ערך ש"י ש"ס קעא

מתחייב וגמר נגד קצתו ממלא אין דיבור אחד מתחלק שו"ר בתומים סימן ע"ב סקי"ב הסביר דברי תוס' כעין זה אך לא הביא הרשב"א והמל"מ ולפ"ז כ"ז אם המלוה ש"ח אבל לרי"צ ולר"י דש"ש הוא נגד מעותיו תו הוי כאם אוביר אשלם אלפא דהוי אסמכתא על יותר משוי המשכון וא"כ כיון דאמר דפליגי בדרי"צ או בדר"י ורע"ק ס"ל דנגד המשכון הוי ש"ש ל"ל כ"ע כדשמואל בפירש דהוי אסמכתא וממילא מובן ג"כ דברי הג"א דשלא בש"ה ליש דשמואל:

גמרא אלא למ"ד גזל עכו"ם אסור ובתוס' ד"ה אלא פירש בקונטרס פלוגתיהן בהגוזל ומאכיל וקשה דהתם אפילו מאן דשרי לא שרי רק הפקעת הלואתו ונ"ל דכל החילוק בין גזל להפקעת הלואתו מחמת שבא לידו בהיתר ומדעת המלוה אבל גזל היינו שבא לידו מתחלה בגזלה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות גזלה דעושק אינו לוקה ואין חילוק בין הלואה לפקדון כמ"ש הב"ש באה"ע סימן כ"ח סק"ה ובתומים סימן ע"ב ס"ק כ"ז בשם מהרי"ו ולפ"ז הכא דעכו"ם שכרו ללקט לוקט ברשות וגם כשקוטף בידו כדין פועל שרוצה לאכול מ"מ הוי בהיתר דמותר לקטוף לאכול רק כשכבר בידו ואינו רוצה לאכול צריך להחזיר לעכו"ם מ"מ ל"ה רק עושק ודמי להפקעת הלואתו ולפ"ז מתורץ דברי הרמב"ם פי"ב משכירות דלא כתב רק רעיך ולא של הקדש ותמה הכ"מ דלרמב"ם דפסק גזל עכו"ם אסור נדרוש הכא ולא של עכו"ם כדאיתא הכא בגמרא ולפמ"ש א"ש דבעושק מבואר ברמב"ם דמותר מה"ת והכא דמי לעושק וכפרש"י:

דף פ"ח גמרא ולוקח מדאורייתא מי מיחייב תמוה לי דנטר עד השתא והפסיק באמצע הענין ולעיל הל"ל כן על הברייתא ועוד תמהו הראשונים על ר"ח חמאה דמותיב לר"י ור"י דאיירי בדאורייתא איך אפשר שטעה בהא דלוקח מדאורייתא חייב ונ"ל דהנה שיטת רמב"ם ור"ת ורמב"ן דבמרחן הלוקח חייב מד"ת רק כשנגמר מלאכתו ביד מוכר ע"ד למכור דבעונת המעשר נפטרו שוב לא יתחייבו ביד לוקח ומבואר בתוס' דפועל זוכה רק בשעה שאוכל ואז כבר נגמר מלאכתו והוי הלקיחה אחר גמר מלאכה ולפ"ז עכצ"ל דגם לאוקימתא דר"פ בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר דבע"ה עינו בתאנתו ול"ה גמר מלאכה ולוקח עיניו במקחו והוי גמר מלאכה בשתיים היינו ע"כ דחשוב נגמר המלאכה קודם הלקיחה דאל"כ לא פריך מידי ולוקח מדאורייתא מי מיחייב לר"ת ועכצ"ל דה"ט דהלוקח דעיניו במקחו על שתיים שליקט מיד חשוב אצלו כגמר מלאכתו קודם שלקחן והלקיחה בשעת אכילה דומיא דפועל ובתר לוקח אזלינן וזה מוכרח ולפ"ז א"ש הן לפרש"י הקושיא של ר"ח חוזאה דס"ד דמיירי שלא נגמר מלאכתו ומקח מחשב לו גמר מלאכה א"כ לא נגמר מלאכתו למעשר קודם שלקחן ועם הלקיחה ביד לוקח נגמר מלאכתו ותבואת זרעך הוא לרמב"ם ור"ת דקודם שלקחן לא נגמר מלאכתן שפיר חייב מד"ת ופריך שפיר על ר' ינאי ור"י והן לשיטת התוס' דקס"ד דמקח מחשב לו דלא בעי ראיית החצר א"כ כל טעם ר"ת ואינך מבואר באס"ז דכשמרחן לוקח חייב משום דל"ה עונתן למעשר ולא הוי בר מעשר כשמכרן רק ביד לוקח נתחייבו א"כ אף שנגמר מלאכתן לס"ד דבעי חצר ולוקח א"צ חצר א"כ קודם הלקיחה ל"ה בר מעשר דלא ראה פני חצר רק ע"י הלקיחה נתחייב במעשר דהוי כעכשיו ליקח הכניסו לחצר א"כ חייב הלוקח לעשר מדאורייתא ולא דר"פ דחה זה דל"ש בין לוקח למוכר הן לענין חצר הן לענין גמר מלאכה רק מיירי בתאנה העומדת ולוקה עיניו במקחו ובזה הוי גמר מלאכתו מצד הלוקח גם קודם הלקיחה משעה שלקטן והלקיחה רק בשעה שאוכל ועליו פריך שפיר ולוקח מדאורייתא מי מיחייב דבכה"ג איני תבואת זרעך כיון שנגמר מלאכתן קודם שלקחן. דף צ"ב רש"י ד"ה לדידיה זכי רחמנא בצדקה וכ"ז דלא מטי לידו לא זכי לו דליתבה לאשתו ובניו עיין בתוס' ובטוחו"מ סימן של"ז ובע"פ פרש"י דאי משל שמים מש"ה אינו קוצץ ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל זכות רק כשנותן לתוך פיו וכן פירש בד"ה משל שמים ובל"ז מוכרח שם דאם זכה כשבא לידם יכול לקצוץ כמו דאגרייהו דידיה. ונראה דשם ה"ט משום דאין יד לקטן ואי משל שמים אפקרה רחמנא וא"י לזכות מהפקר וע"כ אין שלהם רק כשאוכלין גם לרש"י. דף צ"ג ע"א א"ה ארבעה שלשה ננהו והקשו תוס' מאי א"ה בלא"ה נמי קשה והנה בתוספתא פ"ח תניא מתנה ש"ח להיות כשואל והשואל כש"ח והשואל להיות כנושא שכר והשוכר כנושא שכר והשוכר להיות כשואל עכ"ל וקשה חדא למה לא קתני דש"ח מתנה להיות כנושא שכר דרבותא טפי מן שוכר כנושא שכר ועוד ע"כ אתיא כר"י דבלא תנאי שוכר כש"ח וא"כ לפמ"ש התוס' בפרק הזהב דף נ"ח ד"ה אר"י דדוקא ש"ח מתנה להיות כשואל ולא כנושא שכר בלא קנין ול"ל דתוספתא מיירי בקנין דקתני לה עם מתנה להיות כשואל ועו"ק לפמ"ש בחידושי רמב"ן פז"ב דהא דמתנה ש"ח להיות כשואל ול"ה אסמכתא משום דלאו בידו כלל א"כ בגו"א דקרוב לפשיעה ולאונס והוי קצת בידו שייך כל עניני אסמכתא כמ"ש תוס' פז"ב דף כ"ה ד"ה כל ור"ן שם וגם בקנין י"ל דלא קני ולר' יהודא גופא ס"ל אסמכתא לא קניא בפרק ג"פ דף קס"ח לכן נ"ל דמה"ט השמיט התוספתא תנאי ש"ח להיות כנושא שכר אבל שוכר מתנה שפיר דאם למשל נוטל עשר פרוטות בעד שכירות החפץ להשתמש בו ואמר לשוכר ישאר לך פרוטה אחת בעד השמירה הרי נעשה ש"ש וה"נ כשהשכירו סתם והתנה שבאופן זה משכירו להיות כנושא שכר הרי התנה שישתמש בחפצו עבור השכר שקצב ועבור שיהא שומר כנושא שכר ששוה פרוטה וכמתנה בפירש דמוזיל גביה פרוטה בעד שמירה מעולה כנושא שכר דזולת זה לא רצה להשכיר ולעיל דף פ' ע"ב אמר שוכר נמי מי לא עסקינן דמשוי לו טפי פורתא וא"כ בהתנה חזינן דזולת התנאי ל"ה משכירה בכך וא"כ א"צ קנין ולא שייך אסמכתא דזה נכלל שישמש בחפצו בעבור השכירות והשמירה כש"ש דשוה ג"כ פרוטה משא"כ ש"ח א"י להתנות להיות כנושא שכר ולפ"ז לר"י דס"ל שיכר כש"ח א"ש לישנא דארבעה שומרין ולא תני שלשה דשוכר חלוק מש"ח לענין התנה דמיד במשנה ב' תנא דיני תנאי בשומרין לכן אמר אי הכי דבשלמא אי לא אכפת דר"מ לדר"י ומתניתין ר"מ ושוכר כש"ח וסיפא אפכא קתני או תברא רישא ר"מ וסיפא ר"י א"ש דקתני ארבעה אבל כיון דמפכית ור"מ ס"ל שוכר כנ"ש ומתניתין כולה ר"מ ליכא רק שלשה.