ערך ש"י ש"ס קנט

כמו בשטר כמ"ש הלח"מ ולענין מעשר בעי קנין תורה ואם כל קנין אג"ק גם במטלטלין דרבנן מטבע גרע דהוא תרי דרבנן והגמרא פריך ונקננהו אג"ק לר"פ דנקנה בחליפין מידי דהוה אפרי לר"נ דנקנה מה"ת בחליפין מכ"ש דנקנה אגב קרקע דלר"פ אינו כאותיות ממילא אדרבה מוכח דלדידן לא מהני בזה אג"ק ולכן השמיטו הרמב"ם ולק"מ קושית התוס' לרש"י דמה שיאטיה לר"פ:

גמרא כי הא דר"פ ה"ל תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקני להו לר' שמואל ב"א אגב אסיפא דביתא כי אתא נפק לאפיה עד תוך יל"ד מה צורך לספר דנפק לאפיה ונ"ל דתמוה לי טובא לפמ"ש תוס' לעיל דף י"א ד"ה ומקומו ובקידושין דף כ"ז ע"א ובעירוכין דף למד דמתנה עמ"ל ושאלה ושכירות לא נקנה בחליפין והרי קי"ל דהרשאה רק שליח שוייה וצריך להחזיר המעות כמבואר בחו"מ סימן קכ"ב בהג"ה דאומדנא שלא הקנה לו רק לשעה ומאי ראיה מייתי וצ"ל דגם אג"ק ל"מ במתנה עמ"ל ושאלה ושכירות להטעם שכתבו תוס' שם דהוי רק כטוה"נ דאינו נקנה בחליפין ולעיל דף י"א ע"ב בגמרא מבואר דאם טוה"נ אינה ממין לקנות בחליפין גם באג"ק לא נקנה וכיון שהקנה ר"פ באג"ק ה"ה בחליפין אלא דתקשי על התוס' ועוד כיון דכל הטורח הזה להוכיח דחליפין גרע מאג"ק לענין מטבע עדיין מנ"ל זה דלמא גם מטבע נקנה בחליפין רק לענין עמ"ל דהוי כטוה"נ ס"ל לר"פ דאג"ק עדיף כדאמרינן בב"ב דף ע"ז לענין אותיות דאג"ק עדיף מחליפין מדר"פ דכאן וכן נ"ל דע"כ יש לחלק כן לענין עמ"ל מדלא הובא בחו"מ סימן קצ"ה דעת התוס' רק לענין חליפין לא לענין אג"ק אלא ברור דתוס' ס"ל כמ"ש ר"י מיגאש הובא בש"ך חו"מ סימן קכ"ב דר"פ הקנה לו לגמרי ע"כ נפק לאפיה עד תוך שלא יחזיק המעות לעצמו וכ"כ כאן באס"ז ונ"ל משום דא"א להקנות עמ"ל דהוי רק כטוה"נ ואינו נקנה בחליפין ואג"ק וע"כ בכדי לא עביד כמ"ש כה"ג מהרי"ו לענין ק"ס דסתמו מעכשיו כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה וה"נ אומדנא דהקנה לחלוטין וא"כ מוכח מכאן כתוס' דאל"כ למה הקנה לחלוטין ולישב בההוא פחדא שיטלנו לעצמו ה"ל לפרש עמ"ל ומכ"ש להרמ"א דאומדנא דאינו מקנה רק עמ"ל וגם לרא"ש וסייעתיה דחולקים על תוס' י"ל דמודו כאן וה"ט דשאלה ושכירות ועמ"ל עדיף מטוה"נ דמשתמש בו זמן מה ושוה איזה ממון ובע"ה יש לו איזה חסרון כיס אבל בהרשאה לדעת רמ"ך כאן באס"ז ורמ"א דרק שליח שוייה אין לשליח שום ריוח בגוף הממון רק חוץ ממנו דנפק עליו שמא דהימנותא ואין הבעלים מתחסרים זה ודאי רק טוה"נ לכן פריך שפיר דלמה לא הקנה בק"ס אם מטבע נקנה בחליפין וכל ההוכחה מדנפק לאפיה ודברי רמ"ך ורמ"א צ"ע וצ"ל לדדהו דהשליח יכול להוציאם בדרך רק כשיבא מוכרח לפרוע דע"ז לבד יש אומדנא ושאני משאלה דחוזרת בעין ואין לו שום קנין בגופו אבל מלוה קנוי ללוה גופו ופורע אחרים ומה"ט נפק לאפיה שלא יוציאם וא"ש ג"כ הראיה מדנפק לאפיה עד תוך דמוכח דיכול להוציאם ממילא מהני ק"ס לכן סיים כן הש"ס דנפק אבל מה שפרש"י בב"ק דף ק"ד ע"ב וכן בעה"ת דנפק לאפיה שהיה שמח נפלא ממני למנ"מ הביאו הגמרא ומפרט כאן דכל העובדא רק לראיה הובא:

תוס' ד"ה ש"מ עיין אס"ז ופנ"י מ"ש בזה ובעיקר קושיתם בחליפין שוה בשוה למה לא תקנו דהא כבר קיבל מעותיו נ"ל דתוס' לעיל דף מ"ג הקשו דעדיין יאמרו נשרפו מעותיך בעליה ותרצו משום דיכול להשתמש בהן ה"נ כשואל או ש"ש וברא"ש לקמן דף מ"ט כתב דגם בלקח מבעה"ב יכול המוכר להשתמש במעות דקבלם להוציאם וכ"ז בנמנו בתורת דמים אבל בחליפין כתב הנמ"י לעיל דדרך להקפיד שיעמדו אצלו בעין לא כדרך דמים א"כ יאמר נשרפו מעותיך לכן נשאר על ד"ה:

ע"ב אלא לר"נ מאי כיצד הקשו תוס' יתרץ דר"נ ס"ל כל הנישום ונ"ל דהנה ר"ח כתב דמכל הנישום ש"מ דצריך לשום החליפין דאל"כ לא סמכא דעתו והשיגו הרז"ה מנעל דכלי אפילו פחות מש"פ קונה ורמב"ם פ"ג מהלכות מכירה כתב דמחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה אין בהן אונאה דיש רוצה במחט יותר מבשריון אבל בפירות יש אונאה ולפ"ז בכלים ל"ל כר"ח דלא סמכ"ד ולבעי שומא כיון דאין בהן אונאה ויש רוצה במחט יותר מבשריון אף דאינו שוה כשריון ובזה י"ל דברי רמב"ם מהשגות ראב"ד שם דבירושלמי אמר תמן תנינן כל הנעשה ל"ש אלא כלי לכלי ובהמה בבהמה אבל צבור בצבור פירות לא קנה ע"כ הרי דכל החילוק לענין הקנין לא לענין אונאה ומניין למד הרמב"ם לענין אונאה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דפתח בכל הנעשה כיצד החליף דמשמע בחליפין לבד ול"צ שומא דאלו מאן דמצריך שומא תני הנישום וכפירש ר"ח לכן אמר דוקא כלי בכלי א"צ שומא אבל בפירות דמקפידין שלא יתאנו צריך שומא ואף דהדר כתב בפירות בין ששמו אותם בין אח"כ היינו ששמו אח"כ לערוך אחד נגד חברו לידע אם נתאנה אבל מ"מ צבור אחד נישם קודם כמ"ש הרמב"ן ז"ל בדעת ר"ח איך משכחת חליפין ולא מקפיד כמבואר במלחמות ואין הירושלמי ת"י ונחזיר להתוס' דס"ל גם שוה בשוה פרי לא עבדי חליפין א"כ בשלמא לר"ש י"ל כל הנישום ובהמה כפירות דאינה מתקיימת לכן א"ש כל הנישום דצריך שומא אבל לר"נ צ"ל בהמה כלי הוה דראויה למלאכה גם אונאה לית בה וא"צ שומא ול"ל כל הנישום וגם כל הנעשה קשה מאי כיצד דל"ל ופרי נמי ועיין באס"ז דכתב הרמב"ן דבאמת י"ל בגמרא לר"ש בהמה פרי הוא ולר"נ כלי:

רש"י ד"ה כיצד החליף דומי שור מכר לו שור בכו"כ מעות ומשך השור ונתחייב לו המעות א"ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור ונאותו יחד וקיבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור בו וה"ק כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחברו ונותן לו שומת דמיהן בחפץ אחר שהיה ללוקח כיון שזכה זה לוקח ראשון במטלטלין ראשונים שמשכן אפילו בתורת דמים ע"מ להקנות לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי שקנו לו מעותיו עכ"ל ונבוכו האס"ז ומהר"ם שיף בדבריו דתחלה פירש בכיצד שמשך השור סתם ובכל הנישום פירש שהיה ע"מ להקנות לו הפרה ועוד תחלה כתב נתחייב בעל הפרה לתת הפרה ואח"כ כתב דזה לוקח שני נתחייב ותירץ מהר"ם שיף דרש"י גורס בכיצד כיון שזכה זה נתחייב בחליפין ובכל הנישום גורס כיון שזכה זה נתחייב זה דע"כ קאי על לוקח שני ועל שנותו טעמו בע"מ לא תירץ ונ"ל דבירושלמי פ"ב דקידושין מבואר