ערך ש"י ש"ס קסז

כיון דלמניומי ע"כ יש תירץ גם ר"נ יתרץ כן ולמה חזר בו ואם לא ניחא לו לומר מתניתין ר"י דאינו להלכה מ"מ תירץ מעכשיו קי"ל להלכה אך מהתירץ מתניתין דא"ל מעכשיו הוכיחו הפוסקים דמעכשיו מסלק אסמכתא בכל מקום ולא ניחא להו כהתוס' דשאני הכא דעשה לו טובה דזהו דוחק דאם הסברא טובה דגמר ומקנה משום שעשה לו טובה ל"צ מעכשיו וכן אם מעכשיו ראיה דגמר ומקנה א"צ לטעם דעשה לו טובה וכל שלא יצדק בנפרד לא יצדק במחובר אלא דעכצ"ל כן מדאמר בנדרים דקנו מיניה בבד"ח והרי קנין ע"כ מעכשיו ומ"מ דוקא בבד"ח ולולא דמסתפינא ה"א דאין ראיה מכאן דמעכשיו מסלק אסמכתא גם לא חזי לאצטרופי רק בזה דעשה לו טובה לבד מסלקינן האסמכתא אלא דא"כ הוי אגר נטר דאינו קנס לבד אבל כבר העלו התוס' והרא"ש והג"א ובאס"ז דעיקר התירץ דשאני הכא מהא לכשארצה למכור אמכור לך דהוי רבית וכאן ל"ה רבית משום דהכא אומר מעכשיו הוי מכר למפרע ולא היה הלואה מעולם עיי"ש לכן זהו דמשני כאן מתניתין דא"ל מעכשיו ממילא אינו אסמכתא דגמר והקנה בשביל שעשה לו טובה אבל בלא מעכשיו דיש איסור רבית עכצ"ל דאינו כלל משום שעשה לו טובה רק קנס הוא ממילא הוי אסמכתא אך לראב"ד בלא"ה אינו רבית כיון דתנאי מכירה הוא ואין אונאה לקרקעות ונ"ל דמה דמיאנו הראשונים בתירוצו דכבר כתבתי בפרק הזהב הא דאין אונאה לקרקעות היינו כשנתאנה לוקח משום דקרקע שוה כל כסף אבל נתאנה מוכר אדרבה הסברא יותר בקרקעות להיות בהן דין אונאה אלא דגזה"כ למעט גם אונאות מוכר ומ"מ ביטול מקח יש בנמכר בזול דבזה ליכא גזה"כ דלא מיירי תורה רק באונאה ולא בביטול מקח ובזה תרצתי שם דר"נ אדר"נ דמחלק כן ולכן הכא דנמכר בזול הוי רבית אמנם בלא"ה אפילו יהא אונאה לקרקעות מ"מ כיון שלא פירש בשביל שהקדים לו המעות מוכר לו בזול הוי כטרשא דר"נ דמתיר ר"נ הן למכור בזול בשביל הקדמת מעות והן למכור ביוקר משום המתנת המעות כיון דלא פירש ואין לו שער ידוע כמבואר לעיל דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה וא"ל וה"נ לא פירש דבשביל שהקדים לו המעות מוזיל גביה רק דהראב"ד הוכרח לטעם דאין אונאה לקרקעות משום דלא קי"ל כטרשא דר"נ כמו שפסקו הרי"ף ורמב"ם אלא בקרקעות מודה הרמב"ם דטרשא שרי כמ"ש הה"מ פ"ח מהלכות מלוה ה"א דלפיכך כתב הרמב"ם אם מכר לו מטלטלין שוה תשעים במנה בהקפה דאסור דבקרקע שרי טרשא וזה נ"ל ג"כ דעת הראב"ד אבל לפמ"ש ה"ד לענין טרשא ביוקר א"ש דמותר בקרקעות דשוה כל כסף ולא מחזי כרבית אבל בזול אדרבה מחזי יותר כרבית ועכ"פ אינו מותר רק לר"נ וא"צ לטעם קנס ול"ק דר"נ אדר"נ לכן אין לתרץ דמתניתין דא"ל מעכשיו דגם בלא מעכשיו שרי מטעם דהוי טרשא דרך מכירה וע"כ כשהקשה לו רבא חזר בו לומר דזהו רק סברת מניומי לכן אמר ולמניומי קשיא מתניתין ומשני אבע"א אף דיסבור כמו ר"נ דטרשא שרי י"ל מתניתין ר"י ואבע"א דלית הלכתא כטרשא דר"נ מתניתין דא"ל מעכשיו ועכצ"ל הכא מטעם קנס ל"ה אגר נטר ובמעכשיו ליכא הלואה וי"ל דגמר ומקנה משום טובה שעשה לו:

גמרא בב"ד הקשו המפרשים למה צריך ב"ד כיון דלא אסרו חכמים א"ר ביתומים ועיין מב"י שהוכיח דל"ג לעיל ונקטינן דהבא דאל"כ ישלם מתק"ה והקשה א"כ למה לא נקטינן מיניה הזהב ויצטרך לשלם מתק"ה ונ"ל כי הקשו דהוי ר"ק דמקבל עליו כל הפסד כהלואה ותרצו רמב"ן וריטב"א דהוי כמתנה ש"ח להיות כשואל והנה מבואר לקמן דף צ"ד דבהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן גמר ומשעבד נפשו וכתבו הפוסקים דמה"ט גם אסמכתא אינו או משום דש"ח אין לו שום הכרח וא"ל גמר ומשתעבד למה מקבל עליו להיות כשואל כמ"ש הריטב"א פ"ג דנדרים אמנם הכא ל"ש הנאה דנפיק עליו שמא דמהימן לפמ"ש באס"ז לעיל דף נ"ח בגזבר שנתן לשמור דכך יש להאמין לזה כמו לאחר דאין לו בעלים וה"נ ביתומים לכן צריך ב"ד דיש הנאה דמהימן גם לענין מעות יתמי כדאיתא בגיטין דף נ"ב ע"ב והנה איתא בב"י חו"מ בס"ס ר"ז על שו"ת הרא"ש בראובן שאמר לשמעון שחוט פרתך ואם תמצא טרפה אשלם לך דפטור אפילו נתן משכון והקשה ב"י יהא כערב דשמעון שחטה על פיו והפסיד ע"י ותירץ דבערב צריך לטעם הנאה דמהימן לו ובמשכון לא הימניה ע"כ ולפ"ז מתורץ קושית הפנ"י דלפיכך לא אפשר לנקוט משכון דיהא אסמכתא על ההפסד ולפי הגרסא דנקטינן דהבא מיניה צ"ל דשייך הנאה דנפיק עליו שמא דמהימן אף במשכון משום דיכול להעלים הריוח דלא יועיל בזה המשכון דלפיכך בדקינן גברא דמהימן כמ"ש המפרשים:

והריטב"א כתב דלטעם הרמב"ן דהוי כמתנה ש"ח להיות כשואל אם בא הפסד ע"י חובות פטור דהוי כמתה מחמת מלאכה עיי"ש וצ"ל דס"ל דלא מהני להתנות שיתחייב במתה מחמת מלאכה כיון דאינו מדין שומרים ולפע"ד בשלמא לענין אונס צריך טעמים שיועיל החיוב שהתנה דמשום ערב אין לחייבו דכאן לא הפסיד על פיו דאונס יכול להזדמן גם בבית בעלים דמש"ה פטרה תורה ש"ש מאונסין דלא ע"י שמירתו נאנסה רק שואל דכל הנאה שלו הוי לענין אונסין כשלי לכן צ"ל בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן הוי כקיבל הנאת שואל אבל לענין מתה מחמת מלאכה דהוא גרם יש לחייבו מדין ערב כשהתנה ומשכו מרשות בעלים:

ע"ב והא ארעא לאו דדהו באס"ז תמה מה קושיא זו לתירוץ הקדום ותחלה למה לא שאל דארעא לאו דדהו גם פרש"י דקרקע אינה נגזלת ופירות גזל ג"כ צ"ע דעדיף מחטים ועשאום קמח דקני בשינוי והכא בצרי ודרכי ועשו יין ונ"ל לפמ"ש הרמב"ם בפ"ח ה"ט ממלוה דתלינן דבמתנה יהבי ולא באגר נטר דאחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן וכ"ש לנזקן ע"כ ומה דסיים וכ"ש לנזקן נראה דהיא סניף בעלמא דהא את"ל מתנה לבד ג"כ בחנם ה"כ י"ל באגר נטר בשביל שקבלו טובה מחזירין טובה אלא עיקר טעם דאחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן אמנם לקמן גבי דמשעבדי בהו טפי פרשו ראשונים ובהשגות בפ"ח מעבדים דמה דמשלמי בעבורם הוי חוב עד שפורעים ומשעבדים טפי מהחוב והוי רבית וה"נ מה דמשלמי מס המלך בעד הקרקעות כחוב על בעלים הראשונים ואוכלים הפירות ברבית כמשכנתא בלא נכייתא ול"ד גם למשכנתא דסירא עיין תוס' לעיל דף ס"ז ע"ב ד"ה במשלם וא"כ חשדם רבינא על הרבית דמלוה עובר יותר מהלוה