ערך ש"י ש"ס קעו

ליטע מ"מ ודאי ניחא לו שיטע באופן שתהא יד הנוטע עה"ת דקרוב לשכר ורחוק מהפסד מדחזינן דרב א"ל זיל שום לו אף דס"ל די"ל טול עצך ואבנך רק כשמברר דעתו דג"ז לא ניחא לו שומעין לו לרב דס"ל בשילהי ביצה דיש ברירה ה"נ הוברר למפרע דגם זה לא ניחא לו וכמו ע"מ שירצה אבא דתליא בברירה בפרק כל הגט אך לדידן דקי"ל בשילהי ביצה דא"ב ה"נ אמרינן מתחלה ודאי ניחא לו כיון דאם יהא שבח יתר על הוצאה לא ישלם רק הוצאה ואם השבח פחות ישלם רק שבח וה"ל כיורד ברשות על אופן זה ומה דמעכשיו אינו רוצה נשתנה דעתו ואנו דנין כפי אומדן דעתינו אדמעיקרא וכמו דמתחלה א"ל רב זיל שום לו לכן א"י לומר טול עצך ואבנך ונפיעתך ובזה יובן דברי הרי"ף דסיים ולא יהא אלא ספק קי"ל קולא לנתבע דקשה מה ענין ספק כאן ולרה"ג הדין ביאר דחייב אלא דהרי"ף ס"ל הא דא"ב רק ספק דלכן רק בדאורייתא א"ב כמ"ש הר"ן ופוסקים ודירושלמי פליגי רב ושמואל אם י"ל טול ענך דלרב א"י לומר ולשמואל י"ל ולפימ"ש אזלו לטעמייהו דפליגי בביצה דף ל"ז ע"ב דלרב י"ב ולשמואל א"ב. דף ק"ב קרי כאן כי יקרא פרט למזומן הקשו תוס' ליפרך נמי מסיפא אמאי אסורין מפני ד"ש לבד הרי גזל גמור הוא ונ"ל דיל"ד בסמוך דמשני אסור לזכות בביצים למה לא נימא חצרו קונה לו ונעשה מזומן ויכול לקנותו והזימון וקניינו באין כאחד דומה לגיטו וחצרו בכ"א בפרק הזורק וכ"כ הרשב"א בפרק מרובה דהא דגזלן שהקדיש אחר יאוש חל ההקדש משום שינוי השם משום דשינוי השם של הקדש גורם קניינו בא כאחד עם הקדשו וכל חד מסייע לחברו ועכצ"ל דקאי על דברי רבא מיציאת רובו איחייב בשילוח וקדם חיוב שילוח לקנין חצרו אבל להס"ד לא ידע מזה ע"כ בלא טעמא דפרט למזומן לק"מ מסיפא די"ל דידע המקשן דאסור לזכות אלא דק"ל דפרט למזומן ונימא הזימון וקניינו באין כאחד ובזה הטעם קשה מרישא וסיפא ופריך סתם מכל הברייתא וחידש רבא הא דמיציאת רובה ורצה לתרץ בלאו הא דאר"י א"ר דאסור לזכות ומקשה לו ומסיק דצדקו יחדו דברי רבא עם דר"י א"ר. פרק המקבל דף ק"ד ר"מ היה דורש לשון הדיוט אם אוביר אשלם במיטבא וכתב ר"ח דהיינו דלא כפל התנאי וכל דאי אסמכתא ומ"מ היה ר"מ מבטל האסמכתא בזו המשנה שהיה דורש לשון הדיוט כד"ת שאין צריכין חיזוק ותמה הרמב"ן חדא דאינו אסמכתא דלא גזים כדלקמן ועוד לענין ת"כ מה שייך כאן חיוב א"ל יוביר ועוד אדרבה כ"ש שיחויב גם א"ל יוביר כיון דלא כפל בטל התנאי ונשאר המעשה קיים ור"מ דורש לחייבו ונ"ל דמשכחת שיוביר ויכסף הקרקע גם אם יעבדנה ולא יצלח בעבודתו ויש בכלל החיוב אם אוביר ועיין באס"ז אלא מ"מ הרי התנה א"ל אעבוד רק מכלל לא נשמע לאו לר"מ כדאיתא בפרק האומר א"כ חייב גם כשיעבוד והוי גוזמא אסמכתא ובטלו כל דבריו גם מה דאינו אסמכתא כמאן דלא אמר כלל כמ"ש הרא"ש לקמן וסמ"ע סימן שכ"ח ול"ל כיון דהתנאי בטל וגם המעשה חיוב בטל משום אסמכתא הבא מחמת ביטול התנאי לא נצריך דיני תנאים דהא מה דצריך למשפטי תנאים משום דהתנאי בא לבטל המעשה וכאן הוי להיפך זה אינו דלר"מ מכלל הן לא נשמע לאו בשום דבר וכמ"ש בחידושי רשב"א בפרק האיש מקדש דף נו"ן לזה כתב ר"ח דר"מ היה דורש לשון הדיוט כאלו כפל דבריו וממלא אינו אסמכתא דתו אינו גוזמא. דף ק"י גמרא אלא מעתה הקשו תוס' וראשונים מאי אלא מעתה ונ"ל בל"ז לא חיישינן שמשקר במלתא דעל"ג לומר לקוח דזה על"ג כדלעיל גבי שוין ומה"ט בעגונה האמינו אשה ועבד דאיתא ביבמות וברמב"ם וכאן עוד מעלה דעפ"י הרוב יתברר שקרו ולמה ניחוש למלתא דלא שכיח אלא לפימ"ש הסמ"ע בסימן שי"ז ס"ד דרק כשכתוב שנין סתמא הוי על"ג דרמיא על העדים למדכר מחמת שאינו מפורש אלא מ"מ י"ל בשלמא לענין זמן אימת התחיל ועד כמה שנים זה נח לשכוח אם לא רמיא עליו דאינו רק פרטי הענין אבל גופא דעובדא היכא הוי מכירה או שכורה לא עבידי' למשכח אם חתמו על השטר והוי על"ג לכן פריך אלא מעתה דסבירא לך דיש מגו דלקוח ולא פליגי על ר"י רק מטעם אחר צ"ל דלקוח אינו על"ג א"כ משכנתא דסורא יכול לטעון לקוחה היא ועחו"מ סימן עין באחרונים לענין מגו דפרעתיך בפני פו"פ. דף קי"ב ר"ש אמר אינו חוזר בירושלמי סתם כר"ש והקשה הרי"ף מזה למאי דפסקו כרבה והרא"ש כתב טעם הירושלמי דזה פטרו וזה נעשה ערב ובסוגיית גמרא דילן כתב אח"כ דאטו בשופטני עסקינן והוי מחילה בטעות ותמוהין דבריו דלפי מה דפירש הירושלמי דזה נתחייב לו מדין ערב ל"ל אטו בשופטני ונ"ל עפימ"ש תוס' ורא"ש דאם פטרו לזה ע"פ מתחייב מדין ערב ונפסק הכי בחו"מ סי' קכ"ט בהג"ה ולפענ"ד מהרא"ש אין ראיה ויש להוכיח אפכא די"ל דאין לחייבו מדין ערב דכל ערבות צריך שיוציא האחר מרשותו על פיו ויבא ליד זוכה ובזכייתו נתחייב הערב כמ"ש ר"ן ורא"ש בפ"ק דקידושין בזרוק מנה לים ליכא חיוב ערבות כיון שלא בא ליד זוכה וא"כ הכא דאינו רק מלוה שלא הלוהו על פי הערב ועכשיו לא יהיב לו מידי דלפיכך המקדש במלוה א"מ וכן במכר לא קנה כדאיתא בקידושין דף מ"ז א"כ ל"ל בזכייתו של זה נתחייב הערב אך י"ל דתליא במחלוקת רז"ה ומלחמות בפרק שור שנגח דו"ה אם הקדיש המלוה חוב אם חשוב דבר שאינו ברשותו דה"נ אם חוב חשוב דבר שברשותו הרי כשפטרו ללוה הוציא מרשותו עפ"י הערב ונראה דמחלוקתם תליא במחלוקת בני מערבא ורבה בס"פ ג"פ דשלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה דחשוב אשר ימצא בידו ורבה ס"ל של"ד ואין נוטל פ"ש ולע"ד הש"ך בחו"מ סימן ל"ט דעת הרא"ש דשל"ד וא"כ לבני מערבא חייב מדין ערב ולרבה פטור ועלו דברי הרא"ש כהוגן ומוכח דלרבה אינו ערב. אמנם בלא"ה י"ל דאנן קי"ל דמלוה אינו קונה במכר ובין מוכר בין לוקח יכולים לחזור כדמשמע בקידושין דף מ"ז דפריך אימא סיפא ושוין במכר שזה קנה והא מלוה להוצאה ניתנה וא"ת דמוכר א"י לחזור לימא שזה קנה הלוקח לבד דאין מוכר יכול לחזור אבל ירושלמי שם מחלק דמוכר אינו יכול לחזור ולוקח יכול לחזור והובא שם בריטב"א ועכצ"ל לירושלמי דחשוב אצל מוכר כאלו קיבל עכשיו מחיר ממכרו לכן כשפטרו מלוה ללוה עפ"י ערב חשוב זכיה ללוה עפ"י הערב ומתחייב הערב משום דמה דזכה הלוה כאלו זכה הערב לכן אמר הרא"ש להירושלמי דחייב משום ערב אבל לדידן דגם מוכר יכול לחזור ע"כ משום דלא זכה שום דבר במחיר ממכרו וליכא דין ערב בפטרו ללוה עפ"י ערב ומוכח