדם חשוב דמקודשת בהנאה דאית לה ולפת מתורץ מ"ש הפנ"י בקידושין שם דאיך אפשר להעמידה בקידושין דרבנן דא"כ אמאי קאמרי רבנן דאינה מקודשת דצ"ל אפילו מדרבנן הא אפילו אין בנייר ש"פ מקודשת מדרבנן דשמא ש"פ במדי ודוחק לומר דהנהו רבנן ס"ל דלאו דעתה אנייר ופליגי אהנך רבנן דבסמוך עכ"ל ולפמ"ש הן קידושי תורה אך לרמב"ן קשה ונ"ל דדעתה אנייר ה"ד כשש"פ כאן בודאי יש לה הנאה בעין יותר מעל החוב דשמא ימחול וכל אשראי ספק אתי אבל כשאין ש"פ במקומה אין הנאה ברורה רק רבנן חששו שמא ש"פ במדי כשמקדשה רק בזה דחזינין דדעתה על זה וראיה לזה ממה דאיתא התם קדשה בפקדון ומצאתו שנגנב אם נשתייר ש"פ מקודשת וא"ל א"מ דהקשו מפרשים ניחוש שמא ש"פ במדי ולפמ"ש לק"מ דהא מוקי לה התם דף מ"ז בפקדון שקבלה עליו אחריות ואם נשתייר שוה פרוטה הוי מלוה ופרוטה ודעתה אפרוטה לכן כשלא נשאר ש"פ לכ"ע אין דעתה רק על המלוה ועוד שעם לדבר דיש להבין הא דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי הא אין לה הנאה דצריכה להוציא הרבה יותר להוליך לרחוק אלא צ"ל עפימ"ש באב"מ בסימן כ"ח דלפיכך מקודשת מן התורה במתנה עמ"ל אף דאין לה שום הנאה כיון דיש כסף מקודשת בלא הנאה וא"כ במלוה ופחות מש"פ ל"ל דעתה אפחות מש"פ כיון דאין לה שום הנאה ועיין מל"מ פ"ה מה"א מ"ש בשם הר"ן בקדשה בגזל אחר יאוש ובאיסורי הנאה:

עוי"ל דהא דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה אף דמלוה מרובה ודאי עדיף לה אך משום דדעתה אמאי דראוי שתתקדש בו ומבואר בכתובות דף ע"ד דגם למ"ד אין אדם יודע שאין קידושין תופסין במלוה מ"מ יודע שאין קידושין תופסין בפחות מש"פ וא"כ במלוה ופחות מש"פ יותר דעתה אמלוה:

דף פ"ו ע"א הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגנבה בכ"א והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפ"ה קני במשיכה א"ל במיתנא אנא כמי במיתנא קאמינא א"ל במידי דבעי מיתנא ובתוס' ד"ה והא כתבו לא פריך לההוא לישנא דפריך בריש א"נ ומשני כשצירף ידו למטה משלשה וקבלה דלא קנה מטעם משיכה אלא מטעם חצר וידו כחצרו וא"ת היכי ס"ד דמיירי כיס דבר הגבהה הוא א"כ היכי חייב לענין שבת הא אין דרך הוצאה בכך כדדייק בריש א"נ אי בזוטרי אין דרך הוצאה בכל אלא במצעי עכ"ל ורשב"ם פירש דקאי הקושיא גם ללישנא דמוקי לה בצירף ידו למטה משלשה דקונה מטעם משיכה וצריך תירוץ קושית התוס' ונ"ל דהא בידו קונה מטעם חצר דוקא בכולו מונח תוך ידו אבל בדבר ארוך שאינו נכנס כלו תוך ידו אינו קונה בתורת חצר וכה"ג כתב בנה"מ סימן קצ"ח ורס"ח לענין הגבהה דאם כולו תוך ידו י"ל דקונה מתורת חצרו אבל אם מונח קצתו חוץ לידו ולא למעלה כנד ידו רק למטה או מן הצד חוץ מחלל ידו אינו קונה רק משום הגבהה עיי"ש וה"נ לענין משיכה שמשכו מר"ה לידו או מרשות בעלים לידו דגם אם רק מקצת בא לידו כיון שעקר כולה ממקומה קנה משום משיכה כמו במשכו לסימטא מר"ה כדאיתא ברמב"ם פ"ד ממכירה ובחו"מ סימן קצ"ח סי"ד וכיון דמיירי כאן במצעי עכ"פ מדמחייב כשמגררו דבזוטרי אין דרך הוצאה בכך כדמסיק בפרק א"כ ועיין באס"ז דגם בס"ד ידע כאן הגמרא דע"כ מיירי במצעי עכ"פ דאל"כ אין דרך הוצאה לגררו רק דכאן ס"ל להש"ס כיון דמ"מ אפשר להגביהו לא קונה במשיכה כיון דדרכו ג"כ בהגבהה וא"כ א"א להיות כולו בחלל ידו דאל"כ הק"ל דאם זוטר כולא האי אין דרך הוצאה לגררו ואם כן אף שצירף ידו למטה משלשה וקבלו ולא שקבלו כולו בחלל ידו רק אפס קצהו ותו ל"ל מטעם ידו כחצרו רק קנה משום משיכה ואף דנשאר עדיין רובו חוץ לרשותו כמבואר בחו"מ סימן קצ"ח סי"ד ופריך שפיר:

ובזה יובן מה דמסיק בגמרא אנא למיתנא קאמינא דאינו מובן כלל מהיכי תיתי הל"ל לס"ד דמיירי במיתנא והכי ה"ל למפרך מ"מ יכול להגביהו ולמה קונה במשיכה ומאי אנא נמי אבל הוא הדבר אשר דברנו דודאי ידע דמוקי לה בצירף ידו למטה משלשה וקבלה וא"כ מה קשיא לו הא י"ל מטעם משיכה רק משום ידו כחצרו אלא דא"כ דנכנס כולו לחלל ידו מדזוטר כולא האי אין דרך הוצאה לגררו ועכצ"ל במצעי כדמסיק בפ' א"נ אלא דס"ל דגם במצעי אם אוחזו בגופו ומונח בחלל ידו למעלה מידו עדיין קונה מטעם חצרו רק דס"ל דא"כ אין דרכו לגררו רק לאחזו כולו בידו ומדמחייבו בגררו וחשוב דרך הוצאה ע"כ מיירי במצעי ואית בו מיתנא דכיון דאינו זוטר ויש בו חבל דרכו לגררו ע"י החבל ואינו מונח למעלה מחלל ידו נגד ידו רק לצדדין ולמטה נשאר רובו ואינו קונה רק מטעם משיכה ומ"מ כיון דאינו גדול כ"כ ואפשר להגביהו למה יקנה בהגבהה והיינו אנא נמי במיתנא קאמינא דע"כ מה"ט רק משום משיכה קנה לא משום ידו כחצרו כיון דאוחזו במיתנא וסכ"ס רובו חוץ לידו ומשני במידי דצריך מיתנא דע"כ צריך מיתנא לגררו וא"א כלל בהגבהה ובזה יובן מ"ש תוס' וא"ת אחר שהקדימו דלא פריך לההוא לישנא אלא דס"ל דע"כ לס"ד כאן מיירי בזוטרי מדפריך דדרכו בהגבהה מסתמא י"ל דנכנס כולו נגד חלל ידו וקנהו מטעם ידו כחצרו וע"כ לא פריך לההוא לישנא דא"כ אין דרך הוצאה בכך:

תוס' ד"ה לצדדין קתני תימא לרשב"א אמאי לא מוקי לה בכלים שאין דרכן להגביה שגם הם נקנין בהגבהה כדמשמע לעיל דאוקים במידי