ערך ש"י ש"ס קסג

עוד כ"ל לתרץ מלקמן דף ק"ח דבסמוך אמר יצא לחולין וצריך לעשות לו דמים ד"ת פרש"י דכתיב ערכך ותמה הפנ"י למה בדה טעם הא אזיל למ"ד ביטול מקח יש להם ונ"ל דה"ט דיש ביטול מקח משום דהוי מקח טעות דל"ה כלל לא תונו דאונאה היינו שהמקח קיים ומחזיר אונאה אבל עכשיו דאמר יצא לחולין ולא נתבטל החילול הק"ל יהא בכלל אונאה דאימעט הקדש ועכצ"ל משום ערכך והנה פירשב"ם הנ"ל לענין כ"ד שבמדה דבקרקע אינו בטל המקח רק יחזיר האונאה משום דאמדו חכז"ל דעתו דניחא לו שיתקיים המקח א"כ גם ביתר משתות י"ל כן אף דבעלמא בטל המקח ולמה ביטול מקח יש להם וצ"ל דאם יתקיים המקח ול"ה מקח טעות הדר דינא אונאה אין להם ולא יחזרו לו מה שנתאנה ממילא רוצה יותר בביטל מקח ובדבר שבמדה בדיבורו אטעייה ולאו בכלל אונאה הוא כדפרש"י כאן בד"ה יש להם ובזה מדוייק דברי הגמרא אונאה אין להם ביטול מקח יש להם ונדחק רש"י למה נקט אונאה אין להם דלית מאן דפליג בזה ולפמ"ש ה"ק משום דאונאה אין להם לכן ביטול מקח יש להם וזה גופא קאמר לקמן דף ק"ח סבור מינה די"ל לתקוני שדרתיך ויתקיים המקח אצל בעל המצר רק יחזיר לו מנה כמ"ש באס"ז שם ואי דהוה ביטול מקח ביתר משתות נימא משום דבקרקע אמדו רבנן דעתו דניחא לו שיתקיים המקח לכן אמר דאין אונאה לקרקעות גם בשליח וא"א לומר לתקוני שדרתיך שיחזרו לו אונאתו א"כ ביטול מקח יש להם ובזה א"ש דלא אמר ביטול מקח אין להם עיי"ש בפנ"י נדחק מאד ועיין בכתובות דף צ"ט ד"ה ה"ג בתוס':

דף כ"ח א"ר נגנבו בלסטים מזויין מזה הקשה הגמ"ר בפרק השוכר את האומנין על המרדכי שם דפסק בשלח שליח עם אגרת ונאנס בדרך אבד שכרו דאדעתא דהכי לא קיבל המשלח עליו לשלם דלא אהני לו ונ"ל דבהשגות פ"ב מהלכות שכירות כתב דשבועה שא"ב צריך לישבע גם בהנהו דמיעטה תורה והקשה נמ"י דא"כ מה פריך כאן דנימא דנשבע שאינו ברשותו ונ"ל דמודה ראב"ד בהקדש דמבואר בפ"ק ד"ו הא דנשבע שבועה שא"ב ולא אמרינן מגו דחשיד דשמא סומ"י י"ל עליו וזה ל"ש בהקדש דאין לו עסק עם הקדש ואח"כ מצאתי שכ"כ בנו של ישע"ק על א"ח סימן ש"ו ורק קודם שנתרמה התרומה דנשבע לבני עיר י"ל סמ"י י"ל עליהם וצ"ל דפריך מאחר שנתרמה ולפ"ז תרויהו הרויחו הבעלים דפוטרין מלשקול עוד וגם לרש"י בכתובות דף ק"ח דגם בלא שקלו כלל פטורין לאחר שנתרם מ"מ חסרו מצוה ועוד מבואר ברמב"ם פ"ב משקלים דאם חסרו לש"ח חייבים הבעלים גם אחר שנתרמה א"כ יש להם הנאה בשליחות לכן בנאנס שליח נשבע ליטול שכרו וקודם שנתרמה בלא"ה נשבע שא"ב ובזה א"ש פרש"י דלעיל פירש נשבעין לגזברין שלא פשעו וכאן דנשבעין ליטול שכרן שא"ב עיין פנ"י גם בסיום לשון רש"י ולקמן פריך דדקדק הא סמוך ונראה הוא ומאי כיוון רש"י בזה הוכרח רש"י לומר שלא פשעו דשבועה שא"ב ל"ש וודאי המשנה בחדא גונא דגם קודם שנתרם נשבעין לבני עיר השבועה שלא פשעו אבל למאי דמסיק ליטול שכרן ולקמן פריך ועכצ"ל כדמסיק בלסטים מזויין או טבע בים וקשה למה ישבעו לבני עיר הרי הפסידו שכרן דלא אהני לבני עיר קודם שנתרמה וצ"ל ששא"ב ובחדא מחתא תני דגם אחר שנתרמה מיירי בהך שבועה וע"כ פריך בסמוך התינח קודם שנתרמה כיון דלאחר שנתרמה ע"כ שבועה שלא פשעתי ממילא משמע דשבועה זאת גם שנתרמה וע"כ התינח:

ר"י אמר ה"מ ר"ש היא התינח תימא דר"י מאי קסבר עו"ק למה לא משני בשקנו מידו כדמשני ר"י לקמן ול"ל כמ"ש המרדכי דקנו דלקמן קאי גם אהך דהכא דא"כ למה תירץ כאן באופן אחר ומצאתי במהר"ם שיף הרגיש בכ"ז ונ"ל דעל תירץ שקנו קשה כיון דבעצמו מיחייב בגו"א דאין החיוב ברור שיבא והא אסמכתא דל"ד לשומר דתורה חייבתו וגם בהא דמתנה ש"ח כשואל דלקמן דף צ"ד קשה כן וכן הקשה רמב"ן בפ"ג דסנהדרין רק התם תירץ דאונס אין בידו ולית בו אסמכתא עוי"ל בהנאה דמהימן לו גמר ומשתעבד כמו בערב שילהו ב"ב אבל בהקדש בגו"א ליכא הנאה זאת כמ"ש תוס' אלא דמבואר במרדכי פרק שור שנגח דבהקדש אסמכתא קניא אבל הכא ל"ל דקנו דא"כ קודם שנתרמה דהחיוב לשלם לבני עיר למה מועיל ע"כ משני ר"י ה"מ ר"ש ולאחר שנתרמה משני לקמן שקנו דקאי גם אקושיא זו כמ"ש המרדכי רק הגמרא לא אסיק אדעתיה דמיירי בשקנו מידו ופריך התינח אבל ר"י אחת דיבר:

התינח דתניא ובתוס' תימא מגופא דמתניתין י"ל ולחומר הנושא נ"ל דראב"ד ס"ל דצריך לישבע שא"ב וסתרו דבריו מדפריך כאן מבני עיר ובש"ך סימן ס"ו כתב דלא מיעטה תורה עבדים ושטרות ואינך רק מה דחייבים מגזה"כ אבל שא"ב סברא שיחוייב אמנם י"ל הא דשומרים אין נאמנים שא"ב במגו דלהד"ם דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן כמ"ש ראשונים ר"פ כל הנשבעין ותינח כשמחויב מגזה"כ לא מיפטר במגו אף דהסברא להאמינו כיון דיש לו מגו אבל אלו דנתמעטו מגזרת הכתוב ממלא אין לחייבם מסברא וכ"ז קודם שנתרמה אבל לאחר שנתרמה דבשעת גנבה מפסידין להקדש ובלהד"ם יפסיד בני העיר לשקול אחריני הוי מגו כמ"ש מהרי"ט לכן מסברא צריכין לישבע שא"ב וא"כ כל הקושיא מקודם שנתרמה ושפיר משני ר"י ה"מ ר"ש ומה פריך מסיפא אלא דבברייתא מבואר תורמין על העתיד ופרש"י אף דלא נגבה לבסוף יש לבעלים חלק בו רק חיסר מצוה וע"כ שיקל את שקלו דלא אהני לו וא"כ גם לאחר שנתרמה אין סברא לחייב שא"ב די"ל מגו דלהד"ם ואינו מגברא לגברא דלא מפסיד לבני עיר כלום ואי דחסרו מצוה הא נפשם יודעת שנתנו ופריך שפיר וא"ל דא"כ ליכא מגו דבני עיר יעידו שמסרו לשליח דאף דפטורין נוגעין דלא יאמרו שמחסרים מצות שקלים כדאיתא כה"ג בפחז"ה דף מ"ד דמשום דלא ליקרי לוה רשע הוא נוגע וכן מבואר בחו"מ סימן ל"ז ובתומים בסימן ס"ו ס"ק פ"ו ל"ד בזה:

בשקנו מידו ובתוס' דבפרק הפועלים ר"י אמר אפ"ת לא קנו מידו ונ"ל דהתם י"ל כיון שהוציא מרשותו ע"פ י"ל דין ערב כדלקמן דף צ"ח במשנה שלח לי ביד עבדך ומתה חייב השואל דכתבו באס"ז ונמ"י משום דהוציא מרשותו ע"פ חייב מדין ערב אלא דחיובו דערב נמי משום הנאה דמהימן לו לכן אמר גם בזה בהנאה דנפיק עליו שמא דמהימן אבל כאן בקרקע ל"ש הוצאה מרשותו ועוד בתוס' ד"ה לשמור כתבו דמיירי בשל הפקר א"כ לא