ערך ש"י ש"ס קסו

עצמו ברבית אבל מ"מ כי לא מסלק יהא כרבית מאוחרת בשעת פרעון דאסור להרא"ש וכ"פ וכן פירש באס"ז שם דעת רש"י דס"ל רק במכר שרי רבית מאוחרת בסתם לא בהלואה והיינו פרש"י דהכא רבית הבא ע"י מכר וכ"מ ברלב"ח וריב"ש סימן ש"ה ובשו"ת לרמב"ן סימן רכ"א:

רבא אמר ברבית עמ"ל פליגי ונדחקו בתוס' מ"ט דרבא שנדחק לומר בעמ"ל פליגי כיון דעכצ"ל דתנא דמתניתין דערכין סובר צ"א ברבית מותר ומ"ש דנראה לרבא דמדרבנן לכ"ע אסור צ"א ברבית דוחק דמנ"ל וגם לקמן דף ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור הקשו דלר"ת דעכצ"ל דתנא דמשנה דערכין סובר דצ"א ברבית מותר גם מדרבנן הק"ל למה נדחק רבא דבעמ"ל פליגי ונ"ל דריטב"א הקשה איך יחלקו רבנן ור"י בגוף ענין דביתוס מי אכל הפירות דהוי כהכחשה במציאות ואם לא נודע בבירור מנ"ל לר"י להביא ראיה וע"כ נ"ל דגם רבנן מודו דלוקח אוכל פירות ושניהם ידעו דהמלוה אכל הפירות רק ר"י ס"ל מסתמא התנו לפני המכירה ורבנן השיבו דאפשר מכר בסתם ואח"כ התנו אם יתן לו מעות יחזור למכור לו ואף שתהא שלו מעכשיו ומה גם אם רק הלוקח התנה כן דמותר לרמב"ם כדאיתא בחו"מ סימן ר"ז והיינו מוכר אוכל פירות היה דשם מוכר עליו דכבר קנהו סתם רק כשיחזור לו מעותיו חוזר ומוכר הקרקע אמנם האחרונים הקשו איך יאכל הלוקח פירות הא כשיחזיר לו המעות קנוי למפרע ללוה נמצא אכל המלוה בשכר המתנת מעותיו וכדאמר רבא לקמן דף ס"ה ע"ב מוכר אסור לאכול פירות כגון דאמר לו לכי מייתית קני מעכשיו ועיין פנ"י אך לרבא צ"ל בעורל לכ"ע שרי דמה רבית יש בזה דבשלמא אם התנאי לפני המכירה כל חיובו של לוה מה שאינו פורע לז"פ ונשאר חייב וא"כ הפירות של לוה ולמה לא ינכה המלוה הפירות שאכל מהחוב והוי רבית כמ"ש תוס' אבל אם התנה לאחר מכירה דחוזר ומוכרו לו אם יתן לו מעות לזמן פלוני א"כ כל חיובו של מלוה ע"י נתינת מעות של לוה א"כ כ"ז שלא נעשה החיוב אוכל שלו ויכיל להתנות סלא ינכה לו מקודם שיפרענו רק אח"כ וכה"ג כתב המל"מ פי"א מהלכות מכירה הלכה ח"י וכיון שכן א"ש דלכך א"ר דבעמ"ל פליגי דלפ"ז גם ר"י ידע דעמ"ל היה רק ס"ל מסתמא התנאי מתחלתו היה ורבנן השיבו דאפשר מתחילה קנה סתם והוא מוכר אח"כ ע"י תנאי שהתנה אח"כ ושלו אוכל כ"ז שאין הלוה מקיים התנאי ואח"כ יחזיר לו דמי פירות שאכל והיינו מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח היה ומה אעשה דבנמ"י לקמן דף ס"ה ע"ב הביא מהרשב"א דמדאמר משלשין גבי לכי מייתית קני מעכשיו ולא אמר שיאכל עמ"ל ש"מ דאסור מוכח דגם המוכר אסור עמ"ל אך בלא"ה עכצ"ל דרשב"א אוסר גם בתנאי לנכות דאל"כ למה ישלשו וכ"כ הטו"ז ביו"ד סימן קע"ד לדעתו ולא נודע למה וגוף הדבר השיגו הנמ"י:

דף ס"ד אי תקפה ברשותך ובתוס' תימא היכי מיירי דאי משך אפילו א"ל אי תקפה או זולא ברשותך הוה שרי שהרי מתנה עמו אם יוקיר יהא המקח קיים מעכשיו והקשה הפנ"י דתוס' גופייהו כתבו לעיל דף ס"ב ע"ב ד"ה אף דכיון דקאי במש"פ ברשות לוקח נתייקר גם כשלא משך ולמה צריך כאן דוקא משך ונ"ל דבריש פרק כל הגט כתבו רש"י ותוס' דבכל תנאי ל"א א"ב משום דבידו לקיים ודעתו לקיים א"כ כאן דהתנאי אי תקמה או זילא נימא א"ב ולא קנהו למפרע לומר שלו נתייקר אך לפמ"ש בשו"ת הרשב"א דאם אפשר לקנין לחול כשיבורר חל ג"כ למפרע ה"נ אבל ל"ל כן דא"כ נפל ההיתר בבירא דאם יחול כשיתברר היוקר הוי רבית דכל לוה נתייקר ועכצ"ל שיחול מעכשיו וא"ב אמנם קי"ל מקח שנעשה באיסור המקח קיים כדאיתא בחו"מ סימן ר"ח וכ"ש לאביי מהא דשמעתתא דס"ל ריש תמורה דאי עביד מהני א"כ גוף המקח אפשר לחול כשיתברר שיקנה החבית אך כ"ז כשמשך אבל במעות לבד דליכא רק מש"פ כתב רה"ג ובחו"מ סי' ר"ט דאם נעשה באיסור רבית א"צ לקבל מש"פ ממילא לק"מ דאם יחול כשיתברר ליכא מקח כלל ואף דקי"ל בדרבנן י"ב בעיקרו מה"ת א"ב כמ"ש תוס' בעירובין דף ל"ז ע"ב לפ"ז היה אפשר לתרץ קושית התוס' דמיירי שמשך ולא לקחה לביתו דאח"כ כלתה המשיכה ואם לא עכשיו יקנה תו אינו קונה וכדאיתא בפרק האשה שנפלו דף פ"ב ע"ב ובחו"מ ס"ס קצ"א אך במקום אחר כתבתי דגם בקנין סודר י"ל סברת הרשב"א:

בא"ד ואי כשלא משך מה צריך להתנות אי תקפה ברשותך כי לא אתני נמי יכול לחזור בו נ"ל דעיקר רבותא דאביי שייך דוקא כשהתנה דאל"ה מעות קונה מה"ת ותקפה ברשות לוקח רק רבנן תקנו שיהא ברשות מוכר ומשתמש במעות מחמת דמן התורה שלו הן וחכמים לא הפקיעו כחו שיש לו בממון זה כמ"ש תוס' לעיל דף נ"ג ד"ה מאי אריא א"כ אינו הלואה אבל בתנאי מה"ת ליכא קנין למוכר בהמעות רק משתמש במעות דלוקח ע"ד כן נתן לו וכיון דאי תקפה הדר זוזי הוי הלואה ואגר נטר:

דף ס"ו רנ"א אף לאחר מתן מעות קנה הכל א"ל א"א וכו' אלא למניומי קשיא ובתוס' הקשו דלר"נ בלאו מניומי הדר בו בב"ב גבי המשליש שטרו ונ"ל דבתוס' מבואר תירץ ר"י דשא"ה דעשה לו טובה ובב"ב סתרו זה דגם בפרע מקצת חובו עשה לו טובה ונ"ל דתוס' וראשונים הקשו דהוי כבית כמו לכשארצה למוכרם אמכור לך ותירץ הראב"ד באס"ז דהכא תנאי מכירה הוא ואין אונאה לקרקעות משא"כ כשארצה למכור בידו שלא למכור כלל וריטב"א וסייעתיה תרצו דשאני הכא דהיא רק דרך קנס ואינו אגר נטר וב"י ביו"ד סימן קע"ז הביא דעת בעה"ת וכ"פ להתיר דרך קנס והאוסרים משום הערמת רבית ונראה עיקרן של דברים אם כונתו לא משום אגר נטר שעשה לו טובה רק קנס אזי שרי אבל אם הכונה להתחייב בקנס משום אגר נטר שעשה לו טובה אסור והכא דהוי אסמכתא דלא גמר ומקנה רק תאמר משום דהלוהו ועשה לו טובה גמר ומקנה ול"ד לקנס דעלמא א"כ אסור משום רבית דמה דגמר ומקנה הקנס משום טובת הלואה הוא אגר נטר ומ"מ לא ימנע מחד או מרבית או מאסמכתא ואף דיש נ"מ בין רבית לאסמכתא דברבית יורשים פטורים להחזיר מ"מ ודאי י"ל לא גמר להקנות משום שעשה לו טובה דאחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן וכמבואר ברא"ש לעיל לענין הלויני ודור בחצרי ומתורץ דר"נ אדר"נ דהכא קנה משום שעשה לו טובה ואינו רבית דתנאי מכירה היא אבל בפרע מקצת חובו ל"ל כן ולפ"ז א"ש מחד מה דר"נ השיב לרבא אני אומר ומניומי אומר