ערך ש"י ש"ס קס

דבמלוה אינו קונה לוקח ויכול לחזיר אבל מוכר א"י לחזור בו והוקשה לרש"י מה שהקשו תוס' ד"ה יש דהוי מלוה אלא די"ל דרק בעל הפרה נתחייב לתת הפרה דהוא המוכר בעד המלוה והתינח בכיצד דל"ג רק חד זה אבל בכל הנישום דגרסינן ב"פ זה ועכצ"ל דלוקח שני נתחייב באונסי הפרה הק"ל דהוי מלוה ולמה יקנה לוקח שני בע"כ ועכצ"ל דגם קנין השור היה ע"מ להקנות לו הפרה בדורו ואינו מלוה ממילא שניהם א"י לחזור וגם כיצד מיירי כן רק לא הוצרך לזה עד שפירש כל הנישום דקתני ב"פ זה אמנם מ"מ דלא לסתרו דבריו דתחלה פירש שמשך סתם ובכל הנישום פירש ע"מ להקנות אף דלא הוכרח לזה מ"מ כולה משנה חדא היא כדפרש"י מעיקרא נ"ל עפמ"ש נה"מ סימן קצ"ט דמלוה הבא מחמת מכר ל"ח מלוה דבמח"א כתב דמוכר בדמים ואינו נותן הדמים בטל המקח אף דמשך לכן כ"ז שלא פרע היי שורו של ראשון עיי"ש ולפ"ז שפיר מיירי דמשך השור במנה סתם ואח"כ תובעו המנה וניאותו ליתן לו הפרה בדמים דעכשיו נגמר זכיית השור ממילא זכיית השור הוי ע"מ להקנות לו הפרה בדמיו אף דכבר משך השור סתם ואינו מלוה נמצא מה דפרש"י כיון שזכה זה ליקח ראשון במטלטלין ראשונים שמשכן אפילו בתורת דמים ע"מ להקנות לו חפץ שלו בדמים הך ע"מ קאי על שזכה לא על שמשכן דמשך בסתם וזה מוכרח גם מלשון המשנה כיון שזכה זה נתחייב זה משמע מיד שזכה זה נתחייב זה ועכצ"ל דלא זכה במשיכה סתם עד שניאותו על קנין הפרה נמצא דברי רש"י אחדים הם רק אצל גרסת נתחייב זה הוצרך לפרש דהזכיה היה ע"מ ול"ח מלוה לכן גם לוקח הפרה נתחייב אף דלוקח במלוה גם לירושלמי לוקח עכ"פ יכול לחזור בו:

ע"ב אר"י ד"ת מעות קונת וכתב רמב"ן באס"ז דלר"י אין מקום לזכות במתנה ד"ת רק ע"י אג"ק וחליפין וחצר ותמהו מח"א וקצו"ח מה עדיפת חצרו מידו הן אם חצר משום יד או שליחות וגם כן על רש"י תמהו דברפ"ב דבכורת די"ג קאמר אימא מיד עמיתך במשיכה מיד נכרי כלל לא והדר פריך ואימא מיד נכרי עד דאיכא תרתי ופרש"י על פרכת ואימא וז"ל עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני וכן תמה ריט"א דמ"ש רשותו מידו עוד תמה דא"כ מאי קאמר הש"ס ולאו ק"ו הוא אם גופו קונה ממונו לא כ"ש הא יש מקום לקנות ממונו ע"י חצר דאין למילף מק"ו לקנין זה דוקא כדסתר התם לפני זה בגמרא ישראל מישראל יוכיחו רק הק"ו דע"כ יש איזה קנין ונ"ל דאיתא בב"ב דף נ"ד דישראל שקנה קרקע מעכו"ם ונתן לו המעות ולא נכתב שטר ובא אחר וזכה בה זכה דנכסי גוי כהפקר כיון דנסתלק ע"י המעות אף דהישראל לא קנה ועוד מבואר בע"ז דף ע"א דגוים משדרי פרשדני להדדי ולא הדרי בהו ועכ"פ אף אם לית להו קנין מה"ת מ"מ הרי נו"כ בקנין הנהוג ביניהן ורוב קניינם בכסף כמ"ש באס"ז ונמ"י כאן וכיון דקיבל הכסף ומשכו ישראל נסתלק הגוי ונעשה הפקר ואף דלענין בכור אינו מועיל קנין הנהוג כמ"ש במיוחסות לרמב"ן סימן רכ"ה דלענין איסור צריך קנין תורה אף דלענין ממון דיינינן להו בדיניהם לחייבם ליתן לישראל עיי"ש מ"מ כיון דלענין ממון מחייבם אותם ממילא מסתלק ונעשה הפקר ובלא"ה רש"י ס"ל בסנהדרין פד"מ דף נ"ו דגזל עכו"ם מותר מה"ת והסכים עמו הר"ן בחידושיו שם דכן משמע בפרק שור שנגח דו"ה עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וכ"כ יש"ש בב"ק פ"ק סמ"א ובפרק בתרא ס"כ וגם לפ"ד התוס' רפ"ב דבכורת ד"ה כמ"ד דגזל עכו"ם אסור מה"ת ה"ט משום ח"ה דסיימו וכי שרית היכא דליכא ח"ה א"כ כשמקבל מעותיו ומרוצה ליכא ח"ה נשאר על דינו דממונו הפקר ממילא יזכה ישראל כזוכה מהפקר ויתחייב בבכורה דודאי גם רמב"ן מודה דמשיכה קונה מהפקר דליכא קנין אחר לא חליפין ולא אג"ק לפמ"ש נה"מ בסימן ער"ה דאג"ק ל"מ בהפקר רק במתנה דיש קניינים אחרים ס"ל דל"מ משיכה אלא דא"ש לפמ"ש המקו"ח סימן תמ"ח לענין זכיית עכו"ם בחמץ שביטל הישראל דלא זכה מהפקר כיון דכונתו לזכות מן הישראל הוי כעודר בנכסי הגר דכסבור שלו הן דלא זכה עיי"ש אף דהכ"מ בפ"א מהלכות זכיה כתב במיכוין לזכות מנכרי זוכה מהפקר דעכ"פ נתכוין לזכות בקנין עיי"ש הי"ד אבל הרא"ש בב"ב דף נ"ד לענין נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר כתב דיש תקנה ללוקח ראשון שנתן המעות לילך ויחזיק בה לשם הפקר קודם שיקדימנו אחר משמע דלא ככ"מ לכן לרש"י ל"מ משיכה מעכו"ם כיון דמיכוין לקנות מעכו"ם ולא מהפקר וכ"ז במשיכה בידו אבל רשותו קונה לו שלא מדעתו כדלעיל דף יו"ד א"כ זוכה מן ההפקר ועיין בקצו"ח בחו"מ סימן רס"ח ס"ג הביא דעת רש"י דידו אינו קונה לו בלא כונה ובזה א"ש שו"ת הרא"ש הובא בחו"מ סימן רנ"ו ס"ב ואח"כ מצאתי בנה"מ שכ"כ וא"כ חצרו זוכה לו לישראל וחייב בבכורה מד"ת ויפה פרש"י דלא קנה עד שתבא לרשותו אבל הגמרא שפיר קאמר לא ס"ד אם גופו קונה ממונו לא כ"ש דייקא ממונו דבתורת חצר אינו קונה רק אחר שאינו ממונו רק הפקר וא"כ י"ל גם דברי רמב"ן דכיון דמשך סתם ובכדי לא עביד רק טעה דמשיכה קונה א"כ נסתלק ממנו והוי כהפקר כעין דאיתא בכריתות דף כ"ד הנותן מתנה לחברו ואמר אי אפשי בה המחזיק בה זכה בה פרש"י דהוי הפקר ובב"ב דף קל"ח פירשב"ם אף דצויח דמעיקרא לא נתרצה הוי כהפקר דנותן טעה שיקבלו ונסתלק וכה"ג כתב בהג"א פא"נ דהא דקנין בטעות חוזר היינו כשלא בא לידו דנשאר ביד הנותן אבל במוסר דבר לחברו אף שהוא בטעות זכה חברו מידי דהוה אהפקרא בעלמא דחשוב הפקר וה"נ הרי סברי דדי במשיכה ונעשה הפקר וקונה רשותו אמנם ק"ל לדעת רמב"ן איך משכחת ק"ס דאיך קונה הסודר במשיכה ונ"ל דזה בא הגמרא לעיל לתרץ רב אמר בכליו של קונה דניחא לו דליהוי מקנה קינה כי הכי דליגמר וליקני לו דעמד לעיל דף מ"ז באס"ז מה בא לתרץ בזה ולפמ"ש משום דק"ל איך יקנה הסודר במשיכה ע"כ מתרץ כיון דחליפין שניהם קונין דניחא לו דליהוי מקנה קונה משא"כ מכר אינו קונה ע"י משיכה של חברו רק חברו מתחייב לו דמיהן כדלעיל ריש פרקין מחייב מבע"ל ולא שייך לומר איידי דבעי לקנות מקנה אבל להתוס' בע"ז דף ע"א דהיכא דל"ש כסף לכ"ע משיכה קונה וכ"כ באס"ז כאן א"ש בל"ז מה דקונה הסודר ולפ"ז י"ל קושית התוס' שם רפ"ב דבכורות אהא אם גופו קונה ממונו לא כ"ש דהקשו ממונו משכחת בחליפין דמקני ולפמ"ש א"ש דלמאי דפריך ואימא כלל וכלל לא אף דנתן הכסף מ"מ משיכה אינו קונה מכ"ש מתנה לא קנה