ערך ש"י ש"ס יז

דמקצה אותם וה"נ בביצה כשאינו אוכלה רק רוצה לטלטלה י"ל גם לב"ש אסור דלגדל אפרוחים עומדת וע"כ נקט תאכל דזו מתירה לברר למפרע דלא היתה דעתו בהחלט לגדל אפרוחים ורבותא לב"ה דלא תאכל ואי הוה תני מותר ואסור ה"א לב"ש גם לטלטל מותר או לב"ה רק לטלטל אסור:

ובזה א"ש דפריך לר"נ ליתני היא ואמה בש"א תאכל דקשה דאי הוה תני הכי ה"א טעמא דב"ש דאף דלגדל בצים עומדת מ"מ כיון דחזי לו לא מקצי מדעתיה לחלוטין והוה כלקחה סתם שהוברר אח"כ כשנשחטה אמה גם הביצה תאכל משא"כ כשלא נשחטה לא הוברר לפמ"ש במלחמות ור"ן דגם בתרנגולת לגדל ביצים לאכילה חשוב נולד ולא שייך גבי הביצה הוברר ומוכח בהרז"ה דמיירי בעומדת לגדל ביצים לגדל אפרוחים ושייך בביצה לבד ברירה למפרע אבל גם להרז"ה מנ"ל לגמרא להקשות לר"נ נימא דגם לגדל ביצים לאכילה ה"ל נולד משום אמה דל"ה אוכלא דאיפרת מאוכל וא"כ לא שייך ברירה רק ע"י אמה וע"כ לא קתני היא ואמה וכמ"ש אבל לפמ"ש א"ש דמדקתני תאכל ול"ת מוכח דמיירי דוקא בלגדל אפרוחין:

עוי"ל לר"נ דנקט תאכל ול"ת וגם נתרץ פרש"י הנ"ל דב"ה כר"י דהא גם לב"ש קשה דרש"י לשיטתו בשבת קמ"ג ע"א בעצמות וקליפין קשים דגם לבהמה לא חזי כמ"ש תוס' כאן בשמו א"כ כאבנים הם דגם עתה לא חזי לכלום וע"כ ס"ל לב"ש דהוי מוקצה אבל ביצה עתה חזי רק ביה"ש ל"ה חזי לא ס"ל לב"ש מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכולא יומא כיון שנסתלק המוקצה עתה וכמ"ש תוס' סברא אמת לר"ש וכן מחלק הר"ן לר"ש בס"פ א"צ וכ"כ הב"י בא"ח סימן ש"י וא"כ אף דרש"י לא פירש כן לר"ש מ"מ אין להקשות לב"ש די"ל הם מחלקי בהכי וע"כ לא מתרץ הגמרא רק לב"ה והנה להרז"ה מיירי בלגדל אפרוחים אבל אם הביצה לאכילה ל"ה מוקצה והנה כתב הר"ן בס"פ א"צ דגם ר"ש לא מתיר אלא אם נסתלק המוקצה ובנר ישן דמתיר אף דגם עתה מוקצה מחמת מיאוס הוא מ"מ הרי רוצה להשתמש בה ואינו מאוס בעיניו ונסתלק עתה אצלו המוקצה רק ביה"ש היה מוקצה עיי"ש וה"נ לב"ש דאמרו תאכל אף דעד עתה עמדה הביצה לגדל אפרוחים מ"מ עכשיו רוצה לאכלה ונסתלק המוקצה אצלו משא"כ אם גם עכשיו אינו רוצה לאכול רק לטלטל מחמה לצל או צריך למקומה א"כ לא חזי גם עתה לכלום מודו ב"ש דהוה כאבן ואסור בטלטול וב"ה רבותא קמ"ל אבל בנר ואפרוח שנולד מיד שנולד נסתלק המוקצה ולא שנא בין טלטול לאכילה תני אוסרין ומתירין:

ולרי"צ ור"י דטעמא משום משקין שזבו ופירות הנושרין י"ל דתני תאכל ול"ת די"ל דאין לאסור טלטול משום הך גזרה כמ"ש תוס' בשבת מ"ה ע"ב בד"ה דאית בה ולרבה בלא"ה ס"ל מוקצה ג"כ דס"ל כרב דס"ל כר"י כמ"ש הר"ן ועוד לפמ"ש רש"י לקמן פרק המביא דף ל"א במשנה בית מלא פירות ונפחת דמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"ה מוקצה וא"כ לרבה דהכנה דאורייתא גם לטלטל אסור משום מוקצה אבל לרי"צ ור"י דרק משום גזרה אסור רשאי לטלטל ועמג"א סימן תקט"ו ודו"ק ואפ"ת דאסור בטלטול היינו דנצמח מכח איסור אכילה דלא חזי היום ע"כ תני לא תאכל דדין גרמא וכן י"ל לרבה משום דמה דאסור בטלטול כצמח מאיסור אכילה דאסור משום הכנה ולהכי תני לא תאכל:

תוס' ד"ה דלמא תימא דבמתניתין קתני להדיא דב"ש ס"ל מוקצה דתני לא יטול אא"כ נענע ורז"ה כתב אף דלקמן מסקינין דחיישינין לאמלוכי שישבוק אחר שיטול מ"מ כל הטעם דכשימלך הוה הכנה בטעות ויטלטל מידי דלא חזי והוי מוקצה א"כ מוכח דס"ל לב"ש מוקצה ולפמ"ש לעיל לק"מ דכיון דנמלך וישבוק גם עתה לא נסתלק המוקצה משא"כ הכא דתאכל ונסתלק עתה המוקצה רק אתקצאי ביה"ש ובזה לא ס"ל מוקצה:

ע"ב גמרא שבת דעלמא תשתרי הקשו המפרשים דליפרך לר"נ ג"כ שבת תשתרי ונלע"ד דרבה חידש ביצה דמתילדא היום מאתמול גמרה וא"כ לר"נ י"ל בשבת בלא"ה אסורה לפמ"ש תוס' לעיל ע"א ד"ה קס"ד דבנולד גמור דבר חדש שלב"ל מודה ר"ש ועיין רש"ל ולפ"ז לס"ד די"ל היום נגמרה א"כ היום נתגדלה ונתוסף דבר חדש רק ביו"ט כל משהו כשנתוסף בטל במה שכבר גדלה אבל בשבת א"א שיתבטל ועודה בתרנגולת דאסור לשחוט בשבת ולעוקרה מגידולה ולשמטה וכל הביצה באיסור וכ"ש לפמ"ש דאם לא נסתלק המוקצה גם לר"ש אסור וליכא היתר שיבטל מה שנתוסף וכשנולדה ונסתלק האיסור והמוקצה מ"מ יש בה מה שנתוסף היום ועכשיו א"א שיבטל דהוי דשיל"מ דכבר היה האיסור בעולם טרם שנתבטל ומודה ר"נ דאסורה:

ובל"ז יי"ל אפ"ת דמ"מ האיסור לא היה בעין לבדו וגם דשיל"מ בטל דהוה כתחלת ביאתו לעולם כשנולדה מעורב מ"מ י"ל דודאי אינו דומה טעם ביצה שנגמרה ללא נגמרה וע"כ חשוב גמר הביצה הכנה דנעשה בריה חדשה כמ"ש הר"ן וא"כ אינו בטל מה שנגמרה היום ונתגדלה בכמותה ואיכותה דניכר בטעם וכבריה חדשה והוא רק י"ל כל משהו קמא איבטל ובכל משהו לא היה ניכר ותו אינו חוזר וניעור לדעת רמב"ם וראב"ד שבפר"ח וכו"פ בסימן צ"ח דגם בא"מ ולא נודע לו קמא קמא בטיל ואינו חוזר וניעור אף שנתערבה עד שנרגש טעם האיסור כיון שכבר נתבטל נהפך להיתר וא"כ דוקא ביו"ט די"ל קמא קמא בטל ונהפך להיתר אבל בשבת דכל הביצה אסורה בעודה במימי אמה גם לר"ש דעדיין לא נסתלק המוקצה והאיסור ול"ל דכבר נהפך להיתר וכשנולדה א"א שיתבטל דנרגש טעם האיסור ע"כ בשבת בלא"ה אסור ואפ"ת דגם בשעת איסור ל"ח מוקצה לר"ש מ"מ ל"ל בשבת דכל משהו בטל בעודה מעורה בגידין דאסורה הביצה משום בשר הפורש מן החי ולשוחטה בשבת אסור ולדעת הרמב"ם איסורין. אין מבטלין זה את זה משא"כ ביו"ט בידו לשוחטה ולסלק האיסור לא הוה עלה שם איסור כלל ועדיף ממ"ש הר"ן לקמן דף ל"ח גבי מים ומלח כיון דיש לו היתר במקום אחר אין עלה שם איסור ובצל"ח לקמן דף ל"ז ע"ב כתב דא"א שיתבטל מה שגדלה ביו"ט דבחייה אסור משום אבמה"ח וצל"ע וכ"ש לפ"ד הטור יו"ד וכ"פ בסימן צ"ח דאיסורין מבטלין זה את זה למה לא יתבטל:

ועכ"פ הרווחנו דלר"נ בשבת אסור ביצה שנולדה בו גם למאן דל"ל מוקצה ולפ"ז י"ל קושית הרז"ה על הכלל שנתן במוקצה דבמידי דבשבת בלא"ה אסור משום מלאכה א"א לאסרה ביו"ט משום מוקצה אבל אם אפשר ליהנות ממנה בשבת בלא מלאכה