ערך ש"י ש"ס קמא

משום הפקר ב"ד הפקר זכתה האשה לגמרי אבל בשטר שחרור ל"ל הפקר ב"ד ואם לומר דהפקירו העבד הא המפקיר עבדו צריך ג"ש כדאיתא בגיטין דף מם ואף דמדברי תוס' בסמוך ד"ה שובר נראה דגם בשחרור שייך תק"ח להתירו בב"ח י"ל דוקא לענין עבז"ל דכתב לבדו שחרור ומכרו לאחר ואח"כ נמסר השטר שחרור לעבד בזה י"ל הפקר ב"ד להפקיעו מן הלוקח וממילא מהני מסירת השטר שחרור אח"כ להעבד:

לכן נ"ל לתרץ דברי התוס' דהפנ"י בגיטין שם הקשה דלמה מהני מעמ"ש בשטר דמעמ"ש הלכתא בלא טעמא ומשום תק"ה הלא בשטר יכול להקנות בכומ"ס ונראה דמ"מ נ"מ שלא יוכל למחול וכמ"ש הרא"ש בגיטין שם כיון דהתקנה לסוחרים ואי יוכל למחול לא יסמכו דעתם אבל לאביי דגם בכומ"ס א"י למחול י"ל לא תקנו מעמ"ש בשטר:

ואפילו יורש מוחל יל"ד מה צורך לזה והנה בפרש"י לעיל בד"ה ומפיק לשובר ויחזיק בקרקע המיוחדת לכתובתה יש להבין מאי נ"מ אם מיוחדת ואף דלשון הגמרא דחקו דכן משמע לישנא דאתי למטרף מ"מ גם הגמרא צריך הבנה וי"ל דמאי חשש הא גם כשלא נחזיר השובר לא יגבו הלקוחות מהבעל כיון דנמצא שובר וספק פרע אף דזמן השובר כשהיתה נשואה י"ל דל"ש חזקה דא"א פורע תו"ז מדכתיב שובר בטוחה היתה שיפרע לה כמ"ש באס"ז ולדעת הטו"ז בחו"מ סימן ס"ה אין להוציא מספק א"ו כמ"ש הב"ש בסימן ק"ל דמוקמינן הכתובה על חזקתה וגובה בו וצ"ל משום דאלים שטר דלא חשוב מוציא אך ה"ד אי מועיל הכתובה מהני להוציא כשמת הבעל או יגרשה בלא שבועה אבל להמבואר באה"ע סימן צ"ו דאלמנה צריכה לישבע ובגרושה נמי אי טעין אישתבע לי ל"ל דהשטר כגבוי ואוקמוה בחזקתו דלא איתברר עדיין חזקתו שמא לא תשבע אבל כשייחד קרקע לכתובה א"צ שבועה כמבואר שם:

עוי"ל לראב"ן בפרק הכותב הא דיכול למחול משום דנשאר לו זכות אם יטעון למלוה השבע לי דל"פ הרי דגם א"ל יכולה למחול מ"מ א"א לגבות מהלוה אי טעין אישתבע לי וא"כ קשה גם לס"ד דליתא לדשמואל וא"י למחול בלא"ה יכול הבעל לטעון שתשבע לו ואף שהוא בתו"ז מ"מ מדנכתב שובר היתה בטוחה שיפרע לה ועכצ"ל דהחשש בייחד לה קרקע דא"צ לישבע וס"ד דליתא לדשמואל ורבא אמר ש"מ איתא לדשמואל אף כשאינו יכול לומר לה אישתבע לי ובזה פליג אביי ואמר אפ"ת ליתא לדשמואל כשא"י לומר אישתבע לי לכן א"ר ואפילו יורש מוחל דמזה מוכח דאין טעמו של שמואל משום דנשאר לו זכות למלוה דיכול לוה להשביע למלוה אבל לענין חוב עצמו לא נשאר זכות דהא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו כיון דא"י לגבות בלא שבועה אינו ממון להורישו לבניו אף שיש לו זכות ע"י שבועה רק אם אין עליו שבועה ואין הב"ד מחייבין אותו לישבע כשלא יטעון לוה אישתבע לי אזי מוריש לבניו כמבואר בחו"מ סימן ק"ח א"כ כאן ממ"נ אם לא יאמר לוה למלוה אישתבע לי ודאי לא נשאר זכות למלוה בהחוב דכבר מכרו וכל זכות מלוה לראב"ן רק אם יטעון הלוה אישתבע לי וזה א"י להוריש ולמה יורש מוחל ועכצ"ל דלא כטעמו של ראב"ן אלא משום דנשאר שעבוד הגוף למלוה כמ"ש ר"ת או משום דהקנין דכומ"ס רק מדרבנן ממילא גם כשייחד קרקע לכתובתה יכול למחול ובזה יש לתרץ קושית מהרש"א דליפרך אמתניתין דמצא שובר לא יחזיר שמא נמלך הא אמר תנו נותנין שמא מכר השט"ח ולפימ"ש א"ש דגם המקשן ידע דליכא חשש כיון די"ל אישתבע לי דלא פרעתיך וא"ל ישבע לא יגבה הלוקח לכן מקשה מכתובה וייחד לה קרקע דא"צ לישבע וס"ד כראב"ן דבכה"ג א"י למחול ומשני לו דאפילו יורש מוחל ע"כ דנשאר זכות למלוה בגוף החוב ושמואל עצמו ס"ל בפרק כל הנשבעין א"א מוריש שבועה לבניו ועיין בחו"מ סימן ס"ו ובנה"מ שם סט"ו:

עוי"ל מה דנקט ואפילו יורש מוחל לר"ת דכתב דמש"ה יכול למחול דשעבוד הגוף אינו נמכר וכתב הריטב"א פרק האיש מקדש ז"ל אלא טעמא כמ"ש ר"ת דשני שעבודים יש ואין המלוה יכול למכור שעבוד הגוף דאף עבד עברי אין גופו קנוי וכשמוחל המלוה שעבוד מיד נמחל שעבוד נכסים כמוחל ללוה דנפטר ערב וכ"ת בכלל הקנאת שעבוד נכסי הרשאה לתבוע ללוה א"כ כשמת המוכר תבטל ההרשאה ותבטל המכירה שהרי א"י לתבוע הנכסים שלא יתבע ללוה תחלה כדאמרינן התם בדיינא דאחתיה לנכסי לוה מקמי דליתבע ללוה מסלקינן לו ואלו אנן אפילו יורש מוחל קאמרינן הא כ"ז שלא מחל היורש המכירה קיימת וא"ל שהלוה נעשה בשעת מתן מעות כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך כ"ז שלא תמחול והובא בש"ך ס"ק קי"ח ובקצו"ח תירץ כיון דמת מוכר וא"א לתבוע הלוה תובע הערב עיי"ש וכ"ז יתכן לדעת ר"ת אבל לראב"ד דכתב מש"ה יכול למחול משום דלוה י"ל לאו בע"ד דידי את ולפיכך כשכתב משתעבדנא וכו' לא מצי למפטר וע"כ ס"ל לראב"ד דצריך מוכר לכתוב ללוקח זיל דון ואפיק לנפשך דאל"כ י"ל לאו בע"ד דידי את גם כשלא מחל לו המלוה והובא בב"ע ובב"י סימן ס"ו ובש"ך ס"ק פ"ח וא"כ ע"כ לא ס"ל לראב"ד דנעשה כאומר משתעבדנא מדמצריך לכתוב זיל דון ואפיק לנפשך וא"כ כשמת המלוה בטלה הרשאתו הק"ל למה צריך היורש למחול בלא"ה אין הלוקח יכול להוציא מן הלוה דלאו בע"ד דידיה הוא ולא מבעיא להסמ"ע בסימן קכ"ב דאף הרשאה בקנין אג"ק בטלה כשמת המלוה אלא גם להש"ך שם הא כתב הטעם כיון שהקנה לו המעות של המורשה וה"ד בפקדון אבל בהלואה נתבטל ההרשאה כשמת אלא דראב"ד גופא י"ל דס"ל כפוסקים הובאו בש"ך שם סק"ה דמיתה לא מבטלה ההרשאה אף בלא קנין אבל לפי ההלכה עכצ"ל מדאמר יורש מוחל ש"מ דל"צ הרשאה כיון שקנה החוב וא"י לומר לאו בע"ד דידי את ומ"מ יכול למחול משום דמכירת שט"ח דרבנן או דנשאר למוכר שעביד הגוף וא"כ גם כשכתב לו משתעבדנא יכול למחול וכמ"ש הרא"ש בפרק הכותב וע"כ רבא דבא לתרץ ש"מ דאיתא לדשמואל ואם נאמר כטעם הראב"ד עדיין קשה ניחש שמא כתב בכתובה משתעבדנא לכן מסיק דגם יורש מוחל דוקא דאל"ה גובה הלוקח וש"מ דלא כטעמו של ראב"ד וא"כ גם משתעבדנא ל"מ דמ"מ יכול למחול:

גמרא ואביי חדא לשתי כתובות ל"ח ועוד שובר בזמנו טורף הדבר תמוה למה מתחלה השמיט תירוץ זה רק עכשיו לסתור דברי רבא דס"ל לשתי כתובות חיישינן אמר זה ועוד למ"ל טעם