ערך ש"י ש"ס קנח

ועכצ"ל דגם שוה בשוה כמבואר בתוספתא א"כ גם כסף ליקני זהב דמ"ש קונה מנקנה ולפ"ז מתורץ נמי קושית התוס' שאנץ על ר"ת דס"ל דגם במטבע נקנה וקונה שוה בשוה לישני דזהב קונה את הכסף שוה בשוה ולפמ"ש א"ש דעכצ"ל דמיירי באינו שוה לסברת המקשן דאל"כ תקשי רישא אסיפא דבשוה בשוה אין לחלק בין קונה לנקנה והתרצן מוכרח משום זה לתרץ בדמים וקאמר באמת ועוד תניא דמיירי בשוה בשוה ומוכרח דמיירי בדמים דאל"כ תרוייהו ליקני אהדדי ולר"ת אדרבה אלים בה ועוד תניא:

דף מ"ו דלית לו סודר הקשה באס"ז למ"ד לקמן פרי עבדי חליפין א"כ ה"ל פרי ויעשה בהן חליפין ונ"ל דלמ"ד פרי עבדי חליפין הא צריך קרא דלקיים כ"ד לדרוש על הקונה לקיים בכל דבר וליכא דרשה על דבר שאינו קונה דנקנה והרי ר"כ דס"ל פרי אינו קונה בעי קרא לקיים כ"ד דנקנה וא"כ מאן דס"ל פרי עבדי חליפין ודריש לקיים בכל דבר א"כ מטבע דאינו קונה ה"ה דאינו נקנה אלא דדברי אס"ז נכונים עכ"פ לרש"י דס"ל מטבע פרי הוי ותרוייהו ס"ל פרי עבדי חליפין עכצ"ל דמ"מ י"ל דאינו קונה ונקנה והק"ל אמנם י"ל כי לפי ס"ד זה דר"פ דלא גרע מפרי י"ל דהיינו דפליגי דמ"ד אמכ"ח דעבידי דבטלי והוי כפרי דאינו מתקיים לעולם ומ"ד מנ"ח לא ס"ל דדעתו אצורתא רק לפי האמת דמטבע אינו נקנה הרי גרע מפרי אמרינן שפיר תרוייהו כר"ש ס"ל כדפרש"י אבל זה דוחק דרש"י פירש דע"כ תרוייהו כר"ש ס"ל ומנ"ל א"ל דבהחלט פשיט דמטבע פרי הוי והנה אף דקושיא זאת תרצה באס"ז אבל הא גופה קשיא על רש"י דאדרבה מה"ט תיובתא לר"נ וצריך קרא לפרי דנקנה ואתה אומר אף למ"ד פרי עבדי חליפין ליכא קרא וכן הניח הפנ"י בצ"ע ונ"ל דדעת רש"י דלנקנה א"צ קרא אם הוא דבר שיש בו ממש רק לענין קונה מצינו חילוקים בין קרקע למטלטלין אבל הכל נקנה ועוד בלא"ה א"ל קרא דנעל ה"א גם פרי קונה וא"כ לענין נקנה מנ"ל למעט וכ"כ באס"ז בשם הרא"ש שאם נתמעט מנעל הקונה מהיכי תיתי למעט דבר הנקנה עיי"ש אבל ה"ט דצריך קרא דלר"י ור"נ דס"ל משיכה אינו קונה מה"ת וכתב באס"ז לקמן דגם במתנה אינו קונה משיכה רק בק"ס וחצר ואג"ק והנה כל חליפין נקנה המקח והמתנה ע"י שהמקנה קונה הסודר ואיך יקנה במשיכה אלא שאני חליפין ע"י שחפצו נקנה לאידך קונה הוא הסודר ובאין כאחד נמצא דהנקנה קונה דא"א לקנות הסודר רק בעד מה שנקנה לאידך המתנה והמקח לכן שפיר הוי ממעטינן מנעל גם פרי דאינו נקנה שא"א להקנות הסודר וע"כ צריך קרא לר"נ ולר"י דפרי נקנה אבל לרש"י בר"פ דבכורת דק"ל כר"ל דמשיכה קונה מה"ת א"כ קונה הסודר במשיכה ופרי הנקנה לא חשוב קונה ולא אימעט מנעל ול"צ קרא דנקנה ושפיר אמר ר"פ דמטבע נקנה בחליפין:

גמרא ונקננהו ניהליה אג"ק עמדו רש"י ותוס' מה עניינו לר"פ ונ"ל דהטעם דאינו נקנה ונעשה חליפין דדעתו אצורתא והוי אותיות כמ"ש רשב"א ונמ"י ובב"ב דף ע"ז ע"ב רצה הש"ס להשוות אג"ק לחליפין לענין אותיות ומסיק דאג"ק עדיף מהא דר"פ דס"ל דאמכי"ח ומ"מ נקנה באגב והיינו למאי דידעינן דר"פ הדר בו וא"כ ל"ק מהיה עומד בגורן בלאו דר"פ דאם חליפין אינו קונה למטבע דהוי אותיות ה"כ באג"ק ובאמת כ"פ ס"ל דאג"ק אינו קונה אותיות רק הש"ך בחו"מ סימן ס"ו השיג עליהם מגמרא דב"ב הנזכר אבל לר"פ דס"ל דנקנה בחליפין מכ"ש באג"ק וע"ז סובב הקושיא עוד נ"ל גם נתרץ מה דק"ל על הרמב"ם פ"ה מהלכות מע"ב דכתב דינא דהיה עומד בגורן דאם יש לו מעות יתן המעות וא"ל יעשה כמבואר כאן ואלו האי עצה טובה ומוכרחת באם יש לו קרקע דאזי מוכרח להקנות המעות אג"ק ולא יעשה ערמה זאת לא כתב ונ"ל דק"ל לשיטת הפוסקים בחו"מ סימן ס"ו דאותיות אינם נקנים באג"ק א"כ מטבע דדעתו אצורתא והוי כאותיות כמ"ש רשב"א ונמ"י למה נקנה באגב כמו דר"פ דלקמן וצ"ל כמ"ש הנמ"י דרק בחליפין דעתו אצורתא דרוצה בגוף הדבר שיעמוד בעין ולא בשאר קניינים ונראה מדבריו דנתכוין לתרץ למה מטבע נקנה בכל קניינים ומעות קונת דיהא כאותיות והנה הקשו תוס' למה לא פריך ממתניתין זה דהיה עומד בגורן על מ"ד מנ"ח דכ"ש דנקנה ועתה באתי לתרץ דה"ט דס"ל גם בחליפין לאו דעתו אצורתא רק אדבר דמועיל הקנין על ידו ואם דאפשר דדעתו גם אצורתא הוי דברים שבלב ול"ה דברים לבטל הקנין וכ"ז בשאר דוכתי אבל כאן במעשר דכל הטורח לחלל וקי"ל לקמן דף מ"ז דאין מחללין רק על דבר שיש בו צורה חשובה ויוצאת אנן סהדי דדעתו אצורתא הן חליפין או אג"ק והוי כאותיות דאינו נקנה באג"ק וחליפין וכל הקושיא לר"פ דס"ל גם למ"ד אמנ"ח משום דדעתו אצורתא מ"מ נקנה א"כ ה"נ במעשר וא"כ כיון דקי"ל היכא דדעתו אצורתא אינו נקנה דהוי אותיות והא דנקנה באג"ק משום דאין דעתו אצורה ממילא במע"ב דע"כ דעתו אצורה לכ"ע לא נקנה בחליפין לכן השמיט הרמב"ם עצה זאת וא"ל הא הרמב"ם ס"ל פ"ו מהלכות מכירה דאותיות נקנין אג"ק דהא כתב בלח"מ שם דאינו רק קנין דרבנן כיון דאותיות הן לא תפיס בהן קנין מן התורה ובתוס' בב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה אגב כתבו דלפיכך לא היה יכול להודות דיש לו קרקע ויקנה כאודיתא דאיסור גיוהא משום דאודיתא אינו קנין רק מדרבנן ולפדות המעשר צריך שיהא שלו מה"ת ולפמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק דף י"ב דכל קנין אג"ק רק דרבנן י"ל לפ"ז מה דפריך הכא דליקני אג"ק דס"ל חד דרבנן אלים כמו קנין תורה כהב"י באה"ע סימן כ"ח ולא בתרי דרבנן וכיון דדעתו אצורה לדידן הוי כאותיות ונקנה רק מדרבנן ואג"ק ג"כ מדרבנן הוי תרי דרבנן ובזה יתורץ קושית פנ"י על התוס' דמקשי הכא דיודה שהמעות של חברו ובב"ק שם כתבו שיודה על הקרקע ויקנה אג"ק אינו מועיל דהוי רק קנין דרבנן ולפמ"ש א"ש דהתם הוי תרי דרבנן אבל כאן דיודה על המעות הוי רק חד דרבנן ודע דמ"מ במשיכה נקנה אף דדעתו אצורה ול"ה רק אותיות מידי דהוה אשטר שנכתב בו כל המוציאו דנקנה במסירה לבד א"ל נכתב בו שם מלוה ומ"מ לא נקנה אג"ק וחליפין משום דאינו רק אותיות כדאיתא בחו"מ סימן ס"ו בש"ך סק"י:

אמנם כיון דאתינא להכי י"ל בפשיטות דעת הרמב"ם דודאי י"ל למאי דקי"ל דמטבע לא נקנה בחליפין וגרע מפרי צ"ל דעיקר הצורה והוי אותיות א"כ הא דנקנה אג"ק צ"ל דהוי כמו שטר דנקנה לרמב"ם אג"ק ועכ"פ כל קניינו רק מדרבנן