ערך ש"י ש"ס קנו

כספא פרי הוא ואיהו דאייקר וזול ודאי אסור לשלם דינרין:

ה"נ מסתברא וכתבו התוס' דהשתא לב"ה אף דינר כסף אסור ללות וא"כ מנלן דר"י ס"ל מחללין דלמא איירי בדינר כסף לב"ה והקשה מהרש"א דמניין לתוס' דה"נ מסתברא דמחללין דלמא ה"כ מסתברא דשאני הלואה ע"כ ואלו ראה דברי הריטב"א באס"ז ל"ה מקשה דכתב דלפיכך אמר רק מסתברא ואינו הכרח די"ל דמיירי בדינר כסף ולב"ה אלא דקשה פשיטא דלב"ה מחללין וע"כ מסתברא דבדינר זהב מיירי והן הן דברי תוס' וכן מוכח מפרש"י דה"נ מסתברא דר"י אמר מחללין אמנם בעיקר קושית התוס' נ"ל דלכאורה קשה מה אמר אילימא בדינר כסף מי איכא למ"ד כספא לגבי נפשו ל"ה טבעא דלו יהא דיש מ"ד פרי הוא מ"מ איך יאסר הא כל האיסור מדרבנן ומפורש בפ' משפטים אם כסף תלוה את עמי את עני עמך ול"ל דמיירי דשמו הכסף בשוייו על זהב דא"כ לא הלוה לו כסף רק מכר לו כסף וזקפו על זהב דהרי גם בהוזלו הפירות אם שם אותם על דמים צריך לפרוע לו דמים כדאיתא ביו"ד סימן קכ"ב ס"א ול"ל דמיירי ביצא השער דהא מבואר באס"ז דבדנרין אי הוי כפירות ל"ש יצא השער עיי"ש בשם הרמ"ך לדינא וכיון דהיתר מפורש בתורה א"א לאסרו מדרבנן כנ"ל ונ"ל לפמ"ש לעיל דמאן דס"ל אין מחללין ולא יליף מכספא לב"ה מה"ט גופא אבל מ"מ להאי לישנא מידי דהוה אכספא לב"ה ע"כ לא ס"ל סברת הטו"ז ושפיר מייתי ראיה ולפ"ז א"ש דהרי בא להוכיח דס"ל אין מחללין וא"כ ל"ל דכספא ע"כ מותר משום דמפורש בתורה להיתר דאימר ס"ל מחללין ולית לו סברת הטו"ז ע"כ מדמדמי לכספא לב"ה דנאמר בפירש וצרת הכסף בידך וא"כ י"ל דמיירי בדינרי כסף ועכצ"ל מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי לגבי נפשו ומשני שאני הלואה וה"נ מסתברא מה תאמר דמיירי בדינר כסף וס"ל אין מחללין א"כ תקשי מ"ש מכספא לב"ה ועכצ"ל משום שנאמר בפירש ונתת בכסף וצרת הכסף ע"כ ר"ג חכז"ל ה"נ מותר ללות בדינר כסף לב"ה דבפירש נאמר אם כסף תלוה ועכצ"ל דמיירי בדינר זהב ומוכח דס"ל מחללין ועכ"פ זכינו דלפי המסקנא דפליגי בשמא ישהא עליותיו י"ל דגם ר"י ס"ל סברת הטו"ז וא"כ אף דר"י אמר אסור ללות מ"מ אף לילדותיה דרבי דס"ל כספא פרי מ"מ מותר ללות דינר כסף בדינר כסף דהתירו מפורש בתורה וכסברת הטו"ז כתב נמ"י פא"נ דף ס"ו גבי מאן דאכל בנכייתא יליף משדה אחוזה:

גמרא ל"א קשה לי מי הכריחם לומר דלב"ה כסף כסף ריבה לימא דס"ל כסף מיעטו כב"ש רק דלא מיעטה תורה אלא כסף שני ולא דהבא דחשוב מכספא וב"ש ס"ל גם דהבא נתמעטו דעכ"פ לא חשוב מכסף ובין הוי טבעא או פרי לא מחללין כספא דג"כ טבעא ונרויח בזה דלא תקשי לפלגו בסלעין על סלעין דגם ב"ה יודו הכסף למעט סלעין על סלעין וגם לא תקשי מהפורט דהתם גם ב"ש מודו דנחושת לגבי כספא פרי הוא והתורה מיעטה כסף על כסף דהיינו טבעא על טבעא או על דהבא דג"כ אינו טבעא לגבי כספא רק או שניהן טבעא דזה חשוב וזה חרף או דהבא לגבי כספא פרי כמתניתין ואאת"ל דכסף ראשון ולא כסף שני ממעט לגמרי גם את"ל דהבא טבעא מ"מ קשה מנ"ל נחושת על כסף דמחללין דלמא נא ממעט הפסוק רק בכבר עשהו כסף גם על דינרי לא יחלל אבל לחלל מתחלה נחושת על כסף שפיר דמי וגם הכסף ראשון רק בכבר כסף הוא אין לחלל עוד וצ"ל דקשה מניין לנו דמותר לחלל על נחושת דהא פרי הוי לגבי כספא ועכצ"ל דבכלל כסף הוא שאמרה תורה דהוא מטבע נמי מה"ט גופא נמעיט מהכסף אף נחושת על כספא וכן נמי לענין כספא על דינרי אי הכסף למעט גם דהבא נתמעט אף דחשוב מכספא מ"מ פירי גם נחושת על כסף נתמעט אף דעדיף אח"ז מצאתי כן בפירש ראב"ד פ"א דעדיות מ"ט בטעמא דר"מ דס"ל פרוטות על כסף לא מחללין כיון דלגבי פרי טבעא הוא מקרי כסף ורחמנא אמר הכסף כסף ראשון אלא דבסוף המשנה כתב דב"ש וב"ה סברי דפרוטות על כסף מחללין דלגבי כספא פרי הוא אבל כסף על כסף להכי אהני הכסף למעט עכ"ל וא"כ תמוה מאי פריך מהפורט סלע וא"ל לדעתו דא"ל אהני הכסף לענין נחושת על כסף כן ל"ה מהני לענין סלעין על דינרין דאף דכספא חריף מ"מ דהבא קל לישא כמ"ש באס"ז א"כ לענין זה הל"ל דלא נמעיט רק כסף על כסף ועכצ"ל לב"ש אימעט לגמרי להאי לישנא א"כ גם נחושת אימעט שלא לחללו על כספא אבל למסקנא דבשמא ישהא פליגי י"ל לב"ש ולב"ה אהני הכסף רק לכסף כמ"ש הראב"ד אלא דקושיתי הנ"ל הדרא דלימא דב"ה ג"כ דרשי הכסף למעט אלא כסף על כסף ולא תקשי לפלגי בסלעין על סלעין עוד קשה דא"א שיפלגו בסלעין על סלעין דה"א גם ב"ש מודו דמחללין כספא לדינרי והכסף לא אהני רק בסלעין לא יחלל על סלעין:

לפלוגי בסלעין הקשו בתוס' דתנן וכו' נ"ל די"ל משום דמבואר ברמב"ם הלכות מע"ב דפודה מע"ב צריך לברך בשם ומלכות וכן על מצות חילול ולפ"ז נ"ל גם במחלל מעות על מעות דכל הברכה על שאינו מחליף בלא חילול ומה שאינו מוציא המעשר לחולין בלא חילול לכן לא יחלל כאן מיניה וביה שלא יביא עצמו לספק ברכה דאפשר לתקן לחלל על מעות אחר ויברך:

ע"ב קשיא כל קשיא יש לו תירוץ וגם כאן י"ל כיון דילפינן מפסיק וצרת הכסף למעט שיעכב דיעבד דגם לענין פירות מין על שאינו מינו אסור לחלל ובדיעבד מהני כמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות מע"ב ועיין בכ"מ שם דמבואר בירושלמי דיליף מוצרת הכסף ולא פירות מין על שאינו מינו ומ"מ לא נאמר לעכב אלא דלגמרא דילן לא משמע הכי אבל י"ל דאינו מוכרח:

גמרא אין מטבע נעשה חליפין ובתוס' י"א מטבע חשוב כלי דיוצא בהוצאה וקונין בו כ"ד ותמהו דלקמן משני וכו' ובקידושין דף כ"ח ע"ב כתבו ג"כ סברת הי"א ולא סתרו דבריהם ונ"ל דמודו משום דראוי לתלות ושקול חשוב כלי רק ס"ל לכ"ע דעתא אצורתא גם למ"ד מנ"ח דלא ס"ל הטעם עבידי דבטלי וא"כ אין דעתם לתלות ולשקול ול"ח כלי ובפרט לפ"ד אמנ"ח למ"ל טעמא דעבידי דבטלי ת"ל משום דדעתו אצורתא אינו כלי לכן כתבו דאזי הוי כלי משום דקונין בו כ"ד אבל אם לית לו טבעא או נפסל ודאי הוי כלי עוד נ"ל דס"ל אי הוי מיוחד לשקול ודאי הוי כלי אלא דמיוחד להוצאה אזלינן בתר דבר המיוחד לו ובזה בלא"ה צ"ל דהוי