ערך ש"י ש"ס קצב

ר"ב דאצ"ל קני המטלטלין אג"ק כיון דצבורין הן כמחוברין לקרקע כמ"ש סמ"ע שם רק באינן צבורין דצ"ל קני אג"ק דצריך דעת מקנה אי אפשר בהפקר וראיה מן הרשב"א עיי"ש ולפ"ז י"ל אף דאין קנין לחצאין דאין כח ללוה לשעבד מ"מ בצבורין אין צריך דעת לוה כיון דלוה חייב למלוה וממילא משתעבדן קרקעותיו ה"נ חל השעבוד ממילא על המטלטלין אם קפיד המלוה שישתעבדו לו וסמיך דעתו גם עליה ודברי רבה דיכול לשעבד אג"ק אין מפורש אם מיירי בצבורין דוקא ולפ"ז נהי דיש לחוש ששעבד מטלטלין אג"ק וצבורין בתוכה מ"מ יצאנו מהחשש זה אם לקח ומכר לאלתר ותו לא תקשי שמא כתב דאיקני דהא מבואר בב"מ דף ט"ז ע"ב דאמר רב שדה זו לשאקחנה מכורה לך קנה ואמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם ופרש"י דבשדה סתם סמכא דעתו של לוקח או מקבל מתנה דהרבה שדות מצויין לקנות משא"כ בשדה זו לא סמיך דמי יימר שימכרו לו שדה זו עיי"ש וא"כ ה"נ לעולם אימא לך אם כותב דאקני על כל מה שיקנה דהוא כשדה סתם דסמ"ד המלוה והכא במטלטלין אג"ק אם צריך שיהיו צבורין זה לא משכחת רק בשדה זו וע"כ לא היה קשה א"כ שדה ובית נמי יעיד דזה משתעבד בדאקני סתם ואירע שקנה שדה ובית אלו אמנם הא דצריך באג"ק לכתוב דלא כאסמכתא יותר משעבוד קרקע לבד דשעבוד קרקע ממילא חייל וא"צ דעת לוה ומה צורך בכתובתו ומה אכפת לן אם לא גמר בדעתו לשעבד דתורה או חכז"ל הטילו השעבוד מיד שלוה אבל מטלטלין דצריך דעת לוה לשעבדן י"ל דהוי אסמכתא ולא אמר לוה רק להסמיך לכן צריך לפרש דלא כאסמכתא שו"ר שכ"כ מהר"ם וגי"ת וממלא מוכח דצריך באגב זה דעת הלוה מדצריך לכתוב דלא כאסמכתא ולכאורה ראיה לנה"מ בסימן ער"ה דס"ל גם בצבורין צריך דעת אחרת מקנה או אפשר בשעבוד מטלטלין לכ"ע צריך דעת אחרת מקנה עכ"פ חזינין דיכול הלוה לשעבד מטלטלין אג"ק בדעתו וכחו וקשה על פוסקים הנ"ל דאין קנין לחצאין וצ"ל לדדהו כיון דקרקע משתעבד שוב יכול לשעבד אג"ק והלוה עושה רק המטלטלין בקרקע או משום נע"ד תקחז"ל כן כמו עיקר השעבוד למ"ד של"ד דתקחז"ל לשעבד משום נע"ד כן עשו באג"ק שיש לו קול עכ"פ חזינין דבכח הלוה לשעבד מדעתו ואין לחלק אם צבורין או לא א"כ ל"ל דלקח ומכר לאלתר דעדיין ניחוש שמא כתב דאקני ותפשוט דאקני לא מהני דמקשן חד הוא לכן נתחכם להקדים דברי ר"ח כדי שלא ידחהו דלקח ומכר לאלתר כדמקשה לו מיד תפשוט דאקני ל"מ ועיין תומים סימן קי"ב סק"א וקי"ג סק"ג:

תוס' ד"ה כגון שלקח ומכר לאלתר המ"ל א"ה שדה ובית נמי אלא מגופה פריך ותמוה דעדיין מה ס"ד דתרצן בזה ונ"ל דרשב"א כתב דגם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ לא מצי להקנות אג"ק מטלטלין שאינן ברשותו דצריך דומה לערים בצורות ביהושפט דהמטלטלין היו ברשותו הובא בשעה"מ פכ"ב דמכירה והקשו עליו מדפריך כאן על אג"ק דלמא דאקני הוא ונ"ל דלק"מ דלדידן א"א מקנה דשלב"ל ומ"מ משתעבד בדאיקני וע"כ דעדיף שעבוד דבתר גופו גריר דישנו בעולם כמ"ש בעה"ת הובא בב"י חו"מ סימן ר"ט אמנם לס"ד דגם בשעבוד ל"מ דאיקני כמו במכר א"כ למ"ד דמקנה דשלב"ל אג"ק לא מקנה דשלב"ל אבל הקרקע לבד מקנה ומשעבד וליכא למפרך שדה ובית נמי דיש לומר דאתיא כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל ועדיף ליה למפרך מגופה:

והנה להמרדכי שברמ"א חו"מ סימן ר"ט דבהתנה שיקנה כשיבא לעולם מהני לכ"ע י"ל גם אי דאקני ל"מ ניחוש שהתנה בפירש שיחול השעבוד כשיקנה אלא די"ל דאגב לא מהני בזה כיון דקרקע נקנה מ"ד ומטלטלין אין חל רק כשיקנה ומתורץ קושית התוס' שדה ובית נמי דיש לחוש שהתנה בפירש שיחול כשיקנה:

דף מ"ח גמרא אלא סברא הוא אגב אונסא גמר ומקנה ובתוס' וא"ת אמאי אצטרך קרא גבי קרבן דכופין אותו ונ"ל דאינו ודאי גומר ומקנה בלב שלם רק דלא נימא להיפך דאנן סהדי כיון דאנוס אינו גומר ומקנה בלבו ובאנן סהדי מהני דברים שבלב לזה אמר סברא דיש מחמת אונסא גמר ומקנה דלאו כל אפי שוין ממלא אאתיל דבלבו אינו גומר ומקנה תו הוי דברים שבלב וכ"ז בין אדם לחברו דא"י מה דבלב חברו אבל בקרבן דעת שכינה איכא והיינו שדקדק רשב"ם בד"ה דתהוי לו כפרה וכי אמר רוצה אני ודאי בלב שלם קאמר ולקמן גבי מצוה לשמוע ד"ח וגבי סברא הוא לא פירש דודאי בלב שלם ומשום דבקרבן צ"ל דודאי ובזה מדויק ג"כ לשון הש"ס בפרק האיש מקדש דף נון בההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י ולא סליק דא"ר דברים שבלב אינן דברים מנליה לרבא הא אי לימא מדתנן יקריב אותו והא בלבו לא ניחא לו דלמא שא"ה דאנן סהדי דניחא לו דתהוי לו כפרה אלא מסיפא וכן בג"נ ודלמא שאני התם משום דמצוה ולמה לא אמר בגט אנן סהדי כמו בקרבן אלא הוא אשר דברנו דהתם ס"ד להוכיח דדברים שבלב אינן דברים אף דידענו דמכר אדעת למיסק לא"י כיון שלא פירש להדיא בפיו וע"כ רצה להוכיח מיקריב דכופין אותו והא בלבו לא ניחא לו ולא היה יכול לדחות משום דניחא לו בכפרה סברא די"ל אפשר ניחא לו דכלפי שמיא גליא עכצ"ל אנן סהדי אבל בגט אצ"ל אנן סהדי:

גמרא תלוה וקדיש כתב הרמב"ם פ"ד מה"א האיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ מקודשת ובהשגות והוא שיאמר רוצה אני וכתב המגיד ואני אומר שהר"ז כמי שאנסוהו למכור דהמכר קיים כמ"ש בפ"י מהלכות מכירה כ"ש כאן שהוא קונה ולא הצריך הראב"ד שם שיאמר רוצה אני עכ"ל ונ"ל דראב"ד לשיטתו בפ"א מגזלה עמ"ש הרמב"ם כל החומד דבר של חברו והכביד עליו ברעים או הפציר בו עד שלקחו ממנו אף שנתן לו דמים רבים הר"ז עובר בל"ת דלא תחמוד כתב הראב"ד ולא אמר רוצה אני וכתב המגיד דעת הראב"ד שאם אמר רוצה אני מקחו קיים ולא גרע מתלוה וזבין ואין בו לאו ורמב"ם ס"ל דמקחו קיים אף שעבר ואע"ג דא"ר בתמורה כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ עיי"ש וצווח הלח"מ דהמגיד עצמו כתב בפ"ד מה"א דלא הצריך הראב"ד לומר רוצה אני בתלוה וזבין ועכ"פ חזינין דעת הראב"ד דאם אמר רוצה אני אינו עובר בלאו דלא תחמוד ואם לא אמר רוצה אני עובר בל"ת והה"מ הקשה דלמה לא נאמר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וי"ל דמה דל"מ מעשיו דמסלקין מעשה העובר מ"מ אין לסלק מעשה המוכר דאגב אונס וזוזי מיכוין להקנות ותוס' בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא כתבו דצורם אוזן בכור אף דעבר מהני דלא גרע מנפל בו מום מעצמו דשרי וכתב הבית