ערך ש"י ש"ס יח

גם ביו"ט מותר דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור והקשה לעצמו א"כ ביצה שנולדה למה אסור ביו"ט והלא אפשר בשבת לגמעה חיה עוד הקשו עמ"ש הרז"ה וסייעתיה דעומדת לגדל ביצים הייני לגדל אפרוחים א"כ גם כשנולדה בעיו"ט הוי מוקצה ולפמ"ש א"ש דבשבת בלא"ה אסור לר"נ כיון שנתוסף גידול וגמר בשבת דזה הוי נולד גמור וא"א שיתבטל בשבת רק ביו"ט צ"ל משום מוקצה וכשנולדה בעיו"ט הרי כה"ג מותר בשבת ממילא גם ביו"ט מותר ואנן דקי"ל כרבה דמאתמול גמרה בלא"ה אסורה בשבת ויו"ט משום דרבה ורי"צ ור"י ועיין צל"ח דפירש הכנה ל"ל דס"ל היום גמרה:

והרז"ה לעצמו שפיר הקשה דא"א לתרץ שתי הקושיות יחדיו כמ"ש דא"כ מה רמי דב"ה אב"ה נימא מוקצה ל"ל רק נולד גמור אית להו וכיון דעומדת לגדל ביצים לאפרוחים גם הביצה מוקצה וגם ביו"ט א"א שיבטל מה שגדלה והוסיפה לגמור כי עדיין לא נסתלק המוקצה מן הביצה ע"כ אסרו ב"ה וגם מ"ט דב"ש וע"כ הוצרך הרז"ה דס"ל דמיירי לגדל ביצים לאפרוחין לתרץ באו"א ומה שכתבתי נכון לש"פ דמיירי לגדל ביצים לאכילה:

ולרש"י דעצמות וקליפין קשים דגם עתה לא חזי לכלבים ומ"מ ב"ה מתירין לר"נ ומוכרח דשאני משבת ליו"ט דגוף הביצה אף בשעומדת לאפרוחין מותר לב"ה ובשבת שאני דהביצה מעורה ואסורה דאסור לשוחטה להתרנגולת וא"א שיתבטל מה שנתוסף בשבת י"ל גם להרז"ה:

ובהשגות ראב"ד שעל הרז"ה כתב לתרץ קושית רז"ה דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור דלעולם שוה הדין לב"ה ור"ש דשרי מוקצה בשבת ויו"ט רק רבי לא רצה לפרסם היתר מוקצה ביו"ט ושנה בשם ב"ה לחומרא ודייק לה הראב"ד מלשון הגמרא דאמר מ"ש גבי שבת דסתם לן תנא ולא פריך דב"ה אדב"ה וכה"ג כתב מלחמות ותמה פנ"י וכי ח"ו רבי משקר להפך דברי ב"ה וגם בעיני יפלא אלא דלשון ש"פ נראה בעליל כהראב"ד ע"כ אמרתי דראב"ד לשיטתו שפיר קאמר דכבר כתבתי דלר"נ עדיין ס"ד דביצה דמתילדא היום נגמרה היום ולשון ש"ס קסבר רבה אתמול גמרה משמע רק רבה הכי ס"ל ונולד מה שלא היה בעולם גם לר"נ מודה ר"ש דאסור כמ"ש לעיל מהתוס' אלא דא"כ הל"ל מה"ט דאסור ביו"ט לב"ה וגם מ"ט דב"ש וממ"נ קשה אבל צ"ל דכל משהו בטל קמא קמא במה שנגדל לפני יו"ט ואף דלבסוף ניכר ונרגש אינו חוזר וניעור כיון דא"א להפריד האיסור וכבר נהפך להיתר וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד וכ"ש בדרבנן גם הפר"ח ביו"ד סימן צ"ח ס"ל דאינו חזר וניעור רק דלפר"ח דוקא בנודע מקודם ולראב"ד ל"ש וכ"ד הרמב"ם אך כיון דכ"ז שלא נגמרה הביצה ומעורה בגידין אסורה משום בשר מה"ח כמבואר ביו"ד ספ"ו אא"ל דנתבטל מה שנתוסף ביו"ט במה שגדלה כבר ונהפך להיתר כיון דכולה אסורה ולאחר שנגמרה ונעשה בריה בפ"ע והותרה משום בשר מה"ח תו א"א שיתבטל כל משהו בפ"ע מתורת נולד דניכר ונרגש רק אם איסורין מבטלין זא"ז אפשר שיבוטל איסור נולד עכ"פ אלא דהרמב"ם פסק דאין מבטלין זה את זה ומהר"ל הובא בכו"פ סימן צ"ח כתב דתליא בפלוגתא דלמ"ד מצות מבטלין זא"ז ה"נ איסורין כדאמר ר"א בזבחים דע"ט וע"כ פסק הטור יו"ד סצ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז אמנם הלל היה כורך מצה ומרור דס"ל מצות אין מבטלין זא"ז כדאיתא פע"פ קט"ו מסתמא ב"ה ג"כ הכי ס"ל וכמ"ש תוס' ביבמות קי"ז ד"ה ב"ה ועיין זבחים ע"ט א"כ לב"ה בלא"ה ביצה שנולדה ביו"ט אסורה אלא דסתם משנה א"א לאוקים בטעמא דלא כהלכה דהא חלוקים עליו חכמים על הלל כדאיתא בע"פ שם ולא ב"ש לבד חלוקים ולפיכך פסק הטור דאיסורין מבטלין זא"ז ע"כ מוכרח לומר דסתם משנה משום מוקצה וע"כ פריך רק מ"ש דסתם גבי יו"ט כר"י ולא דב"ה אדב"ה ומשני כי היכא דלא יזלזלו ביו"ט סתם כב"ה וקושטא הוא בלא"ה לב"ה:

באס"ז הביא הג"ה של רש"י דמוקצה דאורייתא במאכל דיליף מוהכינו ומוקצה דרבנן בטולטול מידי דלאו בר אכילה ותמה האס"ז דבפסחים דמ"ז ע"ב מבואר לענין עצי מוקצה במבשל ג"ה דאמר רבה הכנה דאורייתא ויליף מוקצה עיי"ש ולפמ"ש לקמן דף ל"א דביקוע עצים ל"ח מכשירין דק"ל יש שבח עצים בפת ונהנה מהעצים עצמם כשאוכל הפת והנאת הגוף כאכילה כמ"ש ר"ן שם ותוס' פסחים פכ"ש דף כ"ו ע"ב ד"ה חדש כתבו דגם בבישול שייך שבח עצים א"כ להשתמש בעצים לענין אפיה ובישול שייך הכנה דאורייתא לא לענין שאר טלטול:

עו"ש הקשה לב"ש דל"ל הכנה האי והכינו מאי עבדי ביה ותירץ להכנה בידים אך לפרש"י דל"צ לזה דכבר כתיב את אשר תאפו אפו הק"ל ונ"ל לפמ"ש לקמן דף ל"ד דלר"א דס"ל סעודת יו"ט רשות משא"כ סעודת שבת א"א לילף מן והכינו הנאמר בשבת דנבעי הכנה ליו"ט דדלמא לא אחשבה תורה לסעודת יו"ט כמו שבת כמו דלא עשאה תורה חובה לסעודת יו"ט ושם בתוס' ד"ה ואומר הביאו מירושלמי דפריך מר"א דהתם על ב"ש דמחלפו ב"ש שיטתייהו משום דר"א מתלמידי ב"ש וא"כ י"ל רק ביו"ט מתירין ב"ש ולא בשבת:

ולפ"ז י"ל קושית מהר"ם שיף דליתני ביצה שנולדה בשבת דל"ת לב"ה ונדע במכ"ש יו"ט כמ"ש תוס' דאם יו"ט אין מכין לשבת ק"ו שבת דלא מכינה ליו"ט ואי משום רבותא דב"ש ליתני שבת ויו"ט עיי"ש ולפמ"ש א"ש דודאי לענין גוף הכנה שיכין מיום לחברו יש ק"ו דשבת חמיר לענין חיוב מלאכה אבל ה"ד לדידן דסעודת יו"ט חובה אבל לב"ש דרשות לא הוי הכנה כלל מה שהוכן מעיו"ט וא"כ ביו"ט ע"ש גם ב"ש ס"ל הכנה דאורייתא:

ובזה י"ל קושית הצל"ח לעיל ע"א דאיך אמר דלמא ב"ש ל"ל מוקצה והלא מבואר לקמן דף ל"ד דר"א ס"ל מוקצה דצ"ל מכאן אני נוטל וע"כ גם ב"ש הכי ס"ל כדאיתא בירושלמי ולפמ"ש לק"מ דהתם מיירי בע"ש כדאמר עומד אדם בע"ש משא"כ כאן ביו"ט ומוקצה אסמוכוהו על והכינו גם למאן דל"ל הכנה דרבה כמבואר במפרשים:

גמרא השוחט תרנגולת הקשה באס"ז האי דינא דברייתא איך משכחת לר"נ אם לגדל עומדת איך שחטה והלא אסורה משום מוקצה ואם לאכילה עמדה גם בנולדה הביצה מותרת ונלע"ד לפמ"ש הר"ן דאם התרנגולת עומדת לגדל חשובה הביצה נולד אף דהביצה לאכילה ואפילו למאן דמתיר מוקצה דהוה נולד דלא חשובה אוכל משא"כ אם עומדת לאכילה גם בשבת חשוב החלב אוכלא דאפרת עיי"ש וא"כ משכחת בתרנגולת דגוי דמותר לשחטה גם בלגדל