ערך ש"י ש"ס קנה

הוי חומרא לגמרי רק יש בו קולא נמי ואא"ת קרנא עדיפא י"ל כן דאין ללמוד מש"ח הק"ל חומרא שיש בו צד קולא להחמיר על ש"ש מכל צד וא"כ י"ל דר"י ור"א ס"ל קרנא עדיפה ומ"מ ס"ל דהוי פרכא לענין ש"י דס"ל כדקי"ל בש"י וטט"ג פטור מכפל כמ"ש הרמב"ם ועדיין קשה מה קאמר תיתי משואל נימא דיו ויהא כשואל וחסר ויתר אחר ש"י דפטור אבל משום דגלי קרא דש"י חייב כגזלן הוא דמשלם כשעת הגזלה כמבואר לעיל בסוגיא דחסר ויתר:

גמרא בעי ר"א הרי"ף השמיטו וטעמו דאצ"ל טעם דבסיס רק למ"ד ש"י צ"ח ואנן קי"ל כרבא לעיל דף מ"א דאצ"ח כמ"ש הרי"ף שם וא"כ קשה למנ"מ בעי ר"א ולמאי נ"מ סיים בתיקו ואת"ל דר"א ס"ל ש"י צ"ח א"כ נפסק כותיה דבתרא הוא ונ"ל דנסתפקתי אם ש"י ואח"כ נגנב אם צריך הגנב לשלם כפל או הוי כגונב אחר הגנב דפטור משום דכתיב וגונב מבית האיש ואת"ל חייב כפל אם שילם הנפקד ולא רצה לישבע דמבואר ריש פרקין דקני כפלא אם גם בש"י כן כמו בפשיעה דמבואר בראשונים לעיל דקני כפל עוד מספוקני אם ש"י דחייב באונסין כגזלן אם הקדישו מפקיד מאי אי אינו הקדש כמו בנגזל וכולהו ספקי תליין זב"ז דאם יכול מפקיד להקדישו שייך בו כפל דהוי וגונב מבית האיש אמנם באס"ז ר"פ המפקיד באס"ז מבואר לשון רמב"ן ז"ל תדע דגם אם פשע באופן דמדינא צריך לשלם מ"מ אקני לו כפל דהא כל אימת דלא נשבע מנ"ל דמצי פטר נפשו בקושטא דלמה פשע או ש"י בה ונגנבה אלא כל דמצי טעין ופטור קני כפלא בתשלומין עכ"ל מבואר בש"י אקני לו כפלא ואף דראייתו אינו מוכרח די"ל דאחזוקי אנשי ברשיעי ששלח יד לא מחזיקינן כמ"ש הרא"ש בפרק זה דמה"ט פטור משבועה שלא ש"י רק ע"י גלגול מ"מ סברת רמב"ן כך הוא ומ"מ י"ל דאם הגביהו ע"מ לגוזלו הוי כפקדון דכפריה דאינו כלל ברשות מפקיד ולית בו כפל אלא דלזה גם רמב"ן מודה דלא מחזיקינן אותו לגזלן רק שמא נשתמש בו לשעה והחזירו למקומו וברשות בעלים הוא כמ"ש תוס' לעיל דף וא"ו ד"ה הקדישה דאם מודה לו הוי כפקדון גביה אף דעדיין חייב באונסין מ"מ יכול הנגזל להקדישה אכן כ"ז בלא נשתמש בו עדיין דשואל ל"ה אף דהגביהו להשתמש בו כמבואר לעיל דף מ"א ע"ב בתוס' ד"ה חדא וכ"כ באס"ז שם דעומד להמלך ולא ישתמש בו משא"כ בשואל מדעת אבל אם כבר נשתמש בו וכל הנאה שלו הוי שואל א"כ כי אמר הריני משלם לא קני הכפל עד ששילם כדלעיל ריש פרקין והנה רש"י ד"ה דניחא כתב כיון שכן הוי כשואל על כל שאר החבית דיש לו הנאה מכולו דע"י כל החבית משתמר רביעית שהגביה להיות שלו ואף דבחסר ממש גם בלא טעם בסיס חייב דל"ה שואל על כל החבית מ"מ ה"ט דזה גזה"כ אם ש"י במקצת חייב בכולו אף בלא טעם דשואל וגם י"ל כיון שהגביה לכל החבית כדי ליטול מקצתו ונטל בהגבהה זו נעשה על כל החבית שואל כיון דנשתמש בכל החבית משום המקצת אבל בלא נטל כלום דאין לחייבו משום שואל כמבואר לעיל דל"ד לשואל דעומד ודאי להשתמש אבל הכא עדיין לא נטל כלום דלכן צריך קרא מיותר לעיל א"ל נשתמש בו ולא חסרו דשואל ל"ה ומ"מ חייב אלא דעל המקצת שרוצה לגזול חייב בלא טעם שואל דגזלן הוי רק על השאר למה יתחייב ועכצ"ל כיון דניחא לו דתהוי בסיס ויש לו הנאה מיד מכל החבית אף דלא כטל עדיין מידה הוי שואל על כל החבית אבל בלא טעם דבסיס עדיית לית לו הנאה מכל החבית דלא נהנה עדיין ממנו וליכא לחייבו מטעם שואל זה דעת רש"י והארכתי משום דריטב"א שבאס"ז תמה עליו ולפמ"ש לק"מ דבכבר החסיר החבית במקצת גם רש"י מודה גם בלא טעם דבסיס ושואל עכ"פ חזינין כיון דניחא לו ויש לו הנאה מכל החבית דתהא בסיס לרביעית מיד הוי כשואל על כל החבית א"כ אם רק אמר הרני משלם לא מקני לו כפל אבל אי בארנקי ל"ה בסיס לדינר ולא ניחא לו בזה ועדיין לא נטל כלום אף דחייב מגזה"כ דש"י אצ"ח מ"מ שואל ל"ה ומקני לו כפילא בדיבור ע"כ בעי ר"א דנ"מ לדין זה ול"ל א"כ ניחוש כה"ג שהגיע לו הנאה מכל הפקדון והוא שואל לק"מ חדא דלא מחזיקינן אותו שש"י וגם לרמב"ן א"ש דבאמר הרני משלם דלא מקני לו כפילא משום דלא ברירא ליה שלא יטריחו עוד לדינא ודיינא דשמא יחזור בו אף דא"א לחזור מדינא וכיון דודאי שואל הוי ותשלומין בלא טרחא אינו ודאי לא מקני לו כפילא אבל מספק אימר שואל הוי גם באמר מקני לו כפילא דשמא לא יטריחו לדין וע"כ אמר הדרן עלך פרק המפקיד ותדע מה נ"מ בבעיא זאת לדינא אך כ"ז אי הוי אפשר לברר דודאי שואל הוי ובאמר הרני משלם לא מקני לו כפלא אבל כיון דמסיק בתיקו א"כ לא ברירא אי הוה שואל א"כ גם באמר מקני להכפל דאימר ישלם ולא יטריחו לב"ד כיון דגם שואל ודאי אינו ע"כ בכונה השמיטו הריף דכיון דלא נדע אם שואל הוי ממילא גם באמר מקני לו כפלא ובתומים בקונטרס ת"כ יישב עד"ז כמה השמטות בעיות בריף:

פרק הזהב מידי דהוה אכספא לב"ה וחד אמר גם בפירות על דינרין מחלוקת וקשה לדידיה אמאי ישתנה מכספא לבית הלל ונ"ל לפמ"ש הריטב"א באס"ז דכל הטורח הזה בפירי על דינרי היינו אי עכ"פ מדרבנן אין מחללין אבל מה"ת ודאי מחללין דמיקל משאו עיי"ש ובטו"ז סימן קי"ט ביו"ד מבואר דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח לחכמים לאסרו וכ"כ תוס' בפא"נ דף ס"ד ע"ב וע"כ כספא לב"ה אף דפרי הוא לגבי דהבא לא אסרו לחלל דבפירש אמרה תורה וצרת הכסף בידך הרי מפורש חלול פירות על כסף אבל לב"ש דכספא טבעא ודהבא פרי ולענין אין מפורש שפיר אסרו חכז"ל:

דף מ"ה גמרא לגבי נפשו מי איכא למ"ד לאו טבעא הוי ובתוס' איך מוכח לעיל וכו' י"ל דגם לס"ד ידע דאם כבר נתייקרו דכיון דלגבי כספא נתייקרו דאסור אלא ס"ד דדוקא גבי פירות דלכל דבר פרי הוא אסור לכתחלה ללות דזולא ויוקרא מצוי בהן אבל זהב אי לגבי נפשו נמי פרי ל"פ בין פרי לפרי אבל אי לגביה נפשו טבעא הוא לא נכלל בשאר פירות וע"כ שפיר הקשה למ"ד דטבעא לגבי נפשו לא נאסר לכתחלה ללות משום שמא יתייקר דהוי גזלג"ז דכשיתייקר ג"כ אינו אסור רק מדרבנן ושאני פרי דשכיח טובא להתייקר ועפ"י רוב משתנה ומשני דלגבי כספא פרי הוי ונכלל בשאר פירות ול"פ גם לענין תחלת הלואה וע"כ אצ"ל ר"ח דכבר נתייקר ידע הגמרא כיון דלגבי