ערך ש"י ש"ס קסא

במשיכה א"כ לא משכחת שיקנה בק"ס מעכו"ם דאיך יקנה העכו"ם בהסודר ע"י משיכה וא"כ א"א לע"ע לצאת מעכו"ם ע"י ק"ס ממילא בלאו קרא מכסף נדע דאינו נקנה בחליפין דבעינן במה דנקנה יצא כפרש"י בקידושין ד"ח וריטב"א ומלמ"ל בפ"ב מה"ע הביאו ושע"מ שם וע"כ דלאו להכי אתי קרא מכסף מקנתו רק לענין שומא כדאיתא בקידושין ד"ח ותו גם חליפין דנכרי מישראל ל"מ דכל הוכחת ר"ת דמהני מהך קרא דקמ"ל דע"ע אינו נקנה בחליפין וכיון דע"כ לאו להכי אתי להסברא דכלל לא ממילא נשאר על סברא חיצונה דל"מ חליפין בנכרי וכמ"ש הש"ך בחו"מ סימן קכ"ג ובפרט להס"ד דאימא כלל לא אף דאינו מחוסר כסף מ"מ משיכה אינו קונה א"כ גם ישראל מנכרי לא יקנה מתנה במשיכה כמו לרמב"ן בישראל כנ"ל וא"כ לא משכחת חליפין בנכרי כלל אף לקנות מישראל כיון דאין הישראל קונה ממנו הסודר במשיכה לכן שפיר אמר ממונו לא כ"ש ועיין:

דף מ"ח נתנה לבלן ק"ל הא גם ר"י מודה דמעות אינו קונה מדרבנן ואפקעינהו רבנן לקנין והפקר ב"ד הפקר ולמה ימעול וכן תמה האס"ז ונ"ל דלר"י לא ס"ל דברים ומעות קאי במש"פ רק משום דמה"ת מעות קונה לכן לא אפקעינהו לגמרי משום הפקר ב"ד דהניחו לענין מש"פ וכעין שכתבו תוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב דהיכא דלא הפקיעו לגמרי ל"ל הפקר ב"ד הפקר ובזה א"ש פרש"י דלעיל דנ"מ לר"י אם קדשה במעות אלו צריכה גט ובאס"ז ופנ"י תמה דנימא הפקר ב"ד הפקר:

דף מ"ט ישראל שאמר לבן לוי הקשו בתוס' מה קמ"ל ונראה דקמ"ל דתורמין שלא מהמוקף וכ"מ באס"ז בשם הרא"ש והקשה למה דוקא בן לוי ולזה י"ל לאפוקי מסברת הראב"ד בפ"ג מה"ת דבן לוי מדאורייתא אסור לתרום שלא מהמוקף תרומת מעשר משא"כ ישראל ונושאי כלי הרמב"ם סתרו דבריו מכאן ועיין תוס' לעיל דף ל"ח ד"ה שמא:

ע"ב הכא מי ידע דמחל ובתוס' הקשו דבפרק הכותב וכו' נמי לא ידע שתמות אשתו קודם לו וא"ת בפרק אעפ"י דפריך טעמא דכתב הא ע"פ א"י למחול הכתובה והא סבר ר"י בממון תנאו קיים לתרץ בכתובה לא ידעה שימות קודם עכ"ל ונ"ל דהא מה שאומר דו"ד אין לי מתנה עמש"ב רק דאומדין דעתו דמוחל כמ"ש רשב"א ואס"ז בכתובות דף נ"ו דטעמא דר"י בשכו"ע דכונתו ע"מ שתמחול לכן א"ל ידע שיצטרך למחול אין כונתו למחול אבל בכתובה מוחלת בפירש התקבלתי ובפרט לפמ"ש בכ"ד דבכל דבר אמרינן כונתו שיהא על אופן המועיל וכדאיתא ר"פ השולח לישנא דמהני קאמר וכן הוא בחו"מ סימן קצ"ה לענין ק"ס דסתמא כונתו מעכשיו וה"נ היכא דידעה אבל כשלא ידעה ואלו ידעה שיבא לידי כך אפשר לא היתה מוחלת א"כ אדרבה אין רצונה שיהא באופן המועיל וה"נ אמרינן לא ידע שיהא אונאה ולכן התנה שלא יהא לו עליו אונאה ואלו ידע לא היה מוחל א"כ אדרבה אין כונתו שיהא התנאי על אופן המועיל דהיינו מחילה ומצד דברי פיו הוי מתנה עמש"ב ועוד אם מחמת דברי פיו נתפס אין לומר אלו ידע אפשר לא היה מוחל דהוי דברים שבלב הסותרין דברי פיו וה"נ בירושה דדבריו פיו ל"מ דמתנה עמש"ב רק אנו דנין מאומדנא שכוונתו בלבו למחול י"ל שמא אלו ידע לא היה מוחל וליכא אומדנא דמוחל בלבו ואפילו מוחל בלבו הוי דברים שבלב כיון דליכא אומדנא דמוכח לומר דמוחל אפילו יבא לידי כך משא"כ באמרה בפירש התקבלתי דהיא גופא מחילת כתובתה לא מרעינן דברי פיה בדברים שבלב:

ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה פרש"י אין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונאה ומק"ט נמי הוה והקשו תוס' דבפ"ק דמכות מדמהו לע"מ שלא תשמרטהו שביעית דמשמטתו עיי"ש עוד הקשו המפרשים דפשיטא אם התנה שלא יאנה אותו דחייב להחזיר האונאה אפילו לא נאמר לא תונו ונ"ל דרש"י ס"ל דלשון זה כולל כפירש תוס' וכפרש"י ומבואר בפ' השולח גבי בטל דמשמע דבטל כבר ומשמע דליבטל לכן בגט לישנא דמהני קאמר וגבי מתנה לשון דמהני קאמר ונחלקו רש"י ותוס' דפרש"י לישנא דמהני לפי הדין דלא נתכוין על דברים בטלים אף שהיא לטובתו ותוס' ס"ל דמהני לטובתו קאמר ה"נ לרש"י אין כונתו שלא יהא בו דין אונאה דהוי מתנה עמש"ב ע"כ כונתו שלא יאנה אותו ואם יאנהו אפילו בשתות יבטל המקח אבל אלו היה מהני תנאי שלא יהא בו דין אונאה יותר הוי מפרשינן דבריו על דין אונאה דמהני מדינא ומהני לטובתו לפי הנגלה דחברו נתאנה וא"כ הא גופא קמ"ל דלא מפרשין דבריו על דין אונאה משום דלא מהני מדינא לכן מדמה במכות ע"מ שלא תשמיטנו שביעית לכאן דאלו הוה מהני תנאי שלא תשמיטנו ה"נ היה מהני תנאי שלא יהא בו דין אונאה והוה מפרשין דבריו כן דגם רש"י מודה בכלל שתי כונות ושתיהן מהני לדינא מפרשין על כונה דמהני יותר לטובת המתנה:

דף נ"ב שני פונדיונים לדינר ובתוס' והא דלא אמר מעה לדינר וכו' וא"ת תקשי לרב דאמר שתות מקח שנינו ולא שתות מעות וכן תקשי לשמואל ונ"ל לפמ"ש הרא"ש לקמן דף נ"ה דאין מטבע של כסף פחות ממעה והשאר היו של נחושת וא"כ הא בריש פרקין מבואר הנחושת קונה את הכסף דנחושת פרי לגבי כספא א"כ הפנדיון נחושת הן פרי והסלע מטבע הוא המעות שנותן בעד הנחושת הפרי שלוקח ויש לחשב השתות בפנדיון ואם מוכר מ"ח פנדיון בסלע חסרה שמנה פנדיון הוי שתות מקח וע"כ הוכרח למתני שני פנדיון דבשל נחושת מיירי דאלו הוי תני מעה ודינר היה מיירי בשל כסף ותקשי קושית התוס' לרו"ש ומתורץ כל קושית התוס' ואפשר ס"ל לתוס' כפרש"י לקמן דף נ"ה דגם איסר היה של כסף מכ"ש פנדיון דהוא כפל ובזה מקושר דברי תוס' דאם ה"א רק מעה כסף היא ה"א מש"ה תני פנדיון שיהא שתות מקח ולא תקשי לרו"ש אבל כיון דמיאנו בזה ותרצו באו"א דס"ל כרש"י דיש מטבעות כסף פחותין ממעה א"כ תקשי לרב ושמואל:

דף נ"ג ע"א דלמא אתי לאתויי פרוטות ובתוס' וא"ת הא דתנן הפורט סלע ממעות מע"ב אלמא מחללין מעשר על פרוטות וא"א לצמצם שישוה מעשר לפרוטות שלימות וא"כ אותו פחות מש"פ אוכל בלא חילול ונ"ל דהנה יכול ליטול אח"כ פירות קרוב לש"פ ולא יאכל בלא חילול או יחלל על מעות ראשונת של שאר מעשר' שחילל באיסר אלא דלא ידעינן לברר איזה לא נתחלל ואינו בטל ברוב דהוי דשיל"מ מדרבנן והנה בתמורה דף למ"ד