ערך ש"י ש"ס קנג

של"מ מ"מ אין דעתו לגזול לכן כשהחזירה למקומה לר"י דל"צ דעת בעלים הוי חזרה לרשות מפקיד וע"כ תחלה קס"ד שטולטלה לשאלה ול"ש סיפא מרישא ולכן תרגומה שנטלה לגזלה או לשלם דמיה כמ"ש באס"ז בשם רמב"ן ותו אין החביות ברשות מפקיד לכן אף דנתחרט אח"כ והחזירה למקומה מ"מ לא החזירה לרשות מפקיד ואף דרוצה להקנות שנית המקום למפקיד איך יקנהו המפקיד שלא מדעתו ולא זיכה לו ע"י אחר וע"כ כשיחדו לו מקום ל"ה השבה דגם לר"י צריך להחזירה לרשות שהיתה קודם גזלה משא"כ כשלא ייחד מקום גם מתחלה לא היה קנוי הרשות למפקיד רק ר"ש דמסיק דאיירי בנטלה לשאלה דעדיין מקומה קנוי למפקיד ס"ל ביחדו מקום דמיירי שלא החזירה למקומה ובזה מובן היטב מה דתחלה אמר דה"א בלא יחדו לה מקום דכל מקום לאו מקומה ולבסוף מסיק להיפך דכל מקום מקומה גם צריך הבנה למה ס"ד בלא יחדו מקום דכל מקום לאו מקומה הא מ"מ השיבה כמקדם אבל ה"ט דהא גם לר"י כלתה לה שמירה שלו רק ביחדו לה מקום דמקומו קנוי למפקיד הוי השבה לרשות מפקיד כמו לחצרו אבל בלא יחדו דאין שום מקום קנוי למפקיד רק תחלה היה שומר וידו כיד בעלים ועכשיו כלתה שמירתו נמצא לא החזירה למקומה וקמ"ל דלא כלתה שמירתו וידו כיד בעלים והוי השבה אף דליכא רשות למפקיד. רש"י ד"ה והא לא חסרה ואי קשיא דבריו תמוהין דא"כ עדיין אי ש"י צ"ח מ"מ בלא חסרה יהא ששל"מ ואי משום דדרכו להתחסר מגרע גרע עיין באס"ז ואפשר דבדבר שאין דרכה להתחסר הרבה ע"י מלאכה כמו שהתחיל לעשות בה מלאכה כן יתמיד והוי כשואל שכל הנאה שלו או כגזלן אבל בע"ח שדרכה להתחסר בהתמדת מלאכה וזה לע"ע לא חסרה ואף ששאלה ודאי לא יתמיד מלאכתו בה שלא יכחישה דאין דעתו לגזול ממש לא דמי לשואל אף שמתה מחמת מלאכה פטור דלכך שאלה אבל זה ע"כ לא יתמיד מלאכתו בה שלא לחסרה ויוכרח לשלם ל"ש לומר דליהוי כשואל שלא מדעת רק תליא אם ש"י צ"ח. גמרא ומדרב סבר ש"י צ"ח לוי סובר אצ"ח מ"ט דלוי דקדק באס"ז הא גם רב הוי ס"ל כן קשיא מ"ט ונ"ל גם בלא קרא אי הוה ידעינן דבעלים מקפידין הוי שולח יד רק כיון דאין חסרון שמא אין מקפידין אמנם לרב י"ל רובא מקפידין דרב ס"ל בב"ב דף צ"ב הולכין בממון אחר הרוב אבל לדידן ל"ל כ"ע מקפידין דעיניני רואות דיש שאין מקפידין ולרב עכצ"ל אפילו רובא ליכא ואיך ללוי כ"ע מקפידין ונעשה פלוגתא רחוקה במציאות. ע"ב תוס' ד"ה קרנא וא"ת ולר"י דמכפל עבדינן פרכא וכו' אב"ע קרנא בל"ש עדיפא ע"כ ונ"ל די"ל שאני ש"ח דשכיח יותר שיטעון ט"ג דאבדה קרובה לפשיעה כדלקמן דף צ"ד ויהא לבעלים תרעומת עליו ולטעון אונס נמי לא ניחא לו דלא שכיח דיחזיקהו לשקרן דלפיכך ל"א מגו דיכול לטעון טענה דל"ש אבל בש"ש נגד שואל דכל הכפל בט"ג לסטים מזויין בזה ס"ל לר"י דל"ה חומרא כיון דצריך לטעון טענה דל"ש יותר יטעון אונס אחר ולא יבוא בשום אופן לתשלומי כפל ול"ה פרכא. ובתוס' פרק הכונס דף נ"ז ד"ה כגון הקשו אהא דקאמר שם דזהו ק"ו שאין עליו תשובה דהא יש תשובה דמה לש"ש שמשלם כפל בטוען ט"ג באונס וא"ל כיון דגנבה באונס ל"ש ל"ח פרכא דאא"ע דלא שכיח יכול לטעון כן עכ"ל. ולפמ"ש א"ש דאדרבה הטענה בזה לא שכיח יותר דלמה יטעון טענה דל"ש כלל ואפשר שיחויב עי"ז בכפל כשיבורר שקרו מוטב יטעון טענת אונס אחר דשכיח טפי ובטוח מכפל דודאי מבקש טצדקי וטענה דמהני לו יותר וע"כ ל"ח פרכא דודאי בזה קרנא בל"ש דשכיח יותר עדיפא מכפל בשבועה דלא שכיח כלל. דף מ"ב ת"ר ההולך למוד את גרנו אומר יה"ר וכ' שנאמר יצו ד' אתך את הברכה באסמיך באס"ז חקר אי הברכה בשם ומלכות ומניין מהקרא ונ"ל דשנאמר דמייתי ראיה על שיאמר יה"ר כי אתך מיותר אלא אתך שגם אתה תבקש ויקם לך. תוס' ד"ה אמר שמואל הוכיחו מרבה דס"ל לקמן דצ"ג ע"ב דנם בעדנא. דניימא אינשי ועל בעדנא דעילי אנשא פטור מגנבה דהוי אונס וא"כ משכחת כפל בש"ש בטט"ג כה"ג ומה פריך בב"ק דף נ"ז לרב יוסף דס"ל ש"א ש"ש היכא משכחת טט"ג באבדה וכן אח"כ דאמר שם לא אם אמרת בש"ח שכן משלם כפל בטט"ג הא אכתי משכחת את"ד ונ"ל דאם חיובי ארבע שומרים גזה"כ שפיר י"ל דש"ש חייב בגנבה באונס דשם גנבה עלה כמ"ש תוס' שם בשם ר"י אבל לפמ"ש תוס' בפרק אע"פ דף נ"ו ע"ב שעמדה תורה על דעתן שכל אחד מתחייב עצמו בכך מתחלה נמצא הש"ש דמתחייב עצמו בגו"א דהוא בידו ולא אונס ממלא גם בגנבה באונס שאין בידו אינו רוצה לחייב עצמו וה"ט דרבה דגם בעדנא דניימי אנשי פטור וי"ל בזה פליגי רבה ור"י בשומר אבדה דלעיל דף כ"ט ובהכונס שם כתבו תוס' דגם רבה ס"ל דהוה הנאה משום פרוטה דר"י ולכן במודר אסיר וא"כ מ"ט דרבה דס"ל דהוא ש"ח וצ"ל דמשום הנאה פחותה כזאת אינו מקבל עליו אחריות גו"א ובשלמא שאר ש"ש בין שכר הרבה למעט כיון דקיבל השמירה בשכר זה אחשביה אבל אבדה רק מוכרח בגזרת התורה אבל ר"י ס"ל דחיוב ארבע שומרים מגזה"כ ולא בדעתם תליא כל שלא התנו לכן כיון דבמודר חשוב הנאה ה"נ וממלא לרבה גנבה באונס פטור ולר"י חייב והתם קאי הכל לר"י ופריך שפיר קרנא בעי שלומי וכן מה דפריך שם אי לסטים מזויין גנב מצינו כפל בש"ש ועיי"ש דכל הענין קאי לר"י. אמנם כיון שזכינו לזה י"ל גם לרבה לאו משום דדעת הש"ש להתחייב בגו"א חייבו הכתוב דהרי שמירה בבעלים פטור ועוד איך יתחייב בלא קנין אלא תרוייהו אתנייהו דתורה חייבה אותן בלא קנין מגזה"כ רק מ"מ במה דאנן סהדי דשומר זה אינו רוצה להתחייב לא יחויב מגזה"כ כיון דמתנה ש"ש להיות כש"ח וה"נ כיון דיש אומדנא שעל דעת כן נחתו הוי כהתנה עם המפקיד דאינו מקבל על עצמו לשמור בעדנא דעיילי וניימי אנשי כמו כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד משום אומדנא מועיל וכ"כ באס"ז לקמן דף צ"ג מבואר דטעמא דרבה דנם ועייל בעדנא דניימא ועיילי אנשי פטור משום דזה ודאי לא קיבל עליו וא"כ בהתנה בפירש להיות גם בזה ש"ש א"צ קנין לכ"ע גם למ"ד לקמן דף צ"ד דמתנה ש"ח להיות כש"ש צריך קנין ע"ש בהג"א ממהרי"ח דהכא ל"צ רק לבטל האומדנא וממלא חייב מחמת חיוב התורה דבכלל גנבה נכלל גם גנבה באונס