ערך ש"י ש"ס קפ

דאכתי לא יצטרך לדייק יותר רק אי ברור לו דנאנסו או מסופק דהא מן התורה א"צ לברר טענתו ומה דאיתא בחו"מ ריש סימן ע"ה דאומרים לו ברור דבריך הוא מן התקנה ועוד נ"ל דגם לחשש בדדמי היינו דהוי כאומר איני יודע כמ"ש התוס' ולרב ושמואל דס"ל משואי"ל פטור ל"ל דישבע משום חשש בדדמי רק דנחשד שיודע ומשקר במזיד והוי מגו וא"כ לדידן דמשואיל"מ אצ"ל דאפקיד בשטר ומתורץ קושיא שניה. ועפ"ז נ"ל לתרץ קושית התוס' דמאי פריך א"ה קצץ נמי דמה אא"ב שייך הכא עוד הקשו בתוס' ד"ה קציצה בברייתא דמביא בסמוך אבל קצץ אי יש עדים נחזי מאי אמרו ואי ליכא עדים ליהמן במגו גם בפרעון עוד הקשו תוס' כיון דע"כ בקצץ דליכא עדים לימא דאה"נ גם בקציצה אם יש עדים ושכחו הקציצה נשבע שכיר ונוטל וברייתא מיירי דליכא עדים כלל כדאיתא בב"ב דאל"כ לחזי מה קאמרי עדים עוד הקשו בב"ב דף מ"ה למאי דמוקי שם הש"ס דקצץ בליכא עדים א"כ נאמן במגו דלא שכרתיך ולמה תני בברייתא שישבע האומן ליהמן בעה"ב במגו עיי"ש ולפמ"ש א"ש דא"ת גם בקציצה לא דכיר כדס"ד דש"ס וכדס"ל לר"י א"כ גם בליכא עדים הוי מגו בדדמי דבשלמא בטוען פרעתיך הטעם דנמתין עד למחר ורומי אנפשו ומדכר וכיון דיש לו מגו אינו ירא שיחזקהו למשקר אבל כ"ז משום חזקה דאינו עובר על בל תלין לכן ידייק ול"ל דאין לו מעות ואינו עובר דא"כ ע"כ לא פרע לשום פועל דאם פרע לקצתם ולא סידר לכולם לשוה עובר בב"ת על המקצת שהיה יכול ליתן גם לזה וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ לא משכחת שלא יעבור בב"ת רק א"ל פרע לשום פועל ותו ל"ש לומר דשכח מחמת דפרע לאחריני סבור דגם לזה פרע וכ"ז לענין פרעון אבל בקציצה לס"ד דטרוד ע"כ משום קציצת שאר פועלים א"כ גם לאח"ז ל"ל חזקה דאינו עובר דאם אין לו מעות בעין אינו עובר ומ"מ טרוד מחמת קציצה של שאר פועלים וא"ל דישליש מעות או דחזינן דיש לו מעות ונמתין עד למחר דאת"ל כן תקשי בשבועות מב"מ וכופר הכל משום אשתמוטי עד דה"ל זוזי אם חזינן דיש לו ועכצ"ל כמ"ש תוס' לעיל פ"ק דף וא"ו ואס"ז שם דל"פ וה"נ כתבו כאן אם אין לו רק פועל זה ל"פ ועוד שמא הוא פקדון ה"נ כיון דבאין לו מעות בעין ליכא ב"ת ושייך טעמא דטרוד ל"פ גם ביש לו משא"כ בפרעון ממ"נ יש לו עובר בב"ת ודייק ואם אין לו לא טרוד בפועליו לכן בקציצה גם בשכרו שלא בעדים שייך תקנה דישבע שכיר ומיירי שפיר דליכא עדים וליכא מי שיעיד על הקציצה וא"ש ברייתא דאומן דאתיא כר"י דגם בקציצה אומר בדדמי והוי מגו בדדמי ופריך שפיר א"ה קצץ נמי דל"ל דמיירי ששכרו שלא בעדים ומהימן במגו דבקציצה אין לחלק וכ"ז לטעמא דטרוד אבל לטעם דמשום כדי חייו אם שכרו שלא בעדים מהימן במגו לכן אמר א"ה דטעמא דטרוד ולפ"ז מתורץ קושית מהרש"א לקמן דף קי"ג על תוס' ד"ה השתא שהקשו מב"מ אמאי נשבע שכיר ישבע בעה"ב ומחמת השבועה ידיק והקשה מהרש"א גם בכופר הכל קשה. לרבנן דנשבע שכיר עוד יל"ד דבפרק כל הנשבעין הקשו תוס' גם אכופר הכל ותרצו דירא להודות שלא יחזיקהו לשקרן והכא לא תרצו רק דלא סגי בחזקה אחת וצריך גם חזקה דלא משהה שכרו ולפמ"ש א"ש דלא נעלם מהתוס' דלפיכך אינו מגו בדדמי דמ"מ נמתין עד למחר ורמי אנפשו ומדכר וכאן ידעו נמי דירא להודות אלא כיון דיש לו מגו ידעי כ"ע דבתום לבבו טען דאל"כ היה טוען לא שכרתיך לכן לא הקשו מכופר הכל לרבנן ישבע בעה"ב וידייק די"ל דירא להודות ואינו נותן לב לדייק וכן יש לתרץ קושיתם דנמתין עד למחר מה"ט לכן הקשו מן מב"מ דישבע בעה"ב דל"ל דירא להודות דהא י"ל מגו דכופר הכל ומגו דהעזה לפטור ממון אמרינן וכאן הוא פטור מממון דלא ישבע שכיר ויטול ול"ל דהוי מגו בדדמי דישבע וידייק לכן הוכרחו כאן לתרץ רק דלא די בחזקה דאינו עובר בב"ת אבל בשבועות הקשו לרבנן מכופר הכל נמתין למחר או ישבע ב"ה ורמי אנפשו ומדכר ותרצו שפיר דירא להודות דיחזיקוהו לשקרן כיון דאין לו מגו אלא הרגישו דעדיין תקשי מן מב"מ לר"י לכן הוסיפו שם עוד תירוץ דצריך עוד חזקה דאין משהה שכרו וע"כ כיון דצ"ל לשיטת התוס' דלא סגי בלא חזקה דלא משהה הקשו שפיר לרב ושמואל דהוי מגו בדדמי אלא לפמ"ש תוס' לעיל בשיטת ר"י דלא אמרינן מגו במב"מ לכפור הכל גם לפטור מממון לק"מ קושית התוס' ודי בתירוץ דלא יתן לב לזכור. אמנם לפ"ז קשה בברייתא דקצץ דאתיא כר"י וקתני בה עבר זמנו אינו נשבע ונוטל, למה הא לענין קציצה ל"ל חזקה דאינו עובר בב"ת וכמ"ש אך בלא"ה תמהו התוס' בקצץ הא חזינן דשהה וליכא חזקה דאינו משהה שכרו וחזקה דאינו עובר בב"ת דהא קמן דעבר עוד תמהו תומים וקצו"ח על הרמב"ן דכתב דלפיכך אומן נוטל בלא שבועה כשהטלית בידו דקונה בשבח כלי דא"כ ליכא חזקה דאינו עובר בב"ת ולמה בעבר זמנו ונתנו לבעה"ב לא ישבע שכיר ויטול אבל לפמ"ש לעיל דף ד' על קושית התוס' אהא דמב"מ נשבע ואינו נאמן במגו דיכפר הכל משום דאינו מעיז דהרי גם עכשיו מעיז במקצת ותרצתי כיון דכשמודה מקצת מסייעו המגו דכופר הכל יכול להעיז כדאמרינן בשטר שכתוב בו סלעין כיון דהשטר מסייעו יכול להעיז לכן אמרינן אפשר משקר והא דאינו כופר הכל כדי שיוכל להעיז ומה"ט עצמו נסתר המגו דאם נחזיק למגו לא תהא מגו וא"כ הכא לר"י י"ל מגו דכופר הכל ואי דאין אדם מעיז הא גם עכשיו דכופר מקצת מעיז ואי דלפיכך מב"מ שיסייענו המגו ויכול להעיז הכא גם כשיכפור הכל יסייענו החזקה דאינו עובר בב"ת וחזקה דאין שכיר משהו שכרו משא"כ כשמב"מ ליתנייהו החזקות ומוטב יאמר פרעתיך כולו דנאמן לר"י ושתי חזקות עדיף ממגו דעד כאן לא נשאר הבעיא בפ"ק דב"ב אי אמרינן מגו במקום חזקה אלא במקום חזקה אחת אבל שתי חזקות ודאי עדיפי ממגו וגם לפמ"ש לעיל דבקציצה הוי מגו בדדמי לר"י מ"מ לר"י דלית לו שכיר נשבע ונוטל בכופר הכל רק במב"מ דצריך שבועה שמא משקר במזיד וע"כ בשמא שכח שכיר נשבע ונוטל בכופר הכל דא"צ לישבע מדינא גם שכיר אינו נשבע א"כ הכא דעבר זמנו דיכול לכפור הכל לומר פרעתיך הכל ויסייענו חזקות דב"ת ואין שכיר משהה שכרו ליכא למיחש דמשקר כיון די"ל דמגו רק החשש דאומר בדדמי ובזה לא ס"ל לר"י דישבע שכיר לכן גם על הרמב"ן לק"מ דעכ"פ יש חזקה דשכיר לא משהה שכרו לסייעו כשכופר הכל וי"ל פרעתיך הכל ונאמן עכשיו במגו. עוי"ל קושית התוס' לעיל בקצץ דאתיא כר"י