ערך ש"י ש"ס קעט

היינו לטעמא דטרוד בפועליו ומתורץ קושיא שניה. אמנם לפ"ז דוקא אם יש עדים שתבעו בזמנו והכחישו אבל אם בעה"ב דחהו למחר בלך ושוב ועתה אומר שפרעו אח"ז דליכא חזקה דאינו עובר על ב"ת א"כ גם לאחר שנה הל"ל דשכיר נשבע ונוטל וכקושית תוס' על רש"י דהבינו דמיירי שבזמנו לא אמר בעה"ב שפרעו עוד יל"ד לפמ"ש תוס' בשבועות דל"ל שימתין עד למחר דשוב לא יתן לב לזכור אבל מ"מ די בחזקה דאינו עובר על ב"ת א"כ ל"ל כמ"ש עוד הקשה הר"ן בשבועות על פרש"י דמשמע מפירושו דגם כשתבעו יום אחר יום לא נתנו לו רק יום אחד אח"ז דמ"ש יום מיומים כיון שתבעו לכן אפשר לומר באו"א קצת דמשמע מהרז"ה וראב"ד באס"ז דאח"ז ל"ש טרדת פועלים וי"ל דה"ט אף שישכור עוד פועלים אינו טרוד בתשלומין דדהו עד לילה א"כ כשטוען שפרע היום ה"ל להאמינו וזה נראה דעת רז"ה ומרדכי הנ"ל אבל מסתימת הפוסקים וש"ע משמע כשיש עדים שתבעו בזמנו לא מהני זה ג"כ ועכצ"ל דחזקה דאינו עובר על ב"ת ומדלא פרע אתמול לא ה"ל מעות כלל ולא פרע לשום פועל א"כ עדיין טרדתו מאתמול לא נסתלק גם היום והיינו יום אחד לבד אבל אח"כ י"ל כבר פרע אתמול לשאר פועלים והיום פרע לזה דכיון דאחר בקר ראשון אינו עובר תו לא טרוד בשאר פועל עד הלילה ומהימן בעה"ב וזה י"ל טעם רש"י וכ"ז לטעם דטרוד בפועליו אבל לטעם דטרוד בעסקין ל"ש יום מן שנה אם יש עדים שתבע בזמנו לכן גם לשנה נשבע שכיר ונוטל לזה תני ר"ח לסיועיה לר' בין מדקתני גם אחר שנה שכיר נשבע אם יש עדים שתבעו בזמנו עכצ"ל הטעם דטרוד בעסקין דאם הטעם דטרוד בפועליו לא שייך רק יום אחד אח"ז. אך יותר י"ל דמיירי שפיר שתבעו בזמנו והודה אז שלא פרע וגם חד חזקה היה די לפטור לבעה"ב רק הא דמצריך הש"ס תרתי גבי בעה"ב משום דחזקה דב"ת לא סגי דבלא"ה קשה מאי חזקה הא פסקינן לעיל דף קי"א דדוקא כשתבעו עובר וא"כ מה נעשה אם עבר זמנו והשכיר צווח שלא תבע אתמול או בעה"ב פייס אותי להמתין וצ"ל דהיינו דאמר וכי שכיר עובר בבל תגזול מה תאמר גם השוכר עובר בבל תגזול כמו שהקשו תוס' ד"ה וכי י"ל אדרבה מה"ט נימא דשכיר לא תבעו בזמנו וליכא ב"ת לכן לא דייק אבל השכיר דייק וע"כ משני אין שכיר משהה שכרו ודאי תבעו ואיכא חזקה דאינו עובר על ב"ת וממ"נ תבעו יש חזקה דב"ת לא תבעו יש חזקה דאיני משהה שכרו וע"כ לא די בחזקה דאינו משהה שכרו לבד כמו שהקשה בתומים דלימא דחזקת אין משהה אלים מלא תגזול ולפמ"ש א"ש גם מתורץ קושית התוס' ד"ה וכי שכיר דעדיין הוא ברי וברי ולפמ"ש א"ש הכל דחזקה דאינו משהה לא סגי אם השכיר צווח שתבעו ובע"כ השהה וכמ"ש הרז"ה ובב"ד אין לו פה עד בוקר אלא דממ"נ תבעו יש לבעה"ב חזקה דאינו עובר על ב"ת לא תבעו הרי השהה פועל מעצמו שכרו ויש חזקה דאינו משהה שכרו וזה שאמר הכא תרתי דממ"נ אחד כראי מוצק וע"כ אלים מן לאו של לא תגזול דבעה"ב מוחזק והוי ברי וברי. והנה הר"ן כתב בשבועות כשלא תבעו השכיר י"ל כיון דנתרשל ודאי טרוד בעסקין ושכח השכר א"כ לא קשה מאי שהקשתי לעיל מאי חזרה דאין עובר על ב"ת שמא לא תבעו דא"כ מדנתרשל טרוד בעסקין ולא דייק גם שכיר ואם יאמר תבעתי בזמנו חזקה דבעה"ב אינו עובר אבל זה רק מטעם הירושלמי דטרוד בעסקין אהני דמש"ה לא דקר ה"נ י"ל בשכיר לכן אמר בירושלמי דכותי מה"ט דבעה"ב טרוד בעסקין חששו גם בעבר זמנו לשכחת שכיר וממ"נ אם תבעו חזקה דאין בעה"ב עובר בב"ת לא תבעו י"ל דטרוד בעסקין אבל לש"ס בבלי דהטעם דבעה"ב טרוד בפועליו זה ל"ש בפועלין וצ"ל חזקה דלא משהה שכרו וממ"נ אבל לאח"ז הרבה שפיר פרש"י וכי שכיר משהה שכרו כ"כ דה"ל להביאו לב"ד ודי בחזקה זאת לבד לכן מסקינין דאין לו רק יום אחד אח"ז אף שתבעו בעדים מדלא תבעו בב"ד ולק"מ קושית הר"ן דלעיל על רש"י אבל לירושלמי דא"צ לחדש כלל החזקה דאינו משהה שכרו וכמ"ש לא שנא בין יום אחד לשנה כשיש עדים דתבעו בזמנו דחזינין דבעה"ב עבר בב"ת כשידוע שלא פרעו בזמנו ולא שייך לומר דשכיר נתרשל ולא תבעו דהרי תבעו בזמנו ואח"ז י"ל תבעו כל יום וב"ת ליכא אחר בוקר ראשון והיינו סייעתיה לר' בון מדקתני כשיש עדים שתבעו בזמנו גם אחר שנה שכיר נשבע ונוטל צ"ל דאין הטעם דטרוד בפועליו אלא בעסקין. תוס' ד"ה שכיר הקשו דבשבועות אמרו רו"ש ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שלא בעדים מתוך די"ל לא שכרתיך י"ל נתתי לך שכרך והא לטעם דטרוד ואומר בדדמי שנית דבשבועות שם מתקיף לו רבא לרמי ב"ח דאמר כמנה מעליא הא שמעתא דרו"ש א"כ שבועת שומרים דחייבה תורה האיך משכחת מתוך שי"ל להד"ם י"ל נאנסו ומשני דאפקיד בשטר ואנן קי"ל כרו"ש וקי"ל גם בלא שטר חייב שבועת שומרים ונ"ל דתוס' בד"ה השתא הקשו נמתין עד למחר וידייק שלא יעבור על ב"ת ותרצו כאן דלא די בחזקה דב"ת לבד ולפמ"ש לעיל בסמוך דסגי בהך חזקה לבד רק די"ל לא תבעו וצ"ל חזקה לא משהה שכרו א"כ כשתבעו לפנינו בב"ד הק"ל נמתין עד למחר וצ"ל כמ"ש תוס' בשבועות דשוב לא יודה ולא יתן לב לזכור דירא שיחזיקוהו למשקר עיי"ש ולפ"ז כ"ז כשאין לו מגו אבל כשיש לו מגו רק חיישינן דאומר בדדמי שוב אינו ירא שיחזיקוהו למשקר דכ"ע ידעו דלא שיקר במזיד דיותר היה משקר דלא שברו כלל וודאי משום דדמי לו שפרע טוען כן דמגו מלתא דמסתבר לכל העולם וא"כ למה ישבע נמתין עד למחר ודייק שלא יעבור בב"ת ומתורץ קושיא ראשונה אך לפ"ז קשה מה פריך ש"ש האיך משכחת הא כתב הר"ן דש"ש משום דאומר בדדמי דנאנס עיי"ש בר"ן פ' כל הנשבעין אלא דתוס' לעיל דף צ"ח ור"ן בשבועות שם הקשו למ"ד מחויב שבועה וא"י לישבע פטור ליהמן שומר במגו דאינו יודע ויפטר וכן במודה במקצת ותרצו דאינו טוען ברצון א"י דיאמרו שמשקר ונ"ל אף דמגו בדדמי לא אמרינן היינו שאינו רוצה לטעון בברי שהוא שקר מוחלט אבל מגו לטעון א"י י"ל אדרבה כיון דעכשיו טוען דבר שאינו ברי לו בברי יותר יטעון האמת דא"י ואחז"ל למוד לשונך לומר א"י ומתקיף רבא שפיר דגם בשבועות שומרים למה ישבע דממ"נ דליכא למיחש שמשקר במזיד די"ל מגו דלהד"ם וצ"ל דשמא אומר בדדמי הא י"ל מגו דא"י וצ"ל דירא לומר א"י דיאמרו שמשקרו והאמרת היכא די"ל מגו אינו ירא דיחזקהו למשקר במזיד לכן הוכרח לתרץ דאפקיד בשטר עוד נ"ל דל"ל דרמי רחמנא שבועה עליו שידייק