ערך ש"י ש"ס קעב

ולפמ"ש לעיל פא"נ דבש"ח ליכא אסמכתא דאין לו צד הכרח וא"ל גמר בלבו למת התנה מ"מ קנין צריך לדברי תוס' הנ"ל אך בחו"מ ופוסקים סתמו ומשמע דגם ש"ח מתנה בדברים לבד כש"ש וי"ל דתוספתא רבותא נקט בשוכר דיש לו צד הכרח מ"מ לית בו אסמכתא והמל"מ פ"י משכירות כתב בשם מהרש"ך דמלוה על המשכון לרב יוסף דהוי ש"ש משום דא"צ ליתן פרוטה לעני לא דיינין בו הא דמבואר לקמן להכי יהיבנא לך אגרא כי היכי דתנטר יפה דדוקא בנותן לו שכר לשמור אבל פרוטה לעני לא בעד שכר שמירה נותן ועיין לעיל דף פ' ע"ב רש"י ותוס' דמדמי שוכר לאומן א"כ חלוק דין שוכר מש"ש וארבעה ננהו דגם בשוכר אין הנאה בעד השמירה וי"ל הא נטרי כדנטרי אנשי משא"כ ש"ש צריך נטורתא יתירה וצ"ע על מהרש"ך ובזה י"ל לשון א"ה דברייתא דתני שוכר כש"ש משמע שוין לגמרי משא"כ במתניתין י"ל דבגנבה קרוב לאונס לא מיירי בסיפא רק קתני גנבה ואבדה סתם ש"ח פטור ושוכר וש"ש חייבים ובאונס גמור שניהם פטורים לכן אמר ברישא ארבעה שומרין הן דחלוק שוכר מש"ש לענין שינה באונס אבל עכשיו דקאמרת כתנא דברייתא דשוכר כש"ש דמשמע דשוין לגמרי א"כ שלשה לבד הם שו"ר בחת"ס חו"מ סע"ז נתעורר בזה. דף צ"ד תוס' ד"ה אימא הכא משמע דלא כפירש הקונטרס דפירש בסוף מי שאחזו דאפי' רבנן דר"מ מודו דבעינין תנאי קודם למעשה ונ"ל דבפרק האומר פרש"י דרק את"כ פליג ר"ח ויש להבין דלמה ל"פ על השאר דמ"ש וצ"ל כיון דחזינן דמשה הקדים תנאי למעשה והן ללאו ומצד הסברא י"ל דזה הוי אופן המועיל וכמ"ש הב"ש בסימן ל"ח סק"ו ואם שינה י"ל מדלא התנה באופן המועיל יותר כיון דאידי ואידי חד שעורא אינו מקפיד על קיום התנאי שיהא תלוי בו קיום המעשה אבל בכפלות אף דיותר מבואר התנאי כשכפלו מ"מ כיון דבכלל הן נשמע לאו אמרינן דקפיד על התנאי אלא דלא רצה לומר שפת יתר כדרך כמה חכמים לקצר במה דבלא"ה משמע מלשונו והנה יל"ד לר"ח מה אכפת בלאו קודם להן כיון דא"צ לומר הלאו כלל סלקהו וישאר הן לחוד ודיו דכל הטעם דצריך הן קודם משום דבגמר דבריו אדם נתפס כמ"ש הר"ן בגיטין פרק מ"ש וה"ד לר"מ דצריך ת"כ אבל לר"ח הרי מכלל הן נשמע לאו גם כשגמר דבריו בהן וצ"ל כיון דצ"ל תנאי קודם למעשה אם יעברו ונחתם א"כ התנאי דבכלל הלאו קודם ואח"כ המעשה א"כ בגמר דבריו נתפס ושאר מעשה לבד ונשאר מעשה לבד בלא תנאי אלא לפ"ז קשה לר"ח דל"צ ת"כ ממ"נ אם יאמר המעשה קודם הוי מעשה קודם לתנאי ואם יאמר התנאי קודם נתפס בגמר דבריו במעשה לבד וצ"ל כיון דבכל אופן יש מעלה בחד צד וריעותא בחד צד א"כ הא כל דקדוקי תנאים דבעינין כתב בח"ר עמ"ש מדחזינן דלא קפיד לאמרו באופן המועיל יותר ש"מ דלא קפיד על קיום התנאי לתלות בו קיום המעשה ולפ"ז הכא דמכל צד שיאמר יש מעלה וריעותא י"ל דקפיד על מעלה שבצד זה שאמר אבל כשכפל תנאו אזי כשיאמר הן קודם יכול לומר התנאי קודם למעשה ומ"מ לא יהא המעשה בגמר דבריו דאמר הלאו לבסוף וכשלא אמר כן ש"מ דלא קפיד בקיום התנאי שיהא תלוי בו קיום המעשה לכן גם ר"ח מודה אם כפל תנאו דצ"ל הן קודם ללאו מתנאי קודם וא"ל גם כשלא כפל הל"ל באופן המועיל יותר ולכפול התנאי דאז לא יהא המעשה בגמר דבריו וגם יהא תנאי קודם למעשה זה אינו דעל זה פליג ר"ח מתנאי בגוב"ר להצריך לכפול ולומר שפת יתר וגם מרע"ה אלו ל"ה צריך בלא"ה לא היה אומרו אלא כיון שכבר כפל ואצ"ל שיאריך יותר גם כשיאמר באופן המועיל יותר אזי מוכרח שיאמר באופן המועיל יותר ע"כ מדאמר בלשון הגרוע ש"מ דלא קפיד לתלות קיום המעשה בקיום התנאי כיון דלא אמר כלשון הכתוב בתורה ומצד הסברא נמי מועיל יותר ע"כ פרש"י דרק את"כ פליג ר"ח וכן בגיטין שם דאמר טעמא דלא כפליה לתנאו הא כפל תנאו קיים והא הוי מעשה קודם לתנאי אלא משום דהוה מעשה קודם לתנאי ובין לר"מ בין לרבנן תנאו בטל דמוקי לה ככ"ע כפרש"י שם ומוקי לה כשכפלו לתנאי דאזי גם לרבנן צריך תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו וככל המשניות דתפס רק הן לבד ומיירי דכפל ועיין בלח"ם פ"י מה"א אבל הכא דקתני כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל זה א"א לאוקמה כר"ח דהא לר"ח כשלא כפל אין תנאו בטל ומאי כל ועיין פירשב"ם בפרק המוכר את הבית דף ס"ד במשנה דאמר חוץ דרע"ק ס"ל דאין אדם אומר דברים יתרים ממה דבלא"ה משמע כן לפן הדין וכן קי"ל עיי"ש. עוי"ל קושיית התוס' על רש"י דגם לר"ח דס"ל מכלל הן נשמע לאו מ"מ כשכפל והקדים הלאו י"ל בגמר דבריו נתפס ולא קשה הרי לר"ח מכלל הן נשמע לאו ויש בגמר דבריו הן ולאו דדוקא כשלא כפל סמך אדיוקא דמכלל אבל כשכפל חזינן דהאי גברא לא סמך לדייק מכללו ובזה יתורץ קושית המקנה על רש"י דבשלמא לר"מ צ"ל תנאי קודם למעשה דמכלל הן לא נשמע לאו ואם יקדים המעשה הוי התנאי אחר כ"ד משא"כ לר"ח לעולם הוי תכ"ד דהתנאי נשמע מן ההן ולפמ"ש כשכפל גם לר"ח מכלל הן לא נשמע לאו איש וא"כ מה שפרש"י דר"ח מודה בתנאי קודם למעשה לר"מ היינו באופן דמיירי ר"מ כשכפל אבל הכא דקאמר כל תנאי משמע גם כשלא כפל אם אתיא כר"ח דרוב תנאים אינם כפולים כיון דא"צ לכפול ואזי מהני מעשה קודם. גמרא מתניתין נמי דיקא הקשו תוס' מאי דיקא דבהדיא הוא ונ"ל דאפשר לפרש דתחלה אמר כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל משום דאין התנאי מבטל מעשה שקדמו וע"ז אמר דוקא אם התנה בדבר העבר דא"א עוד לקיימו וכיון שנתברר דלא נתקיים התנאי מיד הוי ביטול המעשה אבל בתנאי דלהבא שאפשר לקיימו בסופו ומתנה עליו בתחלתו קודם בטולו התנאי קיים אף שיש מעשה בתחלתו אבל לפירש זה אין מדויק לשון וכל דהל"ל ואם אפשר לקיימו בסופו לזה אמר דיקא נמי דמלשון וכל יש לדקדק דקמ"ל כלל חדש. פרק השואל דף צ"ד ע"ב בעלים באמירה כתב הג"א דנשמע מכאן באומר אני שאול לך א"י לחזור בו בדבר האבד מא"ז וזה דלא כמהרי"ק הובא בחו"מ סימן של"ג בפועל בחנם דגם בדבר האבד יכול לחזור וצ"ע על רמ"א שלא הביא דברי הג"א ומ"מ אין קושיא על מהרי"ק לפמ"ש הנמ"י דשאני הכא דגם כשהתחיל במלאכה יכול לחזור וליכא בו קנין והא דבאמירה חשוב שאול לו משום דש"י לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועיין באס"ז. דף צ"ה ע"א גמרא מה לש"ש שכן משלם כפל בטענת לסטים מזוין תמוה חדא איך ע"י חומר