ערך ש"י ש"ס קפז

א"ה אפילו ארעא נמי למאי דפרישית לעיל וכו' ונ"ל להבין ג"כ למה לא יהא נאמן גם על פירות דלהבא כיון דלא חציף אלא י"ל דהך דלא חציף רק עפ"י רוב דכמה חציפי איכא בעולם וכעין מ"ש בחת"ס ח"ב מאבן העזר סימן נ"ב בדעת רבינו אביגדור דאם טוען ברי שהשטר מזויף צריך קיום מן התורה אף דלא חציף אינש לזייף משום דיש מיעוטא דמזייפי וזה טוען ברי לי שאתה מן המיעוט ובכה"ג אפילו לרב אין הולכין אחר הרוב כמ"ש תוס' בב"ב דף צ"ב סד"ה ולחזי עכ"ל ומה"ט אין נאמן על פירות דלהבא כשמכחישו בעל הקרקע בברי רק כשלא מיחה עד שליקט דתו אינו מוחזק מהני רובא ולפ"ז גם כשליקט כבר ועדיין מונחין ברשות בעל הקרקע אינו נאמן דלא כדמשמע מדברי הטוחו"מ סימן קל"ז ועיין טו"ז שם שכתב דהטור מיירי דהפירות מונחין בכליו של הלוקט עיי"ש לכן פריך שפיר א"ה ארעא נמי כיון דכבר מוחזק בקרקע זה שנתיים לא חשוב מוציא ומהניא רובא כמו דמהני מגו כה"ג לעיל דף ל"ב ע"ב דהלכתא כרבה בארעא שו"ר באס"ז בשם רשב"א דפריך ארעא נמי כיון דנחת לה וקאי בגוה הוי כפירות שאכל עכ"ל ולפמ"ש מובן היטב:

דף ל"ט ע"ב גמרא מחאה בפני שנים ואצ"ל כתובי פירשב"ם אלא כותבין לו אעפ"י שלא לוה אותם דזכין לאדם שלא בפניו דמסתמא ניחא לו ובאס"ז הקשה פשיטא דזכין לו שלא בפניו ונראה דקמ"ל אף דהוא חוב למחזיק ובכתובות דף פ"ד בפנ"י שם מבואר דל"ל זכין היכא דאיכא חוב לאחר ומשום דהנה ג"ש העיקר מי שיש לו חזמ"ק ובידו לצוות לכתוב וכמ"ש לעיל והועד בבעליו דאין חבין לבעל הממון דוקא שלא בפניו:

מם ע"ב והאמר רבא ל"כ מודעא אזביני פירשב"ם דאי בשדה זו ל"ה זביני ול"צ למודעא אלא יביא עדים שאנסוהו ותבטל שטר מכירה ואינו מובן דכל ענין צורך הכתיבה דשמא ילכו העדים או ימותו וא"כ גם בשדה זו צריך וכמו שתמהו רבים ותוס' לעיל ע"א ד"ה מחאה הקשו למה ניתן מחאה ומודעא ליכתוב שלא מדעת מתחייב הא הוי מפ"כ ותרצו במודעא תקנו חכז"ל להציל שנאנס ותמה נה"מ סימן ר"ה דבמתנה א"צ להכיר באונסו ולדעת כ"פ אפילו ודאי אינו אנוס מועיל מודעא וגם לרשב"ם דבמודעא יש הוכחה ואומדנא דאנוס הוא מ"מ שמא רק אונס דנפשו וכעין מעשה דבסמוך דאזיל לקדושי אתתא דמיבטל המתנה כדאיתא באס"ז ובטוחו"מ סימן רמ"ב ובזה לא שייך לומר להציל הנאנס דלא אנוס מאחריני עיי"ש שנדחק אמנם באס"ז מבואר תירוץ אחר על קושית התוס' וז"ל קיום שטרות בשלשה דאי ליכא רק תרי לא מהני סהדותייהו דאמרינן מפיהם ולא מפ"כ ואע"ג בשטר שהוא זכותו של אדם ולהיות בידו לראיה אין אומרים בו מפיהן ולא מפי כתבן כגון שטר מכר ומתנה ומודעא ומחאה ה"מ במעשה הנעשה בפני עדים כדי שייתקיים הדבר בפניהם בכגון זה רשאין להעיד בשטר דגמרינן לה מספר המקנה אבל עדות שהן יודעין מעצמן כגון שמכירין חתימת ידי עדים או שראו באחד שהלוה לחברו שלא נעשה המעשה בפניהם כדי שיהא שום קיום דבר בפני העדים בכה"ג ודאי לא ניתנה העדות לכתוב דלא דמי לספר המקנה וא"ת אלא מעתה אם הזמינם בשעה שחתמו עדי השטר שהיו יודעים ומכירים חתימתם ויעידו עליה ה"נ דמצי לכתוב סהדותייהו אע"פ שאין שם שלשה לא היא שהרי לא היה קיום דבר ע"י כשהוזמנו שם אלא עיקר קיום הדבר על ידי עדים החתומים היה עליות הר"י ז"ל עכ"ל ולפ"ז תינח מודעא דמתנה דגם בלא ידיע אונסיה מהני והנותן מסר מודעא לפניהם שתתקיים ע"י העדים המודעא זה חשוב קיום הדבר של המודעא אבל במכר דל"מ בלא הכרת אונסו וכשמכירין באונסו א"צ למודעא רק להעיד על האונס והאונס עשהו לוקח המאנס ולא עשהו בפניהם שיתקיים הדבר על ידיהם ואף דמוכר הזמינם לראות שנאנס מ"מ המוכר ממילא נאנס ועיקר מעשה האונס לא נעשה בכונה לפניהם שיתקיים על ידיהם רק מעצמן וממלא רואים שנאנס וגם לא שייך לומר על האונס שיתקיים על ידי העדים ומה שמכר באונס לפניהם ג"כ ל"ש לומר שמכר באונס לפניהם שע"י יתקיים דאדרבה ראייתם ביטול המכר א"כ ל"ד לספר המקנה שהעושה המעשה עשה בפניהם בכונה שתתקיים המעשה ולא יתבטל משא"כ אלו בשדה זו תלוה וזבין הוי זבינא וצריך מודעא לבטל אזי המוסר מודעא עושה המודעא לפניהם שתתקיים המודעא על ידיהם נמצא זה טעמו של רבא דבמתנה כתבינן מודעא דלא אכפת לן מה דהוי מפ"כ משא"כ מודעא דזביני כיון דבלא"ה הוי זבינא א"ל מכירין באונסו ואם מכירין בלאו מודעא אינו זבינא בשדה זו וא"צ רק להעיד על האונס ופסול מפ"כ לכן צריכין להעיד בע"פ לפני ב"ד שנאנס וא"צ כתיבת מודעא ולא כתבינן ואפשר להעמיס זה בדברי רשב"ם כיון דבשדה זו ל"צ מודעא שעושה רק צריך שיעידו על האונס שנעשה ע"כ צריכין להעיד בע"פ דבשלמא אי ה"א דבלאו מודעא הוי זבינא וצריך מודעא וזה עושה המוכר בפניהם שתתקיים המודעא על ידיהם ועיקר הכתיבה על המודעא מהני מפ"כ ואפשר בזה היה מהני ממלא גם על הכרת האונס דעיקר קיום הדבר שנעשה לפניהם המודעא וכמו במכר דנעשה בפניהם וצריכים ג"כ לדעת שאינם קטנים וכדומה ואאת"ל דגם כה"ג ל"מ מפ"כ על הכרת האונס מ"מ צריך שיכתבו המודעא דאם ילכו העדים לא סגי לו בעידי אונס לחוד אבל כיון דסגי בעידי אונס ול"צ למודעא שעושה המוכר א"כ ל"מ מפ"כ על האונס שעושה הלוקח דאינו עושה לפניהם שתתקיים על ידיהם:

עוי"ל דהנה על מה שהקשו בתוס' דמודעא ומחאה הוי מפ"כ תירץ נמ"י בשם אחרונים דנכתב בשליחות המוחה והמוסר מודעא אע"ג דבעלמא בכל שטר צריך צוואת המקנה דומיא בספר המקנה היינו בדבר שבינו לחברו אבל מחאה ומודעא אין הדבר תלוי אלא בו די שיכתבו בלשון שליחות פלונו העדנו על עצמו וכונתו כהרז"ה ביבמות דכל שטר ל"ח מפ"כ כיון דנכתב בשליחות המתחייב הוי מפי כתבו וה"נ תלוי רק בו והוי מפי כתבו וכן מצאתי ביאור הדברים בקצו"ח סימן ר"ה וכתב דהרמ"א דכתב דמחאה צריך לכתוב בלשון שליחות ולא מודעא מחלק דמחאה תלוי רק בו והוי ככותב אני מוחה אבל מודעא בשלמא המסירת מודעא י"ל דהוי ככותב שאינו רוצה בקיום המקח וה"נ העדים כותבים בשליחותו אבל זה שכותבים הכרנו באונסו לא מועיל שליחות דהוא עצמו אינו נאמן ועכצ"ל במודעא הקילו להציל הנאנס ל"צ לשון שליחות עכ"ל ולפ"ז יש להבין טעמו של רבא דלא כתבינן מודעא אזביני אבל במתנה כותבין משום דא"צ הכרת אונס במתנה דתלוי רק בו דנאמן קודם נתינת המתנה שאינו נותן ברצון ולא ס"ל לרבא דתקנו להציל הנאנס אך למה