ערך ש"י ש"ס טז

נקרא אחוריים ובעצ"ח שער מיעוט הירח פ"ב כתב שבליל א' דפסח ויומו חזרו פב"פ לכן אומרים הלל גמור לכן חד קורהו תוך תוך פב"פ וחד קורהו תוך בר מחמת שלא נתקיים אחר יום ראשון והיו רק פנים באחור וחד קראו מקולס מחמת שאומרים הלל גמור דחזר לגדלות הויות ע"ב ס"ג מ"ה בין עולה מקולס עם ד"כ:

פרק ע"פ דף קיב ע"ב תוס' בד"ה מניחו עוד הקשה מורי הר"י דלקמן אמרינן על הך ברייתא ש"מ טעם מבדיל ולפירש ר"ן דמיירי באכל מבע"י אין להוכיח כלום אלא י"ל דודאי בחכם אין לו לאכול קודם הבדלה אבל כשאין לו רק כוס אחד מותר לאכול קודם הבדלה כדי לעשות על הכוס בהמ"ז והקשה מהרש"א דהק"ל דמאי דק"ל לפירש כה"ג דאין להוכיח מהך ברייתא דמיירי דטעם בהתר אטעם באיסור דהיינו דטעם מבדיל כן יש להקשות אתירוץ זה דבאין לו אלא כוס אחד אוכל בהיתר קודם הבדלה ואין להביא ממנו ראיה אטעם מבדיל באיסור עכ"ל ולא הבנתי קושיתו כלל דעל ר"נ שפיר הקשו דלא איירי כלל דאכל משחשכה רק מבע"י והפסיק מיד שתחשך ואין זה ענין כלל לטעם משחשכה דהגיע זמן הבדלה אבל לתוס' דאכל משחשכה ומחמת הכרח דאין לו רק כוס אחד שפיר דייק דבשלמא אם רק לכתחלה אסור לטעום קודם הבדלה אבל בדיעבד טעם מבדיל י"ל הכא דאין לו רק כוס אחד מיחשב דיעבד ושפיר יאכל גם לכתחלה ויבדיל אח"כ אבל אי גם בדיעבד טעם אינו מבדיל ודאי גם הכא לא הוה מתירין לו לאכול קודם הבדלה משום בהמ"ז שיעשה אח"כ על הכוס דמה אולמה בהמ"ז מהבדלה:

דף ק"ב אם בקשת ליחנק הותלה באילן גדול דבלק"ת להאריז"ל פ' וישב כתב כשבאין מוחין דגדלות דוחין דקטנות למטה ותחלת דחייתן לגרון והם במקום צר מאד עיי"ש וזה ענין נחר גרוני דשלש אלקים מוחין דקטנות עולין גרון ונחר ועיין מ"ח מסכת אייר וסיון פ"א ונ"ה דר"ע לימד תורה לחמשה תלמידים לבסוף בסוד הדעת דגדלות שבו ורשב"י אחד מהם עיי"ש וזהו שאמר לו רע"ק לרשב"י אם ביקשת ליחנק לדחות הקטנות לגרון הותלה באילן גדול בגדלות שקיבלת מרבך:

דף קי"ז בשעה שעמדו על הים הם אמרו לא לנו ד' לא לנו משיבה רוה"ק ואומרת להם למעני למעני אעשה להבין הכפל בשאלה ותשובה והשם באמצע כי בכל אלו שחישב כאן היה ישועה לישראל ומפלה לשונאיהם והם שני נסים וכמאמר המגיד אלו קרע לנו הים ולא שיקע צרכו לתוכו דיינו וגם בנס חמ"ו נשרפו שונאיהם כדלמן מקרר בפנים ומקדיח בחוץ ומי שעושין לו נס מנכין מזכיותיו לכן אמרו ל"ל ד' בעל הרחמים להצילנו בזכותינו לא לנו ליפרע מצרינו ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה לכן לא אמרו ד' פעם שני כי לשמך תן כבוד על חסדך להצילנו ועל אמיתך לעשות דין בצרינו כי דיין אמת אתה וכדאיתא בפ"ק דע"ז דף ד' ע"ב תורה דכתיב ביה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משוה"ד וכיון שלא תלו בזכותן ובשביל עצמן השיבה רוה"ק למעני למעני אעשה שניהם כדי שלא יחשב הנס בשבילן לנכות מזכיותיהן:

דף קי"ח ע"ב גמרא אתן לך אחד ומחצה שבהן אמר לפניו רבש"ע יש עבד שתובע את רבו תמוה דמי חשוד קוב"ה שלא לפרוע אם לא יתבענו ולכאורה ראיה להש"ג שבש"ך חו"מ סימן רל"ב סק"ב דהחייב לחברו ולא תבעו חברו אינו חייב לפרוע לו עיי"ש ובסימן ע"ג ס"ו ואפשר דבשלמא אחר מדאינו תובעו מחל לו משא"כ עבד כיון דכלום יש עבד שתובע את רבו אין הוכחה דמוחל והק"ל ועוד נהי דאינו תובעו לדין מ"מ יכול לתובעו בלא דין וי"ל כיון דעבד שנתן לו רבו מתנה לא קנה כדאיתא ביו"ד סימן רס"ז סכ"ב ולפ"ז מה שהבטיחו אחד ומחצה אינו מחויב ולא הוציא מרשותו עפ"י הערב ומוכח כדעה ראשונה בחו"מ סימן קכ"ט ס"ה בהג"ה:

ברשב"ם פלוט אותם ליבשה וניתנו לקבורה שם בזכות שאמרו כי ד' נלחם להם במצרים נראה דהוצרך רשב"ם לזה דאל"כ היה יכול להחזירם לים אא"כ קשה מ"ט תלה הגמרא במה שאמרו כשם שאנו עולים דמש"ה פלטן הים הא בלא"ה זכו לקבורה וצ"ל דלולא שהמרו על הים לא היה זכות מצרים גדול כ"כ דע"כ ד' נלחם במצרים דלא היה אפשר לומר בענין אחר אבל אחר שהמרו ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים בצד אחר הרי דטעו דאין הקב"ה נלחם ותלו בטבע בזה נתגדל זכות מצרים שהאמינו דאינו בטבע ועוד כי הקב"ה חפץ חסד כדי שלא יהא קיטרוג על ישראל שלא האמינו נתן מקום לומר דאפשר לטעות וממילא נתגדל זכות מצרים שהאמינו אף דאפשר לטעות קצת נמצא כביכול נחית מדרגא דילי' ועשה נס לרשעים שבלען הארץ בשביל שנתחסד עם ישראל לגאלן מן קיטרוג וזהו נחית בחסדך עם זו גאלת:

ביצה ביצה שנולד ביו"ט בש"א תאכל הקשו תוס' למה ל"ק אוסרים הנה לרבה דקי"ל כותיה דמשום הכנה ד"ת ל"ת י"ל כיון דכל האיסור משום שנגמר בשבת אם נאכל ביו"ט יהא הכנה משבת ליו"ט אבל כשלא נאכל ביו"ט ליתא הכנה והאכילה גורם האיסור ולא הוי חתיכה דאיסורא בעצמה כחלב ודם ע"כ תני לא תאכל ונ"מ כמ"ש בחידושי לא"ח סימן תקי"ג:

ומיושב בזה הא דמוקי רבה למתניתין ביו"ט שלאחר שבת ומסיק דגם בשאר יו"ט אסור והקשו המפרשים דא"כ למה מוקי ביו"ט אחר השבת דוקא ולפמ"ש י"ל דבשאר יו"ט אסור בעצם מגזרת חכמים אבל ביו"ט שאחר השבת דמן התורה לא תאכל לא הטילו עליה איסור דרבנן בחנם ולהכי ל"ק אוסרין רק ל"ת וע"כ מיירי ביו"ט שאחר השבת:

ולר"נ דטעמא דמתניתין משום מוקצה ובעומדת לגדל בצים יש לתרץ קושית התוס' דלקמן פריך מי אר"נ הכי ופרש"י דב"ה סברו מוקצה וגם הגמרא משני רק אליבא דב"ה ותקשי עדיין לב"ש דכאן מתירין ובעצמות וקליפין אוסרים לטלטל וצ"ל דרש"י פירש טעם דר"ש דלא מקצי אינש מדעתיה מידי דחזי לו א"כ י"ל הא דב"ש דהכא כר"ש לפמ"ש הרז"ה דמיירי בעומדת לגדל בצים לגדל אפרוחים וא"כ י"ל דס"ל לב"ש דאם אוכל עכשיו הביצה הוברר למפרע דלא הוקצה אצלו בהחלט לגדל אפרוח והיינו לב"ש דלא ס"ל מוקצה הוה כלקחה סתם דשחטה הוברר דלאכילה עמדה כדלקמן דף ד' ותלי"ת מ"כ בפ"י וא"כ בעצמות כ"ז שאינו מאכיל לבהמתו י"ל