ערך ש"י ש"ס קמח

מקיים עשה דהשבה ורנב"ר תירץ דעשה דהשבה מתחלת מיד כשנטלה וגומרה כשמחזירה לבעליה והר"י בנמוקיו כתב דעד שמשיבה הוי רק מכשירי מצוה כמו חתך לולב מאילן לצורך נטילה. אבל לפמ"ש המלחמות לעיל כ"ו ע"ב דאבדה שנטלה להחזירה מיד ברשות בעליה עומדת וכפקדון דמי ושומר של בעל אבדה הוא וידו כיד בעלים א"כ קיים מיד מצות השבה כמל ולא פרע דהוי כלא מל ואחר שפרע הוי המילה מצוה למפרע ממש וקי"ל כר"א דהשבת אבדה א"צ דעת בעלים ובעיקר הקושיא י"ל שאני הכא דאיכא ל"ת נגד ל"ת בעדניה דלא תוכל להתעלם על התחלה נאמר רק לולא העשה שוא"ת עדיף אך כיון דיקיים עשה אח"כ קום ועשה עדיף וגמרא דלא הביא הל"ת דאינה מן הדוחין ובאס"ז כתב דמיירי כאן דרץ אחריה ורצה לביה"ק דלא העלים עיניו וליכא ל"ת דלא תוכל להתעלם ולולא דמסתפינא ה"א דבלא"ה אם יושב חוץ לביה"ק ושומר שלא תאבד משם וממתין על ישראל שיוציאנה אינו עובר על לא תוכל להתעלם רק לא מקיים עשה דהשבה כיון דאינו מחזיר בעצמו לכן נ"ל לתרץ ג"כ קושיית התוס' דהעשה ול"ת דטומאה אינה שוה בכל דהא דצריך בעדניה משום דה"א מסברא דאין עשה דוחה ל"ת לעולם אפילו שקולים שוא"ת עדיף אלא דגלי קרא במילה וכלאים כדאיתא בריש יבמות לכן דוקא כדומה להם וא"כ כשהעשה שוה בכל והל"ת אינו שוה בכל דמסברא דחי ל"צ בעדנא וגם עשה דלא שוה בכל נדחה מפני עשה השוה בכל כמ"ש הריטב"א כאן אבל עשה ול"ת שאינו שוה בכל י"ל דלא נדחה מפני חדא עשה השוה בכל דלא לידחי תרתי איסורי מפני חדא כמ"ש הריטב"א אלא דגלי קרע במצורע דעשה השוה בכל דחי ל"ת ועשה שאינם שוה בכל ממלא דוקא בדומה בעדניה אחר כמה שנים בא לידי ספר ברוך טעם שכ"כ היכא דמסברא דחי ל"צ בעדניה ושאר תנאים עיי"ש ולפ"ז י"ל קושית שעה"מ על הריב"א דס"ל אם יש עשה נגד ל"ת ועשה וקיים העשה שלא כדין לא לקי וא"כ נימא דקרא קמ"ל כאן דלקי דלא נצטוה כלל על ההשבה ונ"ל דסברת הריב"א עפ"י פרש"י בברכות דף י"ט דעשה דוחה ל"ת הותרה הל"ת דהלא תעשה נאמרה ע"ת דהיכא דיש עשה לא נאסר וכ"כ בעל הליכות עולם ובזה נראה טעם הירושלמי דצריך שיהא העשה כתוב בצד הל"ת דאז מוכח דע"ת נאמרה כמ"ש הפנ"י בברכות שם אבל אם רק דחויה כיון דמוכרח לעבור או זה או זה יעבור הל"ת ואנוס עליה וכשיש עשה ול"ת דאינו מוכרח משום העשה כיון דיש עשה כנגדה ומאי אולמה זה מזה לכן כשעבר על הל"ת לקי אך מנ"ל דהותרה הוא מדחזינן דעשה דוחה ל"ת אף דל"ת חמור כמו שכתב בעל הליכות עולם והובא באחרונים אבל כאן דל"ד לכלאים ומילה כיון דאינו בעדיה רק משום סברא דעשה השוה בכל עדיפא מלת שאינו שוה בכל דוחה א"כ רק דחויה מסברא גם ריב"א מודה דלקי כשיש עשה ול"ת נגד העשה:

הנה י"ל עוד הוכחה. דהותרה אף אם ל"ת לא חמיר מעשה דאפשר עשה חמיר והא דלא לקי דלא מתכפר במלקות דה"ט צ"ל לרבא בריש יבמות דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת והגמרא ס"ל שם דדחי דגם ל"ת שאין בו כרת חמיר מעשה מדלקי אל"ת ועכצ"ל לרבא כמ"ש ועכ"פ כיון דמסיק הש"ס דדחי ל"ת שיש בו כרת דודאי חמיר מעשה עכצ"ל דהותרה דאל"כ ידחה הקל מפני החמור וע"כ דעל תנאי נאמרה ורבא ס"ל דדחויה לכן ס"ל דאינו דוחה ל"ת שיש בו כרת ולפ"ז מתורץ קושית התוס' על הריב"א בחולין דף קמ"א אמר שם ל"צ דלאו עבריה משמע דלא כריב"א ולפמ"ש לק"מ דהתם קאי על דברי רבא דדריש שלח אפילו מ"פ תשלח אפילו לדבר מצוה ועליו קאי כל השקלא וטריא ולרבא דחויה אמנם בלא"ה מוכח מכלאים דהותרה דהעשה אינה שוה בכל דציצית נשים פטורות ועוד דחזינן אף דיכול ללבוש טלית של צמר ולקיים מצות תכלת בהיתר מ"מ מותר ללבוש של פשתן ואף דר"ל אמר באפשר לקיים שניהם לא דחי עשה לל"ת דבפשתן לא אפשר מ"מ מוכח דהותרה דאל"כ למה יעבור על ל"ת יקיים העשה בצמר ולפ"ז י"ל עוד קושיית התוס' דבלא"ה הקשו ראשונים דליכא עשה דהשבה כ"ז שלא באתה לידו ותירץ רמב"ן באס"ז דמ"מ יטול כדי לקיים השבה ע"י שיתחייב בנטילתה להשיב ומנ"ל לרמב"ן זה דגם כה"ג עשה דוחה ל"ת רק אם הותרה ניחא דיכול להביא עצמו לחיוב עשה כיון דעושה אח"כ בהיתר גמור אבל אם דחויה אדרבה אסור להביא עצמו לדחות הל"ת וילפינין מכלאים דהותרה מטעם שכתבתי ועוד דאינו חובת גברא ללבוש בגד בארבע כנפות להתחייב בציצית ה"נ וכ"ש כאן דבציצית יכול לקיים העשה בבגד צמר בלא דחיית הל"ה והפנ"י בפ"ק דביצה דף זיי"ן ע"ב דחה הטו"ז בס"ל דמכח עשה דוחה ל"ת מותר לכתחלה לשחוט להביא עצמו לידי חיוב עשה לדחות הל"ת וכתב הפנ"י דלא דחי רק אם כבר בא העשה לידו אבל אסור לכתחלה להביא עצמו לכך והרי הרמב"ן כהטו"ז ומוכרח מכלאים לכן פריך שפיר כאן דהרי יש כאן עשה ול"ת ול"ד לכלאים מה תאמר משום שאינו שוה בכל נילף ממצורע מהתם ליכא למילף רק אם כבר בא העשה לידו:

עוי"ל לתרץ קושיית התוס' דהנה בתוס' תרצו דסמך אפרכא דמי דחינן איסורא מקמי ממון וזה דחוק דמיד ה"ל להקשות רק הך קושיא מי דחינן כיון דקושיא ראשונה ל"ק ונ"ל דפריך ממ"נ דאם נאמר עשה דוחה ל"ת הותרה ה"נ בממון כיון דהותרה ולכתחלה יכול להביא עצמו לחיוב עשה ואדרבה מקיים עשה ואינו עובר כלל וככלאים אף דיכול ללבוש בגד צמר לבד או בלא ד' כנפות אבל ל"ד לכלאים דכאן יש עשה ול"ת וצ"ל דנילף ממצורע דיש עשה ול"ת שאינו שוה בכל ונדחה מפני העשה השוה בכל אך ממצורע אין ראיה רק דדחויה ובממון אין לדחות דאין חשוב אונס וכן מבואר ביו"ד סימן רל"ב בטו"ז ס"ק י"ז וש"ך ס"ק כ"ג ולפ"ז י"ל דל"ת לבד נדחה מפני עשה גם בממון דילפינן מכלאים דהותרה:

עוי"ל לפמ"ש הרמב"ן בחד תירץ דמיירי שכבר נטלה ולא החזירה וברחה לביה"ק דכבר נתחייב בהשבה ולפ"ז יל"ד לפמ"ש תוס' בעירובין דף קוף דאין עשה הבא ע"י פשיעה דוחה ל"ת כיון דהיה אפשר לקיים העשה בלא דחיית ל"ת אם היה זהיר וצ"ל דרמב"ן חולק אתוס' ובשעה"מ פ"ב דנדרים הביא דהרשב"א וחינוך ס"ל הכי מדהקשו דלמה באומר קונם ישיבת סוכה עלי אסור לישב בסוכה לדחי עשה דסוכה הל"ת דנדר ותרצו דנדר עשה ול"ת והרי בא ע"י פשיעה שנדר והמל"מ הקשה עליהם דמה הועילו הא נדר ישנו בשאלה ונילף ממצורע דעשה דגלוח דוחה ל"ת ועשה דנזיר כמבואר