ערך ש"י ש"ס קנז

כלי דקונין בו כ"ד אבל כשאינו יוצא מיוחד רק לתלות ולשקול והוי כלי ולפ"ז ניחא לי מה דק"ט דלמה נאמר דעתי אצורתא אם נוטלו רק ע"מ להקנות ולהחזיר מיד ככל ק"ס א"כ דעתו רק על דבר דמהני בו הקנין והיינו אגוף מטבע א"ו כיון דמיוחד לה לשקול נגדו ודאי ל"ה כלי רק משום דקונין בו כ"ד ע"כ דעתו אצורתא דעי"ז קונין בו כ"ד:

גמרא תנן תמהו בתוס' דמה ס"ד דמקשן וכי לא ידע הסיפא וגם מאי ועוד תניא במה אלים הה"נ מסתברא בזה והפנ"י הקשה על התוס' דא"כ מה זה שהאריך דאמרינן כספא טבעא גם המקשן ידע זה עוד ק"ל לפמ"ש תוס' שאנץ באס"ז דר"ת ס"ל מטבע מהני לחליפין שוה בשוה רק הכא מיירי בחליפין דרך קנין סודר ורק בחד מין אבל בשני מינין לא מהני שוה בשוה ושור ופרה חשוב חד מין וכאן פריך מהזהב קונה את הכסף דאינן חד מין דהוי טבעא ופרי עיי"ש וא"כ גם המקשן ידע סברא זאת ול"צ התרצן להודיעינו ונ"ל דתוס' הקשו לקמן דפריך מהיה עומד בגורן על ר"פ דס"ל דנקנה בחליפין דליפרך גם למ"ד מנ"ח דמכ"ש דנקנה עוד הקשו בתוס' לקמן לר"ת דפירש דתמורה קאי על פרי שוה בשוה א"כ למ"ד פרי וגם מטבע עבדי חליפין ל"צ קרא לשוה בשוה ונ"ל דגם למ"ד מנ"ח לאו דעתו אצורה כיון דהקנין רק ע"מ להחזיר מיד ואם ירצה להחזיק לעצמו אינו יכול כדאיתא בחו"מ סימן קצ"ה א"כ אדרבה דעתו רק אדבר המועיל לקנין על גוף המטבע דבכדי לא עביד רק אם נטל המטבע בשויין של חפץ הנמכר ודאי דעתו אצורה דעי"ז שוה יותר ולא כ"ח וצריך קרא לשוה בשוה דמנ"ח וא"כ כשנקנה בחליפין ג"כ ודאי דעתו אצורה דרוצה להחזיק לעצמו וקפיד על שוייו וע"כ לא פריך רק לר"פ דאמר דנקנה עדיף והנה מיד עלה בלבי דמקשן ידע מסיפא ול"ק רישא אסיפא דכספא דחריף דעתו אצורה דהבא דלא חריף אין דעתו אצורה ושו"ר באס"ז כן בשם רמב"ן אבל נ"ל דלשון ש"מ דמנ"ח משמע דרצה להוכיח כמ"ד מנ"ח דאמר בכל ענין הן כסף הן זהב כמו מ"ד אמנ"ח והק"ל ונ"ל דהנה מתניתין מיירי בשוה בשוה כמבואר בתוספתא וכן למאי דמסיק טעמא משום דמים מיירי הכי וכ"ד המקשן לכן מייתי ראיה דמנ"ח הן כסף הן זהב בחליפין דמיירי רב ואי לר"ת כעין סודר וה"ט דמתניתין דמיירי שוה בשוה להחזיק לעצמו דעתו אצורה דע"כ שוה יותר רק כסף דחריף ויוצא בקל אבל בזהב דלא חריף גם בשוה בשוה אין דעתו אצורה דגם בצורה אינו חריף וכיון דחזינן זהב דאינו חריף להוציא אין דעתו אצורה מכ"ש מטבע דנוטלה להחזירה אחר הקנין דאין לו תועלת בחריפתו אלא דאם מתניתין מיירי שוה בשוה גם במטבע יועיל לר"ת וצ"ל בתוס' שאנץ כיון דכספא טבעא ודהבא פרי אינו חד מין וזה סברת המקשן וגילה לו התרצן סברא חדשה דבריף ומלחמות העלו דדהבא בעצם טבעא רק לגבי כספא דחריף חשוב פרי לכן י"ל שם טבעא חד ואא"ב דמיירי בדמים נוטל הזהב בתורת פרי ונותן הכסף בדמים ע"כ היינו דאמרינן דהבא פרי וכספא טבעא כדרך מקח וממכר וא"כ כספא דחריף טפי אחשביה לדמים אבל אי מיירי בחליפין דדרך להחליף מטבע במטבע ופרי בפרי כיון דזהב בעצמו טבעא למה יגרע בחליפין לחשבו פרי כיון דאינו נותן ונוטל בתורת דמים וכל אחד שיעמוד אצלו בעין כמ"ש הנמ"י והל"ל שם טבעא חד הוא כמו שור ופרה ותרוייהו ליקני אהדדי כמין אחד אלא דכ"ז דל"ל דמיירי בשוה בשוה מ"מ עדיין נאמר דמיירי בחליפין ואינו שוה בשוה וע"כ דהבא דלא חריף לאו דעתו אטבעא וכספו דחריף דעתו אצורתא ואף דהוי עמ"ל כמו למ"ד אמנ"ח דגם עמ"ל דעתו אצורתא וכמ"ש רמב"ן ועדיין לא נאמר אמנ"ח בכל דבר ולמה נגיה המשנה תני מחייב לכן אמר ועוד תניא דמבואר דמיירי בשוה בשוה ויותר נ"ל דרה"ג שברי"ף כתב דדהבא פרי ונקנה וקונה בחליפין ותמה המלחמות דא"כ מה פריך דהזהב קונה את הכסף דמטבע נעשה חליפין אדרבה משום דדהבא פרי כ"ח אבל הכסף דמטבע אינו קונה הזהב ואין מנ"ח אף דנקנה ש"מ נעשה מנ"ל וסיים המלחמות ד' דזה סייעתא לריף דדהבא טבעא דאם פרי הוא לכל דבר נקנה בחליפין דלא חשיבי צורתיה ולאו מטבע הוא כלל עכ"ל ונ"ל דאדרבה מכאן ראיה לדברי ר"ה מכח שתי קושיית התוס' שזכרנו דהנה התוס' לקמן הקשו דליפרך מהיה עומד בגורן על מ"ד מנ"ח מדאינו נקנה כ"ש דאינו קונה וכתבו דבאמת הוא תיובתא ובעיני יפלא דאם ר"פ נתותב וסדר בו נאמר דגם מ"ד מנ"ח דלא הדר בו נתותב ואיך לא ראה לעולם המשנה ואיך הגמרא לא יזכור עזה וגם מה זה טרח בגמרא בתר הכי כולא האי ליפרך על ר"נ ור"י דלא יחלקו מסתמא על אמוראי קדמאי דס"ל מנ"ח וכמ"ש לקמן ע"ב ואמאי לא יחלוק ר"נ דיינא ונחית לעומקא דדינא דממשנה דעומד בגורן מוכח דאמנ"ח אמנם לפמ"ש לעיל א"ש דאף דס"ל מנ"ח מ"מ לא נקנה דקונה דעתו אדבר דאהני הקנין על ידו ונוטלו רק עמ"ל ואין לו צורך בהצורה אבל לענין נקנה דרוצה בגוף המטבע ודאי דעתו אצורתא ורק ר"פ דטעה בזה דס"ד דמטעמא דעבידי דבטלי הוי כפרי ואינו מתקיים הרבה ונרקב ונפסד כמ"ש באס"ז ה"נ משום דעבידי דבטלי אבל לענין נקנה עכ"פ לא. יגרע מפרי או משום טעמו של רש"י דעבידי דבטלי הוי כדבר שאינו מסויים ושלם אבל כבר מוכח מהיה עומד בגורן כמ"ש רשב"א ונמ"י דמשום דעבידי דבטלי הוא כאותיות ודבר שאין בו ממש וא"כ י"ל אדרבה דאינו נקנה לכ"ע ועתה אומר אני דהמקשן ידע כ"ז דאם נקנה כ"ש נעשה ומפרט לפמ"ש באס"ז דר"פ דאמר מ"ט דמ"ד הוא אחר דהדר בו א"כ י"ל דעליה קאי וא"כ ס"ל כב"ה וכמה תנאי דהבא טבעא וכספא פרי ואיהו דאייקר וזול פרי הוי כדלעיל בגמרא וה"ט דהזהב קונה את הכסף דמנ"ח וכספא פרי הוא ונקנה בחליפין ועכ"פ כיון דהקנין הוא הזהב לגבי זהב חשוב פרי ואייקר וזול אבל הכסף אינו קונה את הזהב דזהב מטבע ואינו נקנה בחליפין אבל תרצן דמסיק בדמים אמר ה"נ מסתברא אא"ב בדמים היינו דאמרינן דהבא פרי וכספא טבעא דזה מסתבר דכסף חריף טפי דכן קי"ל דאזלינן בתר חריף וגם י"ל דלא מסתבר לתרצן לומר דכספא אי טבעא הוי לגבי פרי לעולם י"ל דעתיה אצורתא גם בחליפין נגד דהבא כמ"ש המלחמות שם וע"כ אם זהב קונה את הכסף אף דכסף טבעא לגבי פרי ה"נ תרוייהו ליקני אהדדי ולהכריח הדבר אמר ועוד תניא מכר לו סיד וכו' דמיירי בשוה בשוה ול"ש קונה מנקנה דגם קונה רוצה שהחליפין ישאר בידו ודעתו אצורתא וא"כ את"ל דזהב קונה את הכסף משום דמנ"ח