ערך ש"י ש"ס קפה

לא שייך מחזי כרבית דהרואה לא ידע דל"ק לאגרא בממ"נ כמ"ש וע"כ ל"ל דמחזי כרבית רק אם נקדים למונח קיים דזה נהנה וזה ל"ח חייב רק דאידך מוחל לו וא"כ לירושלמי דאין האיש בביתו ואינו יודע דלמחל א"כ לאביי דישל"מ ל"מ א"צ לחדש בזה טעמא דמחזי כרבית דבלא"ה חיוב ממון יש כאן רק לרבא דישל"מ הוי יאוש צ"ל דמחזי כרבית וא"ש פרש"י:

והנה הקצו"ח שם תמה על רש"י ותוס' למה כתבו מטעם דזה נהנה וזה ל"ח חייב הרי מסיק הש"ס דפטור זולת שחרורתא דביתה גרם ובב"ק גרסתנו בתוס' אינו כן אלא דזה נהנה וזה חסר והיינו משום שחרות אבל דעת רש"י נ"ל דהיינו לס"ד בב"ק שם דלא אסיק אדעתיה דביתא מיתבא יתיב ושאיה יוכת שער אבל להמסקנא שם דהבעה"ב ג"כ נהנה משום זה א"כ נהי דיש שחרורות הבית יצא שכרו בהפסדו וינוכה זה בעד זה ועדיין צ"ל דזה נהנה וזה ל"ח חייב עכ"פ בבית חדש דיש שחרות הבית עי"ז אבל בבית ישן דטעמא דשחרות ליכא וביתא מיתבא יתיב איכא גם לר"י פטור דבעה"ב נהנה ג"כ ולפ"ז י"ל מה דמסיק לקמן ובב"ק שם דטעמא דר"י משום שחרורותא י"ל דקאי בין לס"ד בין למסקנא והיינו לס"ד דליכא הנאה לבעה"ב משום ביתא מיתבא יתיב דחי עכ"פ די"ל מ"מ זה לא חסר וזה נהנה פטור אלא דהכא זה חסר מפני השחרות וכפרש"י שם ולמסקנא י"ל זה נהנה וזה ל"ח חייב רק כאן יש הנאה לבעה"ב משום דביתא מיתבא יתיב וניחא לבעה"ב מש"ה פטור ובבית חדש דיצא שכרו בהפסדו דמשחיר הבית חייב:

דף קי"ח השוכר לעשות עמו בתבן וצריכא הרשב"א הקשה למה לא תני בסיפא דאם משקבל עליו דוקא אם פננהו כמו ברישא מש"ה יצא לידון דהכא מסתמא יפנהו מיד וגמר ומקנה ולא אמר לדחוייה כמו באבנים דסמכא דעתו דודאי לא יפנה מיד והרנב"ר הקשה דא"כ ל"ל עוד צריכתא חדשה דהא לגופא צריכא דא"צ לפנותו עיין כ"ז בנמ"י ונראה לתרץ קושית הרשב"א באופן שלא יקשה קושיית הרנב"ר דהרי בפיו אמר הגועוך רק בלבו לא מיכוין להקנות לו והוי דברים שבלב אלא ריא"ז פרק אלמנה ניזונית כתב ז"ל לא אמרו דברים שבלב אינן דברים אלא במכר הואיל ומכר לזה במעותיו אין לנו לילך אחר דברי לבו אבל במתנה אנו הולכים אחר דברים שבלב שאם אנו מכירים דעתו שאינו גומר ומקנה בלבו אין מתנתו מתנה שהרי שכ"מ אע"פ שנתן נכסיו סתם הואיל ואנו מכירים שאינו נותן אלא ע"ד שימות אם עמד חוזר עכ"ל והובא ברמ"א חו"מ סימן ר"ז לכן הכא דהוי מתנה אהני לו דברים שבלבו אבל בסיפא דיש לו אגרא והוי מכר לה דברים וא"צ לפננהו וזה עצמו הצריכותא בסיפא דאית לו אגרא הוי מכר ודברים שבלב ל"ה דברים ומשקיבל עליו אין שומעין לו אף דלא פננהו אבל ברישא דלית לו אגרא והוי מתנה ודברים שבלב הוי דברים וצריך פננהו הוה אמינא אפילו קיבל עליו ופננהו שומעין לו קמ"ל ולפ"ז במשכון שדחקו המלוה לפדות וא"ל הלוה הגיעוך דהוי מכר דברים שבלב ל"ה דברים והוחלט למלוה:

גמרא רבנן סברי חיישינין שמא לא ימסרם יפה יפה פרש"י שמא לא יהא בלבו למסור יפה בלב שלם דנח לו שיקרבו משלו ע"כ וקשה הא הוי דברים שבלב ואי ה"א דיש אומדנא י"ל דמועיל גם י"ל דהוי מתנה לצבור ובמתנה מהני דברים שבלב כדלעיל בסמוך אך הא קאמר חיישינין הרי דליכא אומדנא וגם במתנה ל"ה דברים רק אם יש אומדנא כנזכר בריא"ז אח"כ ראיתי במל"מ פ"ד משקלים כתב דזה טעמו של ר' יוסי דלא חייש לזה וצריך נגר לפרוק לרבנן ובהג"ה שם פקפק דדברים שבלב המוכיחין הוי דברים ועוד במתנה דברים שבלב הוי דברים ולפמ"ש נדחו דבריו דהרי קמן גם לרבנן אין מוכח רק חיישינין וגם במתנה צריך עכ"פ הוכחה קצת ואולי י"ל כיון דדעת שכינה איכא בקרבנות וכלפי שמיא גליא לכן דברים שבלב הוי דברים:

ב"ב פרק לא יחפור דף כ"ג ע"ב ביושבת בין ההרים הרמב"ם פ"ט מרוצח השמיטו ודברי הכ"מ אינם מובנים ונ"ל לפמ"ש הרמב"ם שם והוא ממשנה דסוטה פרק ע"ע דאם נמצא חלל קרוב לעיר שאין בה ב"ד מודדין לעיר אחרת שיש בה ב"ד אף דרחוקה כיון דא"א לקיים המצוה בקרובה דאין בה זקנים ולמד מזה הרמב"ם דהיא הדין בנמצא קרוב לירושלים מודדין לעיר אחרת שלא לדחות המצוה ולפ"ד התוס' ירושלים הוא רוב נגד כל עיר דהיא רוכלת עמים וכל ישראל עולים לרגלים ומ"מ מניחין אותה ומודדין לעיר אחרת ונראה דיליף לה מתוספתא דסוטה דאיתא שם דגם בירושלים הדין כן ויליף לה מחד קרא עם עיר שאין בה ב"ד וע"כ דאין לחלקה מעיר שאין בה ביד דאל"כ תרתי מנ"ל מחד קרא א"ו דהכל מחד טעמא דאין לדחות המצוה משום קורבא או רובא דכמו דקרוב עדיף מרחוק ומ"מ בשאין בקרובה ב"ד מניחין אותה ומודדין מהרחוקה שיש בה ב"ד ה"נ אף דרובא עדיף מקרוב מניחין אותה כשאין יכולין לקיים בה המצוה ומודדין לאחרת דאין רוב עדיף מקרוב יותר מן ערך עדיפת קרוב מרחוק ועכ"פ כך גזרה התורה שלא לדחות המצוה מפני קורבא או רובא וא"כ מה פריך ניזל בתר רובא דעלמא נימא לעולם רוב עדיף מן קרוב כמו קרוב מרחוק ומ"מ כיון דאם ניזל בתר רוב דעלמא נדחה כל המצוה דמן איזה עיר נביא דנגד כל עיר יש רוב עולם לכן לא אזלינן בתר רובא דעלמא לכן ס"ל לרמב"ם דהקושיא דגמרא כך דא"כ למה צריך קרא בנמצא קרוב לעיר שאין בה ב"ד מודדין לעיר הרחוקה שיש בה ב"ד דסני במה דאימעט עיר שאין בה בית דין מדכתיב זקנים ול"צ העיר לרבויי כפרש"י שם דממלא נדע מדאמרה תורה להביא ע"ע ולא אזלה בתר רובא דעלמא דע"כ משום שלא נדחה המצוה לא אזלינן בתר רוב ה"נ כשקרובה לעיר שאין בה ב"ד כיון דאם ניזל בתר הקרוב נדחה המצוה ממלא נדע למדוד לעיר שיש בית דין הרחוקה ומדצריך קרא עכצ"ל דרובא לא עדיף מקרוב ועדיין לא נדע אם נדחה הקרוב כשאין בה ב"ד ומשני ביושבת בין ההרים משכחת לקרא דמביא ע"ע דליכא רובא דעלמא ולא נדע כשאין יושבת בין הרים אף דידחה המצוה אם ניזל בתר רובא דעלמא וכן בקרוב לעיר שאין בה ב"ד לכן צריך קרא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ומניחין הקרובה ממנה כדי שלא לדחות המצוה וכן בנמצא קרוב לירושלים אבל אחר שכבר כתוב קרא דהיכא דנדחה המצוה לא אזלינן בתר היותר קרוב ה"נ לא ניזל בתר רובא דעלמא