ערך ש"י ש"ס קמה

שחיטה דלפעמים גם גוי שוחט בסכין עיין בנמ"י ובר"ן בחולין פג"ה ונ"ל דגם להם קשה דגם ברוב ישראל האיכא מיעוט גוים ומיעוט אינו מומחה דהא רק רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ותרי מיעוטא כפלגא או רוב כדאיתא בברכות דף נ"ג ובר"ן פא"ט ולדעת בה"ע י"ל כיון שגוי א"צ לשחוט אין רגילות שישחוט רק על צד המיעוט ואף דאין לסמוך לכתחלה על רוב בלא"ה י"ל אפשר לא ירצה להחליף וכן גבי ג"ה עפ"י רוב אין מחטטין כיון דלא צריכי וא"כ ליכא לאוקמוה ברוב עכו"ם והתירוהו משום דחתוכה דישראל ניכר א"כ מה חזית לסמוך על רוב דלא מחתכי בסימנים ותתלה במיעוט יהודים נתלה ברוב עכו"ם דעכ"פ מועט מחתכי כישראל ועדיין הוי מיעוט לגבי ומחצה על מחצה הוי כמועט לענין זה באבדה כמבואר מ"ח פ"ב דמכשירין הובא לעיל רוב ישראל או מחצה על מחצה יכריז ועוד בלא"ה ל"ל במחצה על מחצה דגם בישראל יש מיעוט אין מומחין ובצירוף מיעוט עכו"ם דמחתכי כישראל הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חזי לאצטרופי בשום מקום ועיין בתה"ה הלכות שחיטה דבד"ה ס"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין לאו דוקא אלא כל המצויון ומשמ"ה השיג עליו בראיות דאינו רק רוב:

גמרא הא גופא קשיא יל"ד נימא דמשלחפי שלחופי הוי ספק הנוח או כפול ואינו שלו גם להכריז אינו חייב ולכתחלה אסור לטלו כמו דאמר לעיל לרבנן מי קתני הרי אלו שלו אינו חייב להכרת קתני וכשיתן סימן דהכי מנחי נדע שהניח:

דף כ"ו גמרא דשתיך טפי פרש"י דכולא האי לא שביק להו וראב"ד פירש דהגל וכותל של חורשים ואין בעלים לגל וכותל והקשה ריצב"ש א"כ למה צ"ל דשל אמוריים דסגי בשתיך דנתייאש ועכצ"ל דאל"ה ה"א בעה"ב הניח שם והר"י הקשה מה מהני דשל אמוריים אם יבא אחד ויתן סימן ונ"ל דיש לחוש דהטמונו אחד ולא נתייאש ומת ולא צוה ליורשיו וכעין שכתב הראב"ד וא"כ ליכא יאוש דליורשיו הוי ישל"מ ויהא מונח מספק כמו בספק הינוח לכ"פ וזה יותר שכיח מלהניח ולשכוח עד דשתיך וא"כ גם בליכא בעלים לכותל י"ל כן אלא דאם בא אחד ונותן סימן הרי שלו היה רק כיון דשתיך הרי נתייאש וכל החשש כשאין שום אחד אומר איזה סימן לזה צ"ל משום דשל אמוריים:

בהר הבית לעולם חולין בקצו"ח סימן רי"ש הקשה ע"ד רמב"ן בשם ר"ש דחצר הקדש זוכה להקדש ליזכי הר הבית להקדש וא"ל כתירץ התוס' דשלא מדעתו לא זכי בדבר שאפשר לא ימצא לעולם דהא בהקדש דעת שכינה איכא וי"ל דהא בא שם באיסור דהיינו קודם יאוש רק דמהרש"ל כתב בחצר לא אכפת לנו במה שבא לפני יאוש ונראה הטעם דאיך נחוב אותו שלא מדעתו לומר חצרו כידו שלא יוכל לזכות בו אחר יאוש דלזכות אמרינן חצרו כידו ולא לחוב אבל בהקדש דאמרת דעת שכינה איכה מתחלה נמי הוי מדעת קודם יאוש:

אלא דקשה לרמב"ן גופא דכתב במלחמות דבאבדה מה דאינו יכול לזכות אם באיסור בא לידו משום דנתחייב בהשבה וכפקדון בידו הוא ולפ"ז בחצר הדיוט שלא מדעתו דלא נעשה שומר יכול לזכות אחר יאוש שלאח"כ וא"כ בהקדש ליכא דין שומרים אף מדעת:

רש"י סתם שוכר בית כשהוא יוצא מחפש ונימא האחרונים שכחו דאלו קמאי כבר מצאו אחרונים והקשה מהרש"א לימא דמה ששכחו ראשונים מצאו אתרוגים ודי בכך ובאס"ז הקשה על פרש"י דלדידיה לא הוי כיבוד יפה והא שוקי ירושלים מתכבדים בכל יום וקמאי אזלו ועוד הא חזינין דאחרון יצא ולא כיבד יפה ונ"ל דהראב"ד פירש ואמר רב שמעי' מ"ט היינו למה כל ימות השנה חולין שמא בשעת הרגל נפל עיין באס"ז מיאן בפרש"י דלפירוש רש"י מה קושיא אימר ספק הוא או בשער ימות השנה נפל או עכשיו לכן הוא מעשר מספק וכמו שפרש"י לענין מעות הנמצא לפני סוחרי בהמה בפסחים דף זיין ובהר הבית הטעם כדאיתא בירושלמי דודאי מכהנים נפל שלקחו ממעות הלשכה עיי"ש וחזקה קודם חיללם על בהמות לכן פירש דהקושיא בהיפך אבל דעת רש"י נראה לפמ"ש דבהר הבית אזלינן בתר רובא דשתא דיותר תלינן דנפל כל השנה מלומר דנפל במקצת ימים וא"כ קשה מנ"ל דחיפוש חד יפא ולא נשאר כלל דלעולם בכיבוד חד אפשר עוד שיזדמן שישאר רק ע"י כיבודים הרבה פעמים לא שכיח שישאר וא"כ מה שנפל באמצע השנה דהיה אח"כ כמה כיבודים זה ודאי לא נשאר אלא דאפשר נשאר מה שנאבד מתמול שלשום לפני רגל מ"מ לענין זה ל"ה רוב נגד ימי רגל והוי מעשר מספק ומה קושיא ניזל בתר בתרא לכן מיאן רש"י בפירש תוס' דמיירי שבעה"ב הוא אחרון אלא דגם אחרון יצא ואם נפל מראשונים נתכבד אח"כ כ"פ ול"ש שישאר אבל אחר כיבוד חד של האחרון אפשר נשאר:

תוס' ד"ה לעולם מעשר ואין לתלות דמן המוכרים נפל דתלינן בתר לוקחים דרובא הן דמוכר אחד מוכר לכמה לוקחים ועוד חזקה של מעשר יש להן ורש"י בפסחים תירץ דמספק הוי מעשר ותמהו תוס' שם דא"כ נצרף מיעוט דמעות חולין שבעיר לפלגא מוכרין והוי רובא להיתר וצריך להבין עוד למה מיאן רש"י בסברת התוס' דעינינו רואין דאחד מוכר לכמה בני אדם ונראה כיון דמיעוט חולין בתוך העיר ומעט מוכרין הוי תרי מיעוטא חשיבי כפלגא וכמ"ש לעיל בשם ר"ן וריטב"א ומה שמיאן רש"י בטעמא דמוקמונין על חזקתן י"ל משום דהחזקה עשוי להשתנות ועומד לכך דע"כ יתחלל וחזקה העשוי להשתנות ל"ה חזקה כמ"ש מהרי"ט ואף דחילק מהרי"ט וטו"ז בהלכות אבלות סימן שצ"ז בין ידעינן אם שנשתנה כבר או אפשר עדיין לא נשתנה דבכה"ג הוי חזקה נראה דשאני הכא דהובא לפני סוחרי בהמה לחללו ועדיף ממ"ש בשו"ת הר"ן בטבלה במקוה דהוחזקה להתמעט משיעור דלא מוקמונין על חזקתה כיון דעלול לכך:

ע"ב שנפל משנים חייב להחזיר מ"ט פרש"י דישביענו היסת והקשו תוס' הא לפרש דברי ב"ק בא ובזמנו לא נתקנה היסת הנה לרש"י בשבועות דף מ"ו ע"א ובמשנה ר"פ כל הנשבעין שבועת היסת בזמן המשנה נתקנה אלא דתוס' שם דחו דברי רש"י אך גם דברי תוס' כאן דחוק דאיך יחזיר לו אחר שסירב ויבייש את עצמו ע"כ נ"ל דלעיל הקשו בגל וכותל יקנה בעל הגל וכותל ותרצו בתוס' כיון דלא אסיק אדעתיה ומציאה דבר שאינו רגיל לבא אינו קונה שלא מדעתו ול"ד לצבי שבור דרגיל לבא בשדה והנה שותפין יכולין לקנות מציאה בחצר המשותף כדאיתא בחו"מ סימן ר"ס ורש"י וראב"ד וכ"פ ס"ל דשוכר קונה בחצר המושכר עיין רמב"ם פ"ז משכירות ובאס"ז לקמן דף ק"ב וכ"ד רש"י שם