ערך ש"י ש"ס טו

דאורייתא ס"ל דדריש והכינו והקשו המפורשים א"כ גם אם נגמרה היום אסורה משום מוקצה מן התורה ולולא דמסתפינא ה"א נהי דיש במוקצה משום ל"ת מלאכה דילפינין מוהכינו דהוי כשאר מלאכות תינח בשבת דנאמר בו והכינו מנלן ביו"ט דמותר אפי' ובישול לצורך או"נ ואפילו לרש"י דס"ל בר"פ א"צ דמלאכה דאפשר לעשותה בעיו"ט אסור ביו"ט גם לצורך אוכל נפש מ"מ התינח בעצי מוקצה שהיה יכול להכין מעיו"ט אבל ביצה שנולדה ביו"ט לא היה יכול אלא בנגמרה הביצה בשבת שלפני יו"ט או ביו"ט שלפני שבת אסור לרבה גם באו"נ דס"ל אין צורכי שבת נעשין ביו"ט וכן להיפך אבל בעצי מוקצה שנשרו ביו"ט למה יגרע מהבערה דמותר לצורך או"נ לתוס' ולרוב הפוסקים גם בהיה אפשר לעשות מעיו"ט. ואולי י"ל בעצים דלא חשיבי רק מכשירי או"נ אבל ביצה דהוא גוף אוכל אי הוה נגמר היום היה מותר ככל אוכל נפש. אמנם לפמ"ש המג"א בסימן תק"א לענין הבערת כלים שיש בהן משום סתירת כלים דאסור ביו"ט מ"מ כיון דסתירתן באין יחד עם הבערתן כשם שהותרה הבערה ה"נ הסתירה וה"נ כל איסור השתמשות במוקצה לצורך אכילה כמו שפרש"י וזה בא כאחת עם הבערה ומותר ביו"ט. מכל זה נ"ל דרק לענין שבת נאמר הך דינא דהכנה דהוי מלאכה ואסור באו"נ משא"כ ביו"ט רק גיד בחלב דאסור באכילה ואינו צורך או"נ לוקה ועל הבערה א"א לחייבו גם בעצי מוקצה דחזי לצורכו לבשל אצלם מאכל היתר דמותר ביו"ט ומה דלוקה אעצי מוקצה שמבשל איסור אצלם ולא הוי לצורך או"נ ומ"מ משתמש במוקצה ולקי על השתמשות דהוי מלאכה ולא אגוף הבערה דחזי לצורך:

פרק מקום שנהגו דף כ"ו רבא אמר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע לא מחר על לבבך בריש ע"ז דף ג' בתוס' ד"ה היום לעשותם ולא מחר לעשותם תמהו דהאמת כן הוא כדדרשינין שם ולא מחר לעשותם ונראה דלק"מ דודאי עשיית המצוות בפועל בטלות לע"ל כדאיתא בנדה דף ס"א ע"ב ועיין בתוס' בב"ב דף ע"ד ד"ה פסקו אבל השגת התורה עיקרו יהא לע"ל ב"ב כדכתיב בישעיה נ"ד וכל בניך למודי ד' ושכר המקווה לנו שבתורה ומצוות שאנו עוסקים בעוה"ז נשיג לעוה"ב ולע"ל פנימיותן ושרש הדברים עין בעין והיא התענוג המופלא אשר עין לא ראתה כי עכשיו החומר מסך המבדיל וא"א להשיג התענוג מן השגות ואינו מובן לתענוג נפלא כל כך כי הגוף מתענג בגשמיות ואפס קצהו תראה מן בעלי השכל שמתענגים בהשגות שכליים חדשים ולע"ל הקב"ה יגלה טעמי מצות כמאמר רז"ל והיינו תורה חדשה מאתי תצא כי מחדשות התענוג מתרבה וידוע כי מתורה שלומד בעוה"ז נתון בג"ע וממצות נעשה לו חילוקא דרבנן ובזוהר פ' פקודי דף רכ"ט ע"ב דעובדין טבין דב"נ דעביד בהאי עלמא משכין מנהורא דזיוא עילאה לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא לאתחזאה קמי קוב"ה ובההוא לבושא דלביש אתהני וחמי גו אספקלריא דנהיר עכ"ל וז"ש בסוף פ' תבא ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון שתזכו להשיג שכליות המצות בשורש דבההוא לבושא דלביש אתהני וחמי גו אספקלריא דנהיר פנימיות המצות של הלבוש וא"כ כאן שאמר אשר אנכי היום על לבבך שלא יסירם מלבו ל"ל היום ולא למחר דאדרבה עיקר הדבקות והשגה לעוה"ב ולע"ל דנתלבש בחילוקא דרבנן הרעשה ממצות שעשה בעוה"ז ולא יהא הגוף חומרי מסך המבדיל כמו שאין כר"נ עתה בעוה"ז נפרד מן הגוף כן לע"ל לא יהא נפרד מהדברים האלה:

גמרא דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע וכו' פתח יעקב אבינו ואמר בשכמל"ו נ"ל דבסוף דניאל פרש"י דקץ הימין היינו קץ הימים והנון תחת מ"ם ולהבין למה נתחלף ובזהר ויגש דף ר"י קץ הימין מסטרא דיצ"ט וקץ שמאלא מסטרא דיצה"ר ובפ' חלק דף צ"ג ע"ב דעת ר"א ורב אם ישראל עושין תשובה נגאלין ודעת שמואל ור"י וכולהו אמוראי דבעתה אף בדור שכולו חייב נגאלין דלמעני אעשה ונצחו ר"י לר"א והכי קי"ל והיינו קץ הימים בעתה כלות הימים שצריכין להשתעבד וקץ הימין היינו מחמת זכו אחישנה דאורך ימים בימינה אחז"ל למיימנים בה דהיינו מסטרא דיצ"ט ותחלה סבר יעקב לגלות קץ הימין מחמת זכות גדר ושיעור הזכות ולא ניחא לקוב"ה כי למעני אעשה אפילו כולו חייב בעתה לכן נסתלקה ממנו שכינה שלא לקבוע הלכה דתליא דוקא בזכות כמשאחז"ל וד' עמו דהלכה כמותו לכן קץ הימין נתחלף האם בנון דיש קץ ימין מחמת זכות וקץ ימים בעתה ושלא לפתוח פה נכתב ימין שיהא אחישנה אם יזכו וכסבור יעקב מחמת פסול בבניו נסתלקה שכינה ממנו וכשאמר שמע דאין בלבם אלא אחד ע"כ משום דאפילו כולו חייב יגאלו דלמעני אעשה והיינו כ"ד שכתב בעט"צ פרשת חקת דקיבל מרבותיו ענין המתקת דינים בשרשם כי דינא דמלכותא דינא אבל אם ח"ו יש חיוב כליה ורצון הקדום להיות נקרא מלך ואין מלך בלא עם בזה גופא נמתק הדין לכן כאשר הבין יעאע"ה דאפילו חייב יגאלו משום כבוד מלכותו לכן אמר בשכ"מ ל"ו:

פרק כ"צ דף ע"ג כ"צ את הפסח ונותן כרעיו לתוכו תניא ר' ישמעאל קורהו תוך תוך ר"ט קורהו גדי מקולס ובירושלמי איתא ר"ט קורהו תוך בר נ"ל עפימ"ש בלק"ת פ' בא להאריז"ל מצות צליית פסח ראשו על כרעיו כי במצרים היה ז"א ג' בו ג' בתוך בטן דאמא עלאה ותינוק במעי אמו ראשו על כרעיו להורות שהיה מקופל במעי אמו ב' בג' ועתה חזר הגדלות עכצ"ל ואיתא בעצ"ח שער פנימי וחיצון דרוש יוד דבעיבור הם מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות דאלם שהן לבושי נה"י החיצוניות דאמא ובערך אמא הן לבושים ובערך ז"א הן מוחין דחיצוניות עיי"ש ובשרף פעצ"ח שער הקדשים פ"ב בהג"ה מדכתב בעצ"ח בעיבור מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות דאלם שהן לבושי נה"י דאמא חיצוניות ש"מ ששניהן נקראין מוחין וצ"ל שאלו הן מוחין זה תוך זה ועוד יש לבוש חיצון לשניהן ע"כ ובקה"י ערך תך כתב דמוחין דעיבור שהן מוחין דאלם ובתוך ג' מוחין דאמא ו"פ אלם גימטריא תוך עכ"ל ולכן קורהו תוך תוך שהמוחין דהויות מלובשין במוחין דאלם עולה תוך וחד קורהו תוך בר דהחציונת שהוא בר עולה תוך או מחמת דנה"י בר מגופא או משום דכתוב בלק"ת דקודם שיצאו ישראל ממצרים היו זו"נ אב"א ובצאתם היו פנים באחור הובא בשרף פרי שער חג המצות ומבואר בפע"ח שער חג המצות פ"א דחיצוניות