עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ערך ש"י ש"ס

ערך ש"י ש"ס קע

Erech Shi Shas 170 · ערך ש"י ש"ס · free full Hebrew text

Open in the reader →

זאת עוד ק"ל לשיטת ר"ח ור"ת דכן העלו התוס' דשמואל דוקא בפירש א"כ מה ענינו כלל לשמיטה דאפשר גם לשמואל בלא פירש ישמט יתר משוי המשכון רק פירש שאני משום התנאי שבממון והרגישו בזה התוס' שם עוד הקשו בתוס' שם דמה ענין שמטה אצל שמואל דמאן דלית ליה דשמואל גם נגד המשכון לא מפסיד ובשמטה לכ"ע נגדו משמט לס"ד דש"ס עיי"ש והנה בתוס' כאן ובשבועות ד"ה מתניתין בדפריש דכתבו דל"ה אסמכתא משום דהפסיד משכונו ע"כ גמר בדעתו שכל החוב יפסיד אם יאבד המשכון והנה דבריהם בשבועות תמוהין לכאורה דמ"מ מה שהתנה להפסיד יותר משוי המשכון הוא גוזמא כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי דהוי אסמכתא ונ"ל טעמן של תוס' כאן משום דמחל הוא כשיטת הרמב"ם וש"ע בחו"מ סימן ר"ז ודעת ר"ת לעיל דף ס"ו ד"ה ומניומי דבמחילה ליכא אסמכתא וטעמו של דבר מבואר לעיל בנמ"י ואס"ז פרק הזהב דף מ"ט דמחילה הוי מעכשיו דלית בו אסמכתא כדלעיל דף ס"ו ולפ"ז יל"ע איך מהני כאן מחילה ועכשיו בלא קנין לפ"ד רשב"א וריטב"א בקידושין דל"מ מחילה בחוב שיש עליו משכון וצריך שיחזיר המשכון דאל"כ הוי כתפיס בחוב וה"נ אימת מוחל כאשר המשכון בידו וצ"ל דכך התנאי אם יאבד המשכון אז יהא נמחל החוב א"כ הק"ל דהוי אסמכתא דאינו מוחל מעכשיו וא"ל דשאני הכא דמושך הלוה המעות והוי כקנין דהא המעות בלא"ה להוצאה ניתנה והקנין צריך לענין המשכון כיון שהוא ביד המלוה הוי כחובו בידו כמ"ש הריטב"א אך כ"ז לענין שוי המשכון אבל היתר מן שויו דאין בידו כנגדו מהני מחילה מעכשיו בלא קנין אלא דמ"מ קשה דנגד שויו הא מעותיו בידו יהא אסמכתא דל"מ מחילה מעכשיו וע"כ כתבו תוספות בשבועות כיון דמפסיד הלוה משכנו גמר מלוה ומשעבד נפשו דנגד שוייו אינו גוזמא ועל היתר משויו כתבו כאן דמהני משום מחילה אמנם נ"ל דמ"ש דמהני מחילה על היתר משוייו ה"ד למ"ד רק כנגדו אינו משמט אבל למ"ד דאינו משמט כלל דחשוב כמוחזק בכל החוב גם מחילה בלא קנין לא מהני ואין שם מחילה עלה קודם שנאבד המשכון כיון דמוחזק כולו בידו ולפ"ז עכצ"ל דשמואל ס"ל כר"י הנשיא דרק כנגדו אינו משמט ולפ"ז הלימא כתנאי היינו דשמואל יסבור כר"י הנשיא נמצא לפ"ז אנן דקי"ל כר"י דערבון כנגד כולו קונה וכרשב"ג דאינו משמט כלל ע"כ לא קי"ל כשמואל דאף דקונה נגד כולו מ"מ אין לו להפסיד נגד כולו וכסברת הרמב"ן הנ"ל ואפילו התנה דהוי אסמכתא:

אמנם נ"ל דסברת הרשב"א וריטב"א דל"מ מחילה בחוב שיש עליה משכון ה"ד לרי"צ דב"ח קונה משכון וכן מבואר בריטב"א פ"ק דקידושין דף חית ע"ב ודף ט"ו ע"ב ולהס"ד דגם במשכון דשעת הלואה שייך דרי"צ ולדעת מלחמות כן המסקנא לכן כיון דקונה משכון הוי שלו בידו ול"מ מחילה אבל אם אינו קונה משכון ואין לו עליו רק שעבוד בעלמא מהני מחילה וממילא פקע שעבודו וזה נראה דעת הפוסקים דגם במשכון מועיל מחילה דס"ל דלא קנה משכון בשעת הלואה ועיין חו"מ סימן רמ"א ס"ב בהג"ה ולפ"ז י"ל דשמואל ס"ל כר"י דערבון כנגד כולו קונה אלא דס"ל דרי"צ רק שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה אינו קונה ומהני מחילה מעכשיו ואינו אסמכתא ובזה יובן דברי הג"א מהרי"ח כאן דכתב דהלכה כשמואל בפירש דל"ה אסמכתא וכ"ז בש"ה אבל שלא בש"ה ל"ש דשמואל להפסיד יתר על החוב רק משום דרי"צ מפסיד כנגד משכונו ועמדו אחרונים מה חילוק בין ש"ה לשלא ש"ה לענין דשמואל ולפמ"ש א"ש דשלא בש"ה דקונה משכון ל"מ מחילה בלא קנין כשהמשכון בידו והוי אסמכתא כיון דא"א לחול המחילה מעכשיו עד שיאבד אמנם מה דאמר לקמן לימא כתנאי דרשב"ג ור"י הנשיא לענין שמיטה היינו משום דמוכח מברייתא דגם בש"ה קונה משכון ואינו משמט ולדעת רמב"ן ק"ל כרי"צ וגם בש"ה קונה משכון כמ"ש במלחמות בפרק שה"ד אך לפי הס"ד בלא שוי שיעור זוזי ובדשמואל פליגי ולא בדרי"צ דרי"צ ל"ס בש"ה ע"כ שפיר י"ל רע"ק כשמואל בפירש שיפסיד כל החוב דאינו אסמכתא אבל כיון דנייד מזה לומר דבשוה פליגי ורע"ק ס"ל דרי"צ שייך גם בש"ה א"כ כיון דקי"ל דערבון כנגד כולו קונה וכרשב"ג דכנגד כולו אינו משמט ממילא ע"כ רע"ק לא כשמואל ול"ל כ"ע כשמואל:

ודע דלסברת רשב"א וריטב"א דבמשכון ל"מ מחילה משמע דיכול לתבוע חובו אף דלוה אינו תובע המשכון ואף דאבד אח"כ המשכון כיון דבשעת מחולה היה המשכון ביד מלוה וכשמיטה אף דלאחר שמיטה נאבד המשכון באונס דגובה החוב ולפמ"ש הה"מ פ"י משכירות והלח"ם שם דשמואל ס"ל דגם כשנאבד הקתא באונס אבד כל חובו א"כ גם בלא סברת רמב"ן הנ"ל דכתב דאף דקונה משכון אין לו להפסיד החוב מ"מ א"ש לפמ"ש תוס' ופוסקים דרי"צ ל"ש לענין אונס לכן אף בהתנה שיפסיד הוי אסמכתא כיון דגזים לענין אונס. מ"מ העולה מכל מ"ש דרשב"א וריטב"א דס"ל דחוב שיש עליה משכון ל"מ מחיל בלא קנין ובלא החזרת המשכון אזלו לטעמייהו דריטב"א כתיב בשילהי שה"ד דהך ותסברא אימר דארי"צ שלא בש"ה דחיה בעלמא היא ולפי המסקנא גם בש"ה שייך דרי"צ וכ"כ הרשב"א שם ובאס"ז ג"כ הובא בשם הרשב"א. ואף אם נאנס אח"כ המשכון גובה חובו ואם החזיר אח"כ המשכון חל המכירה בשעת החזרה ונ"מ לכמה דברים ואם החוב יתר על שוי המשכון להתוס' דכתבו כיון דקי"ל דערבון כנגד כולו קונה קי"ל ע"כ כרשב"ג דנגד כולו אינו משמט והיא דעת הי"א בחו"מ סימן ס"ז סי"ב א"כ ל"מ המחילה גם על היותר משוי המשכון ולהרמב"ם וש"ע שם דמשמט היותר ה"נ א"צ קנין על המחילה כולו:

עוי"ל לתרץ קושית התוס' דלימא בלא שוה ופירש כ"ע כשמואל רק בלא פירש ושוה ובדרי"צ או בדר"י פליגי. לפמ"ש התוס' דלרע"ק אינו אסמכתא כיון דמפסיד לוה משכונו וכבר כתבתי דמ"מ יהא גוזמא על המותר משוייו וי"ל עפימ"ש הב"י סימן ר"ז מחודש מ"ז על שם הרשב"א אם קנס עצמו אם יעבור יתן מנה חצי לחברו וחצי לבני עיר ונתן ערבון על מחצה ל"ה אסמכתא כיון דעל המחצה שנתן עליו ערבון ודאי גמר והקנה ואין דיבור אחד מתחלק לשנים ודאי גמר והקנה כל המנה וכ"כ המל"מ פי"א ממכירה ה"נ כיון דנגד הפסדו של לוה ודאי גמר להקנות אלא דקשה למה באם אוביר אשלם אלפא זוזי פטור נימא נמי כיון דנגד ההפסד במיטבא גמר והקנה ודאי גמר על כל האלפא זוזי ונ"ל דהתם גם בלא תנאי חייב מה שגרם הפסד דכך תק"ח כמ"ש הפוסקים וכל תנאו א"ל רק על היותר ממיטבא וזה הוי גוזמא ומסלקינין כל דיבורו אבל הכא דלולא התנאי אינו חייב כלום וע"י התנאי