ערך ש"י ש"ס קסב

בתוס' ד"ה ואידך כתבו דכ"ד דאם אחר התערובות כולד האיסור סמכינן אברירה ולפ"ז ה"נ דהיו הכל שוה ועכשיו נולד השתנות בין הפירות בלא תערובות חדש ובפרט לפמ"ש תוס' בבכורת דף נ"ו ע"ב ד"ה לברור דאם יש ברירה אמרינן דדעתו היה דהמחיר יהא זה שיברר אח"כ וה"נ בדרבנן י"ב ודעתו מה שיאכל יהא מחולל והש"פ שישאר יהא בו הפחות מש"פ שלא נתחלל ועוד יכול להתנות להדיא:

דף נ"ה ותנא דידן מ"ט לא תני ובתוס' לימא דס"ל כר"ק ובאס"ז הקשה ללוי אמאי לא קתני אבידה לענין דזול ועוד אמאי לא תני תנא דידן ישיבות דיינין לאפוקי מדר"ק ונ"ל לפמ"ש ר"י הובא באס"ז דאין אונאה לפרוטות היינו אם כל המקח ש"פ ונתאנה בו יותר משתות לא נתבטל המקח משום דניתן למחילה עיי"ש ולפ"ז לוי דס"ל יש אונאה לפרוטות ג"כ בכה"ג והנה לר"ק דס"ל ישיבת דיינין גם בפמש"פ ע"כ ס"ל דלא מחיל דאל"כ ודאי כבר מחל כמו לענין אונאה אף דצווח דלא מחל לא מהימן וכצועק על ספינתו דטבעה דלא נתייאש דלא מהימן א"כ לתנא דידן דאין אונאה לפרוטות ממילא אין ישיבת דיינין לפמש"פ רק פריך דליתני עכ"פ מפרוטה ולמעלה ישבו דיינין ככל מה דתני במשנה דא"צ יותר מפרוטה כמ"ש באס"ז ומשני תני גזל דבפרוטה ממילא ע"כ ישבו דיינין להוציא הגזלה לכן איצטריך תנא דידן דוקא לאשמעינן אבידה אע"ג דזל דלא נימא כיון דהשתא לא ש"פ ניתן למחילה קמ"ל כיון דמעיקרא ש"פ צריך להחזיר דכבר נתחייב ואולי הטעם דסתמא בעין דל"מ מחילה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א ול"ל כיון דאינו ש"פ נתייאש כיון דבאיסור בא לידו כשהיה ש"פ וזה נ"ל טעמו של ריטב"א שכתב בדבר בעין גם באינו ש"פ נזקקין אבל לוי דתני אונאה בפרוטה וס"ל פמש"פ לא מחיל אצ"ל באבידה דזל וקמ"ל לאפוקי מדר"ק דה"א כיון דלא מחיל ביד נזקקין לו ובזה מדויק תני ליה גזל הנך איצטרך ליה ישיבת הדיינין איצטרך ליה דוקא כל חד לשיטתו:

ע"ב ה"מ ר"מ הוא ק"ל דלמא שאני גט דכותבין כדמו"י ובדדהו תליא עוד יל"ד מאי דאמר ולר"מ משום דלא אמר דאטו לא ידעינן דעל ר"מ קאי ועו"ק דבאס"ז פירש הרא"ש לרבנן כיצד יעשה יטלנו המינה ואל"כ הולד ממזר והקשה לפ"ז גם לר"י קשה ונ"ל משום דכותב כדמו"י הוי תנאי שיהא כרצון חכמים אך לר"מ דצריך ת"כ ל"מ לכן פריך ולר"מ וע"כ האריך כאן לאסוקי הטעם לר"מ דכל המשנה ממטבע דלר"מ אין משום התנאי אלא דעשו חיזוק לדבריהם:

דף כ"ו ע"א מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק פרש"י ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר אם זו של מעשר הרי טוב ובתוס' לעיל ד"ה ויחזיר הקשו א"כ למה נקיט ומי מחללין כסף על נחושת ליפרך מכסף על כסף ועיין בר"ש פ"ב דמ"ש דחק ליישב למה לא מחללין מיניה וביה ונ"ל לפמ"ש פרמ"ג בפתיחה לתערובות דאם נתערב חתיכה של היתר עם חתיכה של איסור ואחת גדולה משהו בטלה השניה ברוב ואפילו לא חזינן דאחת גדולה מ"מ ודאי חד גדולה דא"א לצמצם עוד חקר שם אי רוב איסור אם היתר נהפך לאיסור דכן משמע בתשובת הרשב"א ועיין מל"מ פ"ג מהלכות מעילה מ"ש בשם גדול אחד מוכח דס"ל הכי ובהג"מ בהלכות חלה נמי מוכח הכי ולפ"ז א"א לחלל מיניה וביה דשמא סלע של מעשר היא הגדולה ומה"ת מטבע בטל ונהפך של חולין למעשר ע"כ יחלל סלע ראשון של מעשר על מעות דאפ"ת דהיא הגדולה כבר נתחלל ומבטלת הקטנה מה"ת ומדרבנן דמטבע ודשיל"מ לא בטיל גם מעיקרא לא נתבטל החולין להיות נהפך למעשר וממ"נ יוצא בזה:

ובזה י"ל מ"ש תוס' בפ"ק דפסחים דף יוד בהניח מנה ונמצא מאתיים מעשר וחולין מעורבים דברי רבי וכתבו תוס' ולוקח מנה ממ"נ אם זו של מעשר מחוללת על מנה שניה וכן פרש"י פ"ק דביצה דף יו"ד ותמוה ממשנה זו שלפנינו ותוס' גופייהו בביצה שם הקשו כן ולהנ"ל י"ל דרבנן ס"ל שם הכל חולין דאמרינן מנה שהניח ניטל ואלו אחריני ננהו א"כ י"ל לרבי ג"כ רק ספק הוא וא"כ הוי ס"ס שמא אחריני הן ושמא אין המנה של מעשר גדול ויכול לחלל מיניה וביה ועיין מל"מ פ"ז מהלכות מעילה ושו"ת מנחת יהודא סימן חי:

ע"ב תוס' ד"ה כל דבר שבמדה וקשה לפירושו מהכא עכ"ל מה דסיימו מהכא והא גם מפרק המקדש קשה נ"ל דפירשב"ם שם דאמדו חכמים דעת לוקח דאינו רוצה שיבטל המקח בקרקע רק יחזרו לו מה שנתאנה וא"כ כ"ז בקנה קרקע בעד מטלטלין ומעות אבל חלקו קרקע וטעו ל"ל מחמת חביבות קרקע אינו רוצה לבטל החלוקה ומכח זה נ"ל לתרץ קושית התוס' גם מהכא דהא דבעי רבא לפי שעיקר הדין מגזה"כ דאין אונאה לקרקעות בלא סברא אבל כיון דא"ר כל דבר שבמדה ומנין חוזר ולא נכלל בגזה"כ רק בקרקע מכח אומדנא וסברא אינו רוצה שיבטל המקח ורבא גופא אומד דעת הבריות בזה א"כ מה בעי לענין חטין שזרען נחזי אנן מצד הסברא אי דמי לקרקע לענין זה דבחביבותא תליא מלתא:

דף נ"ז אר"נ ביטול מקח יש להם ובתוס' וקשה לר"ת מפרק המקבל זבן בר' ושוה מנה ובאלפס הקשה מב"ק דף י"ד ע"ב דבר השוה כל כסף ומאי ניהו קרקע ועיין באס"ז דגרסי בקידושין דף מ"ב דא"ר אר"נ אחין שחלקו יתר משתות בכל מקח ובשתות לא אמרן אלא במטלטלין אבל בקרקע אין אונאה לקרקעות משמע דיתר משתות גם בקרקע בטל מקח וא"כ ר"נ סותר א"ע ונ"ל דאין אונאה סובל ב' פירושים אחד מסברא דשוה כל כסף כדאיתא בב"ק ודוקא בנתאנה לוקח שנית מגזה"כ ואין חילוק בין מוכר ללוקח לכן מיעטה התורה קרקעות מאו קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד לאפוקי קרקע אם קנה ואינהו למוכר דאם נתאנה לוקח א"צ קרא דסברא היא דשוה כל כסף לכן כאן דמיירי מגזה"כ כשנתאנה מוכר דנתמעט מיד עמיתך אמרינן ביטול מקח יש אבל בהמקבל זבן במאתן ושוה מנה נתאנה לוקח אזי מסברא אין אונאה גם ביתר משתות ובחלקו קרקע ל"ש לומר שהוא שוה כל כסף דקרקע לקח וקרקע נתן ועיין באס"ז לקמן דף ק"ח ע"ב דמוכרח לומר אין אונאה לקרקעות משום חשיבות דשוה כל כסף דאל"כ י"ל לתקוני שדרתיך וכ"כ רשב"ם ר"פ המוכר את הבית דבקרקע ל"ש לומר הדמים מודיעין דאין אונאה לקרקעות ועתוס' שם דף ס"א ע"ב בד"ה ש"מ ועיין בפ"ז מהלכות ערכין בהשגות וכ"מ דעכ"פ עד פלגא ודאי דרך להוסיף משויו שו"ר בשעה"מ פי"ג מהלכות מכירה כתב קצת מזה: