ערך ש"י ש"ס קצא

אפילו בית ושדה אלא מגופה פריך ותמוה דעדיין מה ס"ד דתרצן וכל הפלפול על הברייתא דמחלק בין שדה ובית לפרה וטלית וכמו שתמה התומים בסימן קי"ב ועוד בסמוך קאמר הש"ס ל"צ דקאמרי עדים ידעינן בהאי דל"ה לו ארעא מעולם הקשה רשב"ם דהל"ל אלא ל"צ כיון דהשתא אצ"ל דלקח ומכר לאלתר:

ונ"ל דקשה לי טובא מה הועיל בזה דאמרו עדים דלא ה"ל ארעא מעולם לפמ"ש מקו"ח סימן תמ"ח מה"מ סימן ר"ב דשליח למכור יכול להקנות אג"ק שלו א"כ ה"נ ניחוש דעשה זה שליח שילוה לו מעות וישעבד מטלטלין של משלחו אג"ק של שליח ואח"כ מצאתי בשו"ת חת"ס חא"ח סימן קט"ז הקשה על מקו"ח כן ועלה בלבי לחלק בין קנין לשעבוד דמידי דאיהו ל"מ עביד לא מצי משוי שליח כדאיתא בנזיר דף י"ב לכן בשעבוד דאפילו עשאן אפותקי לא גבי מלקוחות ואין אופן לשעבד רק אג"ק והרי אין לו אבל להקנות מצי עביד בכסף ומשיכה אלא הלא גם מטלטלין יכול לשעבדן ע"י שימשכנם בשעת הלואתו דעכ"פ מהני לטרוף מיתמי ולקוחות אפילו חזר והפקידן ביד לוה ואפותקי ומשכון שוה רק במטלטלין ל"מ אפותקי אבל אם שעבדן אג"ק ובאפותקי הוי כמשכון ואף דאם מכר הלוה המשכון שחזר המלוה והפקיד אצלו שייך תקנת השוק מ"מ מדינא משעבד ועוד כיון דיכול למסרן למלוה למשכון הרי מצי לשעבדן אלא צ"ל כיון דאין לו המטלטלין כשלוה רק אח"כ לקח ומכר לאלתר אאתיל דאקני משתעבד אג"ק מ"מ במשכון לא היה יכול דלא היה בידו לכן גם שליח לא מצי עביד לשעבדן אג"ק של השליח כיון דלמשלח אין לו קרקע ואף לכשיקנה המטלטלין יוכל להשכינם מ"מ הוי מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כדאיתא שם בנזיר ע"כ גם כשתירץ דאמרו עדים דלא ה"ל ארעא מעולם צ"ל דלקח ומכר לאלתר לכן לא אמר אלא וא"כ מוכח כהמקו"ח:

ולפ"ז י"ל דהמקשן וניחוש דלמא אג"ק אקני לא נעלם ממנו דאפשר כשלית לו קרקע אלא דמשכחת שעשה שליח שי"ל קרקע ולא אסיק אדעתיה דלקח ומכר לאלתר אך לולא דברי ר"ח דמהני כתובת דלא כאסמכתא לסלק בזה האסמכתא ה"א דאין מועיל לסלק אסמכתא בזה כמו בשאר אסמכתא וכבר עמד הרמב"ן בזה למה מהני כאן כתובת דלא כאסמכתא כמ"ש נמ"י וה"א בדברי רבה דה"ט דל"ה אסמכתא כיון דלענין קרקע אינו אסמכתא כמ"ש רמב"ן ותוס' נמי מספ"ל ועיין חידושי מהר"ם בקרקע שקנה כבר לפני השעבוד אין ספק כלל דאינו אסמכתא וא"כ י"ל לפמ"ש הרשב"א והובא במל"מ פי"א ממכירה דאם חייב עצמו בדבר שיש בו משום אסמכתא ונתן משכון על מחציתו לית בו תו משום אסמכתא בכל החיוב כיון דע"כ מחצה לאו לאסמכתא איכוין ומהר"פ חולק עיי"ש ולפ"ז י"ל ה"ט במטלטלין אג"ק לית בהו משום אסמכתא כיון דבקרקע ליכא אסמכתא הוי כנתן ערבון על מחצה אבל כ"ז אם הקרקע של לוה אבל אם הוא של שליח ל"ל כן דמה אכפת לו בשל שליח אבל שלו לא איכוין לשעבד בלב שלם סוף סוף סמך בדעתו דיפרע למלוה או לשליח במעות וגוף השליחות שעשהו לשעבד מטלטלין שלו א"ל יפרע במעות יש בו משום אסמכתא דשל שליח גמר בלבו לשעבד דמלוה עושה לו טובה יותר מהשליח אבל לעצמו קרוב יותר וא"כ היה אפשר לומר דלית לו ארעא ואג"ק דשליח הוי אסמכתא על מטלטלין שלו לכן נתחכם להביא דברי ר"ח והוא שכתב דלא כאסמכתא דבלא"ה הוי האסמכתא אף דשעבדן אג"ק שלו כסברת מהר"פ וע"כ צריך לכתוב דלא כאסמכתא דמהני לסלק חשש אסמכתא א"כ אא"ל דלית לו קרקע דשמא עשה שליח והתרצן הבין כ"ז מדהקדים המקשן דברי ר"ח ע"כ תירץ דלקח ומכר לאלתר דמעיקרא לא מצי למשכנם וה"נ לא מצי עביד שליח ושפיר ידע דהלכתא דאקני משתעבד לכן בשדה ובית לא יעיד דדלמא כתב דאקני ופרה וטלית דמיירי דלית לו ארעא מעיד ע"כ לא קאמר אח"כ אלא ל"צ דלית לו ארעא דגם מעיקרא צ"ל כן וגם עכשיו צ"ל דלקח ומכר לאלתר רק המקשן רצה אח"כ לברר דבריו אם התרצן כונתו דלית לו ארעא או בלא"ה א"ש אלא דס"ד דתירץ לו דלקח ומכר לאלתר סגי בזה לבד אף די"ל קרקע ע"כ פריך א"כ תפשוט דאקני ל"מ וע"כ כתבו תוס' דלפי מה דס"ד דמקשן בכונת התרצן המ"ל א"כ שדה ובית נמי אלא דמגופה פריך אבל התרצן שפיר תירץ דלקח ומכר לאלתר ומיירי דלית לו ארעא כדמסיק ל"צ דהיינו שכן כונתו מעיקרא כשתירץ שלקח ומכר תכף דכבר הבין בכונת המקשה שהקדים לו דברי ר"ח דנשמר מזה וכמ"ש:

גמרא והוא דכתב לו דלא כאסמכתא בנמ"י הקשה למה יועיל כאן כתובת דלא כאסמכתא יותר משאר אסמכתות ולי קשה אפכא למה צ"ל דלא כאסמכתא בשלמא בשאר אסמכתא י"ל דלא גמר והקנה רק סמך בדעתו שלא יבא לידי כך ולולא כן לא היה מקנה אבל כאן הלא מיניה גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה אפילו לא שיעבד מטלטלין כלל והנ"מ לטרוף מלקוחות ולמה יגרע המלוה שקדם והלוהו ועשה לו טובה לומר דלא גמר ומשעבד לו וצ"ל משום דע"י זה זיילי נכסיה דלא ירצו לקנות מטלטלין ממנו בשויין ואלו ידע שיצטרך למכור מטלטלין לא היה משעבדן באג"ק:

ומה דהוצריך להביא דברי ר"ח נ"ל עוד דמבואר בתוס' שלהי ב"ב דלמ"ד של"ד גם אם שעבד בפירש לא מהני וכ"כ הריטב"א משום דאין קנין לחצאין וקצו"ח סימן ל"ט כתב דגם למ"ד שעבודא דאורייתא הוא משום דממילא חייל בלא דעת הלוה דרחמנא רמי עליו אבל לשעבד יותר מדינו אין יכול דאין קנין לחצאין עיי"ש וכה"ג כתבו תוס' לקמן דף קנ"ז דלפיכך דאיקני משתעבד אף דאינו ברשותו משום דשעבוד אלים מקנין דממילא חייל בלא דעת הלוה עיי"ש וצ"ל מה דצריך לכתוב דאקני משום דאם לא נכתב י"ל דאין סמיכת המלוה על מה דאין ללוה בשעת הלואה דשמא לא יקנה אבל כשנכתב חזינין דקפיד שישתעבדו מה שיקנה ואז ממילא חייל השעבוד כמו על מה שיש מכבר תחת יד לוה וסברת התוס' שם באי התם אליבא דשמואל דס"ל של"ד אלא תקחז"ל ג"כ ממילא חייל דהטילו חכז"ל שעבוד על נכסי לוה וגם על מה שיקנה אם מלוה גלה דעתו שמלוהו ע"ד כן אך דעת רשב"א בפרק השולח וכן דעת כ"פ דגם למ"ד של"ד מהני שעבוד מפורש וי"ל ראיה לדבריהם מדיכול לשעבד מטלטלין אג"ק דצריך דעת הלוה ומהני ואפשר לדחות הראיה לפמ"ש קצו"ח סימן ער"ה דגם בהפקר יכול לזכות במטלטלין אג"ק אם צבורין על הקרקע דמבואר בחו"מ סימן