ערך ש"י ש"ס יט

עומדת דאין מוקצה בשל גוי כמבואר בש"ע א"ח סימן ש"י ותצ"ח ונולד אסור כמ"ש שם סימן תצ"ז והדין נותן לפמ"ש מג"א בסימן ש"י דמש"ה אין מוקצה בשל גוי כיון דאצלו אינו אסור ביה"ש מוכן לבעלים מוכן לכל אבל נולד לא הוה מוכן ביה"ש גם לבעלים ואם שחטה ונמצא בה דינה כאמה דאין מוקצה בשל גוי וכשנמצא בה כבר גם אמה נעשה אוכל דנשחטה והביצה אוכלא דאפרת דכ"ז שהביצה במעי תרנגולת ולא נולדה רק נמצא לאח"ש היא כאחת מאבריה כמ"ש הר"ן:

עוי"ל דונשכחת בלקחה סתם כדאיתא לקמן דף ד' בברייתא דרא"א תאכל היא ואמה דמוקי לה בלקחה סתם שחטה הוברר דלאכילה עמדה והיא תוספתא כאן ריש מכילתין ומיד תני הך השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות וא"כ מיירי ג"כ בכה"ג אמנם טעמא דר"א דס"ל י"ב וכ"כ ריטב"א שבאס"ז אך ר"נ ס"ל גם בדרבנן א"ב כדלקמן דל"ח גם כששחטה ספק מוכן הוא אך י"ל דלא גרע משאר ספק ואף אי מוקצה כעין דאורייתא וספקו לחומרא כמ"ש ת"י מ"מ התרנגולת יש להחזקת היתר דלפני ביה"ש מותרת ובזה ודאי לקולא אף דשיל"מ דר"פ לא ס"ל בדרבנן לאסור ספקו רק ר"א חדית לן ולר"נ אינו מוכרח ועוד דצל"ח בסוגיא דר"ח סגה"כ סימן ק"ח כתב בחזקת היתר לכ"ע לקולא וכ"ז לענין התרנגולת או לביצה הנמצא בה דכאחת מאיבריה הוא וכיון דאתחזקה בהיתר כל דבגוה כמותה אבל בנולד הביצה אין חזקת היתר לביצה דאם אמה לגדל וולדות אין הביצה אוכלא דאפרת רק נולד גמור שנעשה עכשיו אוכל כמבואר ריש פרקין א"כ יש לדון על תחלת לידתה אי נעשה אוכל היתר אף אם ישחוט אח"כ התרנגולת חזקת אמה לא מהני לבתה כדאיתא בפ"ק דכתובות די"ג ור"א דמכשיר שם בבתה משום דמפיה אנו חיין משא"כ בחזקה לבד ועכ"פ לר"נ לק"מ ור"א דס"ל שחטה הוברר דעמדה לאכילה משום דלקמן דף ל"ד ס"ל י"ב עיי"ש ברש"י:

תוס' ד"ה גבי וא"ת גבי שבת נמי סתם לן תנא כר"י דתנן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס כ"ש מחמת איסור ועמד מהר"ם דמחמת איסור מאן דכר שמיה ולע"ד ביאור דבריהם די"ל מחמת מיאוס גרע דכמו שהיה ביה"ש גם עתה וכיון שבאופן שהיא עתה אקצינהו מדעתו ביה"ש אסור עכשיו להשתמש בו משא"כ ביצה ועצמות ונבלה דנסתלק עתה המוקצה שהיה ביה"ש א"כ על אופן זה לא הקצהו ביה"ש ועל כרחי הקצהי לכן הוכיתי תוס' דגרע מוקצה מחמת איסור כדקאמר התם אף דג"כ נסתלק האיסור:

אך למה יגרע באמת וי"ל מה"ט גופא דמחמת מיאוס דגם עתה מאוס והאי גברא לא חש עתה למיאוסו ורוצה להשתמש בו י"ל גם ביה"ש הוה חזי לזה ומוכן לבעלים מוכן לכל משא"כ כשנשתנה ולפ"ז י"ל עיקר קושית התוס' על ר"נ דאמת מבואר שילהי שבת דמחמת איסור גרע ממחמת מיאוס לדידן וכן שם דף מ"ד ר"מ מתיר מוקצה מחמת מיאוס ואוסר במחמת איסור מ"מ ל"ק לר"נ די"ל שתי הסברות שכתבתי והוא דודאי אי בדרבנן י"ב יש להתיר מחמת מיאוס כיון דרוצה עתה להשתמש בו הוברר למפרע דלא אתקצאי לגביה ביה"ש משא"כ מחמת איסור דנשתנה ל"ל הוברר דעת בעלים למפרע ע"כ אנן דקי"ל בדרבנן י"ל כדלקמן ל"ז ב' קי"ב בשבת כר"ש דמוקצה מחמת מיאוס מותר ולא מחמת איסור כדאסקינין שילהי שבת וכן לר"מ דס"ל י"ל גבי הלוקח יין מבין הכותים אבל לר"י דס"ל א"ב גם בתחומין דרבנן בעירובין דל"ז ע"כ אוסר גם מחמת מיאוס ולר"נ דס"ל לקמן דל"ח דאין ברירה בדרבנן גרע מחמת מיאוס ממחמת איסור דאף דעכשיו אינו מאוס בעיניו לא הוברר למפרע ביה"ש ואמרינן אז היה דעתו כדעת כל אדם דמקצהו מחמת מיאוס וכיון דגוף המוקצה כמו שהיה ומוקצה מדעת הוא אסור משא"כ מחמת איסור דרק בעל כרחו הקצהו ועכשיו נסתלק האיסור ועל אופן שהוא כעת לא הקצהו וא"כ אף דרבי סתם בנר ישן גבי שבת לאיסור מ"מ סתם להיתר בשבת במוקצה בעצמות וקליפין ונבלה דנסתלק המוקצה ודמי לביצה שנולדה ועיין בעירובין שם דתולה בד"א ל"ל ברירה לר"י גם בתחומין דרבנן ולפ"ז מתורץ קושית תוס' בפ"ק דחולין דף י"ד ע"ב ד"ה אימר דלר"י דמסיק שם דל"ל ברירה ע"כ מחמת מיאוס גרע ממחמת איסור ולר"מ הוא אפכא עייש"ה:

דף ג' גמרא כלהו כר"נ ל"א כי קושיין פרש"י לפלגו בתרוייהו והקשו המפורשים לר"ת דגם לפי האמת נולד אסור והמוקצה מותר נימא כר"נ בלגדל בצים ומ"מ בתרנגולת מודו ב"ה כיון דאינה רק מוקצה עפ"י ובל"ע ולפמ"ש לעיל דאם נולד אסור יש לאסור גם התרנגולת העומדת לגדל בצים מחמת שנתגדלה והוסיפה שמנינות דהוה נולד ואינו בטל דגוף התרנגולת ג"כ מוקצה כ"ז שלא נסתלק האיסור ואסורה לטלטלה ואח"כ דנשתנה דעתו לאכלה ונסתלק האיסור א"א שיתבטל משום דשיל"מ וכ"ש לב"ה דאיסורין אין מבטלין זא"ז ולרמב"ם כן הלכה ועכ"פ י"ל מה"ט כלהו כר"נ לא אמרו:

בתוס' ד"ה גזרה ותימא ל"ל ה"ט דלקמן גבי נכרי שהביא דורן פרש"י משום מוקצה הואיל ולא לקטונהו מאתמול אקצנהו והוי כגרוגרת וצמוקים דגם ר"ש מודה דדחי' בידים ולע"ד י"ל לפ"ד תוס' גופא משום גזרה דשמא יעלה ליכא איסור לטלטל א"כ צריך לטעם דמוקצה בפירות הנושרין למאן דס"ל מוקצה וכ"מ בפ"י אבל לרש"י גם ר"ש מודה וצריך טעם דגזרה שיתלוש דאל"כ לר"ש ליה מוקצה די"ל שמצפה שיפלו מאליהם ולא אקצי דעתו אבל כיון שכבר נאסר גם כשנפלו ל"ל דיושב ומצפה ומ"מ הניחם מחובר א"כ דחנהו בידים והוי כגרוגרת וצמוקין דמודה ר"ש ובביצה לא שייך לומר דדחנהו ומ"מ דוחק קצת דטלטול מ"ד שמיה שם והנכון דהתם אר"פ נכרי שהביא דורן אסור משום שמא נתלש היום והוי ספק מוכן והרי רב פפא לא ס"ל לקמן תירץ דר"א דסד"ר אסור בדשיל"מ מדמשני דתנא דליטרא קציעות הוא ומיירי בס"ט ומבואר לקמן ע"ב דמ"מ לכ"ע ספק מוקצה אסור דמוקצה כעין דאורייתא וע"כ לא פריך לר"נ מספקא אסורה דמיירי בעומדת לגדל עיי"ש וע"כ הוכרח רש"י לומר משום דה"ל מוקצה וע"כ ספק מיכן אסור וחיישינין שמא נתלש היום משא"כ לטעם גזרה לבד הוי ספק דרבנן ולקולא ועיין מה שאכתוב לקמן דכ"ד בס"ד:

גמרא וכל סד"ר לקולא הקשה בת"י גם לר"נ ליפרך גם אם מיירי בעומדת לגדל ותירץ במוקצה ספק החמירו ולפע"ד י"ל בלא"ה דהמרדכי ר"פ א"צ כתב דהכא יש חזקה לביצה דלא נולדה עד היום והוא חזקת הגוף וא"כ לפמ"ש הש"ך בכללי