ערך ש"י ש"ס קסח

כמבואר שלהי פרקין וא"כ ל"ל אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן דחשודים על הרבית בפירות הללו מכבר וא"כ מנ"ל דמחלי:

דף ע"ד תוס' ד"ה הכא לאו בידו ר"ת כתב במשחק בקוביא דס"ל לר"ש דקני דאיידי דבעי לקנות גמר ומקני והקשו תוס' א"כ מה מדמה לה בסנהדרין לדר"ט דאין אחד מהם נזיר ועוד דא"כ גם בערבוני יקון למה הוי אסמכתא ונ"ל די"ל הא דלא מהני הטעם איידי דבעי לקנות גמר ומקנה דלא עדיף מהתנה בפירש דלא כאסמכתא משום דהוי מתנה עמש"ב לא מהני כמ"ש בעה"ת ובטוחו"מ סימן ר"ז וצ"ל דר"ת ס"ל כמ"ש המרדכי בב"ק בשם ר"נ דמדאורייתא אסמכתא קניא וא"כ י"ל א"א בתק"ח שתקנו לטובתי וכיון דבעי לקנות באסמכתא ה"נ מקנה ולפ"ז שפיר אמר בסנהדרין ר"ט הוא דיליף מקרא והוי מתנה עמש"ב וגם איידי דבעי לקנות מקנה לא מהני דלאו בדידיה תליא לבטל ד"ת ולפ"ז גם מערבון ל"ק דר"ת לשטתו לעיל דף ס"ה בתוס' ד"ה מניומי דאם אתפיס ל"ש אסמכתא ובערבון משום דאם יחזור בו מוכר א"צ לכפול ה"נ לוקח וא"כ ליכא בלוקח אסמכתא ול"ש לומר איידי דבעי לקנות באסמכתא אצל המוכר שיגמר ומקנה ללוקח דומה לזה כתבו מן הפוסקים איידי דבעי לקנות דשלב"ל מקנה דשלב"ל כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו ור"ג ור"ט וא"כ למה לא מוכר דשלב"ל נימא איידי דבעי לקנות דמי המכירה אע"כ ועכצ"ל דל"ל איידי רק אם רוצה לקנות ג"כ דשלב"ל עוי"ל דיש שני טעמים לאסמכתא שלא קני חדא דאין בדעתו להקנות רק כונתו להסמך חברו וסומך שלא יבא לכך שנית דגם תולה בד"א ואין לו על מה לסמוך מ"מ כיון שהוא ספק אם יהיה איל יהיה אינו גומר ומקנה ואין הקנין חל על הספק כנראה מלשון הרמב"ם ור"ן נדרים פרק השותפין וסברת ר"ת נכון לטעם ראשון דאין פיו ולבו שוין דבלבו אין דעתו כלל להקנות לכן י"ל איידי דבעי לקנות מקנה וכפיו כן לבו ובזה מוכרחים דברי ר"ת אאת"ל דאין זה סברא ברורה מ"מ כיון דיש מקום להסתפק תו ל"ל אנן סהדי דאינו מיכוין להקנות לכן אפילו בלבו לא נתכוין להקנות הוי דברים שבלב ולא מועיל לסתור דברי פיו שאמר להקנות משא"כ לטעם שני כיון דהדבר מסופק אם יהיה ואינו גומר ומקנה ל"ל איידי דבעי למקני גומר ומקנה דאדרבה משום דבעי לקנות הרי דעתו נוטה דאפשר יקנה מחברו ומברר בפיו אם יהיה ואם לא יהיה אך זה אי דרשינן כר"ט דלא נתנה נזירות אלא להפלאה בתולה בד"א ובמה שכבר עבר מ"מ כיון דהדבר מסופק אינו הפלאה ה"נ בקנין ועכצ"ל כטעם השני אך אנן דלא קי"ל כר"ט וגם על ספק חל נזירות ה"נ בקנין לכן צ"ל כטעם הראשון דבלבו אינו מיכוין כלל להקנות רק להסמיך את חברו כיון דחברו אינו רוצה רק באופן זה משא"כ בנזירות לא הוכרח מן אחר ועיין רמב"ן וריטב"א ונמ"י בפ"ג דנדרים לכן במשחק י"ל איידי וע"כ משני בסנהדרין שפיר ההיא כר"ט:

דף ע"ה ע"ב גמרא ומשום ל"ת לו כנושה נ"ל דבעסקא פלגא מלוה ל"ש זה דכשיש לו לשלם גם במלוה אינו עובר ובעסקא אסור להוציאו חוץ מהעסק כדלקמן דף ק"ד ע"ב ואם עבר הרי כעשה גזלן ולא הזהירה תורה בגזלן אלא אם נפסד העסקא וצריך לשלם הפלגא מלוה מביתו בזה שייך לית לו כנושה:

מלוה שלא בעדים גורם קללה לעצמו יל"ד למה לא יקללו הלוה דמנא ידעי דמלוה משקר לומר הכל מקללין אותו ונ"ל דיאמרו בודאי לא שדי זוזי בלא ראיה כדאיתא בפ"ב דכתובות דף י"ח ע"ב מלוה גופיה מידק דייק ופרש"י דלא שדי זוזי בכדי בלא ראיה ומבואר לעיל מלוה מקיים בלוה סלף בוגדים ישדם ולפ"ז מיושב קושית המפרשים דגם כשילוהו בעדים יכול לטעון פרעתיך דאזי ירא הלוה לשקר דיאמרו דמלוה מהימן דיאמרו תומת ישרים תנחם כיון דודאי הלוהו ולוה משקר דסלף בוגדים ישדם:

מותר להלוות לבניו ולב"ב ברבית להטעימן טעם רבית פרש"י צער רבית דא"כ לימא גמרא צער רבית ונ"ל דידעו טעם שאסרה תורה רבית אף דמדעתו יהיב דעמדה תורה על סוף דעתו דבאונס נותן דירגישו בעצמם:

פרק השוכר את האומנין דף ע"ו עיין חו"מ סי' של"ב בע"ה שאמר לפועל עשה עמי כמו שעשה חברך בארבע ואמר כמו שעשה חברי ואשתכח דיהיב יותר צריך ליתן גם לזה כן והקשו סמ"ע וש"ך מ"ש מהאי דהכא דבע"ה אמר בד' ושליח בשלשה וא"ל כמו שאמר בע"ה דעלתה בבעיא והממע"ה ונ"ל דשליח שאני דסמכו עליו דלא משקר דאל תמנע טוב וחזקה אא"ח ולא לו:

ע"ב בשלמא א"א אפכא עיין תוס' לעיל ע"א ד"ה דאי ומהרש"א דכיון דהבא לי גיטא עלה דידיה הוי א"כ תפשוט להיפך מפשטות דלעיל ונ"ל דבעיות הגמרא אם נפרש לשונו דסומך על בע"ה מדאמר כמו שאמר בע"ה ואז ודאי גם לגריעותא סמך עליו דלשון כמו שאמר בע"ה מכריחני לומר כן אלא בשכר פועל יש מעלה וחסרון דאימר אמר בע"ה יותר מהשליח או פחות לכן אמרינן מה דאמרו כמו שאמר בע"ה ה"ד על היותר משא"כ בגט דליכא רק גריעותא ואם סמך אדידה מדאמר כמו שאמרה ע"כ לגריעותא סמך:

דף ע"ח ע"ב דלמא שא"ה דקני באס"ז תמה אם אינו גזלן ל"ש אומר דקנה ונ"ל דאם היה ודאי דבע"ה קפיד דוקא לצבוע כמו שאמר ודאי הוה גזלן כדבסמוך מגבת עורים וכ"כ בת"ח אבל מספק אי קפיד אין לעשותו גזלן דהממע"ה אלא צמר אי הוה גזלן קנה וטוב לצובע כשנתייקר ורעה לו כשהוזל ומספק י"ל ידו על עליונה דהממע"ה אבל זה ודאי לא ניחא לבע"ה וקפיד שלא ישנה שלא יהא ידו עה"ת ממילא הוי הצבע ודאי גזלן וקנה הן ליוקר הן לזול משא"כ במתניתין לעולם רק ספק קפידא והממע"ה:

דה פ"א הלוקח כלי מבית האומן לשגרו לחמיו וכו' מפני שהוא כנושא שכר פרש"י דקאי על החזרה דפטור מאונסין וזה דוחק דהל"ל אינו אלא כנושא שכר וע"כ פירשב"ם בב"ב דף פ"א דקאי על חיוב אונסים וכנושא שכר לאו דוקא וקשה דהל"ל כשואל או לוקח ונ"ל דהנה עדיין אינו ברור דשל לוקח הוא כיון דתולה בדעת חמיו אבל לעיל דף כ"ט בשומר אבדה דמותר להשתמש בדמי אבדה ולפיכך חייב באונס אף שלא נשתמש עדיין ואפשר לא היה משתמש בהן כלל והקשו הראשונים דמ"ש ממפקיד מעות מותרין דג"כ מותר להשתמש בהן