ערך ש"י ש"ס קעח

זמנו אינו נשבע ונוטל תני ר"ח לסיועיה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו אחר שנה נשבע ונוטל והובא ברי"ף ואס"ז ותמוה מאי דכוותיה הא כיון דחזקה שאין עובר על ב"ת ודייק אין מקום שיתקנו שישבע שכיר והדר לד"ת שנית מה סייעתיה לר' בון אם על הטעם דטרוד בעסקין מנ"ל מהך ברייתא ואם על שאמר דכוותיה תקנו לבעה"ב בעבר זמנו משנתנו היא וראיתי בגליון אלפסי בשבועות פרק כל הנשבעין מחק תיבת לסיועיה וקשה למחוק בכל ספרי אלפסי ואס"ז שלישית צריך להבין במאי פליג עם תלמוד בבלי דאין לו רק יום נגד יום ד' קשה הא מסקינן לעיל דוקא כשיש לו ממון עובר בב"ת ומבואר בחו"מ והוא מדברי הה"מ דדוקא כשיש לו מעות בעין א"כ כמו דחיישינן בכופר לאשתמוטי ה"נ אפשר לא היה לו מעות ואינו עובר ואיך נימא חזקה דאינו עובר ופרע ה' קשה קושית תוספות ור"ן מאי קאמר א"ה עבר זמנו נמי מאי אא"ב שייך כאן. ונ"ל דהנה נסתפקתי אם היה לו לבעה"ב מעות לאחר שהשלים הפועל פעולתו ולא פרעו אזי וכשהגיע עמוד השחר לא היה לו מעות אי עובר ויש לפשוט מהאגודה שביו"ד סימן רל"ב בנדר לפרוע עד שלשים יום וארעו אונס לבסוף דאינו חשוב אנוס דה"ל לפרוע מקודם וה"נ היה לו לפרוע כשהיה לו מעות. שנית יש להסתפק אם יש לו קצת השכירות ואינו פורע אם עובר ונראה דעובר כמו אם פרע מקצת דעובר על השאר וראיה לזה מהמל"מ פ"ה משבועות ה"ב בשם הרדב"ז דנשבע לפרוע או ליתן לחברו מאתיים זוז לז"פ וכשהגיע הזמן לא היה לו רק מנה מחויב ליתן המנה דעל כולה או מקצתה נשבע כיון דיש הנאה במקצת וגם המל"מ הסכים בפרעון דחיוב פרעון על כל פרוטה עיי"ש. שלישית נ"ל עוד אם יש לו פועלים הרבה ואין בידו שכר כולם רק מקצת כיון דמדינא צריך לחלק לכולם בשוה כדקי"ל בבע"ח א"כ אם פרע לקצתם הכל עובר בב"ת על שלא נתן לכולם המקצת שהיה בידו לחלק להם. ועפ"י הקדמות האלה רווחא שמעתתא דלפיכך לאח"ז חזקה דלא עבר על ב"ת ומידק דייק מאי תאמר דלא היה לו מעות בעין ממ"נ אם לא היה לו כלום בשעת גמר פעולתן לא נתן לשום פועל ולא טרוד בפועלים דע"י שפרע לפועלים אחרים טעה שגם לזה פרע ואם פרע לפועלים אחרים רק לזה לא פרע ויותר אין לו א"כ כבר היה לו מעות בתחלת הלילה ועבר בב"ת שלא חלק לכולם לפי ערך וכיון שכן מידק דייק שלא יעבור על ב"ת וטרח וזבין אף דעכשיו אין לו ומתורץ קושיא ד' ומזה יש להביא ראיה להפוסקים דגם בשכיר אין נשבעין רק על כפירת שתי כסף ולא על פרוטה עיין בטוחו"מ סימן פ"ט דאל"כ עדיין קשה אם כל שכרו רק פרוטה דאז לא שייך סידור דפחות מפרוטה אינו ממון ועבר זמנו למה לא ישבע אך זה רק לטעמא דטרוד בפועליו לשלם להם השכירות אבל לירושלמי דטרוד בעסקין הק"ל עבר זמנו נמי ול"ל דחזקה דאינו עובר דשמא לא ה"ל מעות בעין אלא דלירושלמי יש תירץ אחר דגם פועל טרוד בעסקין והיינו כשנתרשל ולא תבעו בזמנו וכמ"ש הר"ן בשבועות אבל בזמנו מידק דייק דאליו נושא נפשו לכן פריך הש"ס א"ה דטעמא דטרוד בפועליו ולא כירושלמי דטרוד בעסקין א"כ בשכיר ליתא טעמא דטרדת פועלין עבר זמנו נמי ומוכח כהתוס' דגה כשאין לו רק פועל אחד ל"פ וע"כ ס"ל דש"ס בבלי לא ס"ל טעמו של ירושלמי ולפ"ז עדיין לא אזלא חששא דבעה"ב טרוד בעסקין גם לאח"ז לירושלמי אלא דמ"מ חששו דכותיה גם בשכיר שמא שכח לכן ר' בון דאמר הטעם דשכיר נשבע ונוטל משום דטרוד בעסקין א"כ ל"ל בעבר זמנו משום חזקה דאינו עובר על ב"ת ומידק דייק דשמא אין לו מעות בעין ואינו עובר ומ"מ טרוד בעסקין ע"כ אמר ודכותיה ממש תקנו להבעה"ב ג"כ וחששו גם בשכיר מחמת שנתרשל ולא תבעו דטרוד בעסקין והשתא א"ש דקמ"ל בזה טעם למה בעבר זמנו פטור בעה"ב ורמזו במלת דכותיה דהיינו מחד טעם נמצא כיון דעכ"פ לא אזלא טרדת בעה"ב גם בעבר זמנו הל"ל דשכיר נשבע ונוטל מתקנה ראשונה דהוא א"י אם פרעתיך ע"כ אמר דכותיה תקנו תקנה אחרת לחוש גם בשכיר האי חששא בעבר זמנו אף דאין עסקי שכיר מרובין כשל בעה"ב ומתורץ קושיא ראשונה. והנה הברייתא דמייתי בירושלמי דגם אחר שנה נשבע שכיר ונוטל כשתבעו בזמנו מוקי לה הרז"ה ומרדכי ואס"ז דמיירי כשתבעו אזי בזמנו אמר בעה"ב שפרעו עיי"ש ולפ"ז י"ל דלש"ס בבלי גם בזה אין לו רק יום אחד נגד יום דהנה הש"ס פריך ולעולם פרש"י וכי שכיר משהה שכרו כל כך והקשו בתוס' על זה דהא צריך שתי חזקות גם דאינו עובר על ב"ת וליכא ב"ת רק בוקר ראשון והנה לפמ"ש התוס' בד"ה השתא דגם כשתבעו בזמנו וא"ל פרעתיך נמתין עד מחר וידייק דחזקה אינו עובר על ב"ת ותרצו דלא די בחד חזקה ושכיר ע"כ משהה שכרו עד למחר ע"פ הב"ד עיי"ש וא"כ הכא א"ש פרש"י דגם אחר שנה לא אזלא חזקת דב"ת דמתחלה תו"ז כשא"ל פרעתיך ה"ל לדייקא כשאתא בוקר ואחר ששהה השכיר זמן מרובה כ"כ ולא בא לב"ד יש ג"כ חזקה דאין שכיר משהה שכרו ע"כ פריך שפיר ולעולם אף דא"ל בעה"ב בזמנו פרעתיך לכן מסיק הש"ס בבלי רק יום נגד יום אבל הירושלמי דס"ל טעם דבעסקין טרוד וליכא חזקה דאינו עובר בב"ת וכמ"ש וצ"ל דעבר זמנו אין השכיר נשבע ונוטל דשמא שכח גם הוא וא"כ כשתבעו בזמנו וא"ל פרעתיך ושכיר צווח דשקר הוא א"כ גם אחר שנה י"ל שכיר נשבע כיון דליכא רק טעמא דאין שכיר משהה שכרו וזה לחוד ל"מ דליכא טעמא דשכיר ג"כ שכח ולא דייק כיון דתבעו בזמנו ובעה"ב לא רצה לפורעו אז שוב לא פרע אח"כ ואזי בזמנו דאליו נושא נפשו שכיר דייק והבעה"ב היה טרוד מאז וע"כ תני ר"ח לסיועיה לר' בון מדקתני דגם אחר שנה נשבע שכיר ונוטל אם יש עדים שתבעו בזמנו ש"מ דטעמא דטרוד בעסקין דאם הטעם דטרוד בפועליו א"כ צ"ל בעבר זמנו דמידק דייק שלא יעבור בב"ת ואם אין לו מעות לא שייך טרדת פועלין דלשום פועל לא פרע ואם פרע לאינך ולא סידר לכולם הוי כיש לו מעות א"כ אף לאחר ששכח נותן לב לזכור שלא יעבור בב"ת א"כ אחר שנה דיש שתי חזקות חזקה דאינו עובר בב"ת וחזקה דאין שכיר משהה שכרו כ"כ לכן אין שכיר נשבע ונוטל וע"כ מברייתא דגם אחר שנה שכיר נשבע צ"ל דליכא חזקה דאינו עובר בב"ת דשמא לא היה לו מעות ומוכח דטעמא דטרוד בעסקין נמצא דהא דמסיק בבבלי דרק יום נגד יום