ערך ש"י ש"ס קמ

אבל הכא דבעל מודה לא טענינן ללקוחות מלתא דלא שכיחא שלא יהא לו קול רק כשנפל דלא שכיח בלא ריעותא שלא ישמרנו בעליו וע"כ חיישינן גם לפרעון תוך זמן אף דלא שכיח כדאיתא בחו"מ סימן ס"ה להכי מקשה רק בנפל דאם יטעון הבעל אייתי ראיה נשמע לו ואם לא יטעון לא נחוש בשביל לקוחות בטענת שמא והלא בנפל יש לחוש גם בשביל לקוחות ומשני דהלקוחות ידעו מהנפילה וגם ב"ד ידעו שנפל דקלא אית לו ויאמרו אייתי ראיה:

עוי"ל גם לתרץ קושיית התוס' דיקשה גם אמתניתין ועל משנה דכותבין שטר ללוה ועיין בת"ח דבאמת נאמן על למפרע ולא שנא בזה בין המשנה לברייתא וקשה שפיר ונ"ל דודאי אי צריך עדי מסירה מפקי לקלא דלא נמסר בזמן שנכתב ובדליכא קול לא מהימן אך רוב הפוסקים ס"ל דא"צ ע"מ אף דקי"ל כר"א דעמ"כ משום דאיכא עדי חתימה אנן סהדי דנמסר לידה כיון דעדי חתימה מוסרין הגט להבעל איך בא הגט לידה כמ"ש הר"ן בפרק המגרש אמנם נ"ל דכ"ז לפי מה דקי"ל דלנפילה דחד לא חיישינן דהיינו שיפיל מיוב"ש זה וימצאנו יוב"ש אחר וה"נ בגט וכדומה שיפול מהבעל ותמצאנו אשתו אבל לפי הברייתא חדא בב"ב דף קע"ב דחייש לנפילה דיחיד תו ל"ל אנן סהדי וצריך ע"מ והנה קשה לר"ז דמוקי באין שי"מ ולא הוחזקו וכן לרב אשי דמוקי בנקב יש בו בצד אות פלוני מאי קמ"ל כדהרגיש בזה הריטב"א וי"ל דקמ"ל דלא נחוש דכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי אך אם בכל דוכתי י"ל אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך ל"ל הכי וא"ל דזה גופא קמ"ל דא"כ למה נקטיה בנפל וכעין זה כתב מהרמשי"ף ועכצ"ל לדעת רש"י דהך ברייתא אזלא בשיטת ברייתא הנ"ל דחייש לנפילה דחד וצריך ע"מ ואם לא נמסר בזמנו יש קול ובעלמא ל"ל אייתי ראיה וקמ"ל בנפל דלא נחוש לכתב בניסן ולא מסרו עד תשרי ובזה י"ל דבהא פליגי הא"ד דלעיל אליבא דר"ז אי דוקא אין שיי"מ ולא הוחזקו או סגי בחד דתליא בשני תירוצים בב"ב דף קע"ב על ברייתא דאין מוציאין על אחרים שט"ח דחד אוקימתא משום דס"ל אין אותיות נקנית במסירה וחדא אוקימתא משום דחיישינן לנפילה דחד וע"כ פריך שפיר על הברייתא דכאן וליחוש אף דבעלמא נמי ל"ל אייתי ראיה הכא בנפל כחוש לשמא כתב וא"ל דבכ"מ י"ל אייתי ראיה א"כ מאי קמ"ל ועכצ"ל דלהאיד דאין שיי"מ ולא הוחזקו ס"ל כהך אוקימתא בב"ב דסתם ברייתא ס"ל לנפילה דחד חיישינן וכל תוספתא דלא נשנית בה תני ר' פלוני סתמוה ר"ח ור"א וסתם תוספתא ר' נחמיה כדאיתא בסנהדרין פ"ו ובכללי ש"ס וא"כ ס"ל דצריך ע"מ ומפקי לקלא ועכ"פ קשה ממ"נ ומשני דכאן דלקוחות ישמעו מהנפילה יאמרו אייתי ראיה אבל על המשנה לק"מ דהא ס"ל בב"ב שם דלנפילה ל"ח ובלא"ה אינו מוכרח כאן כיון דרק מדיוקא אתי א"צ שום רבותא כדפרש"י בגיטין דף כ"ז ותוס' כאן דלא תני בהדיא דאומר תנו נותנין לכן ק"ו נחוש שמא כתב וכו' דלנפילה דחד ל"ח וא"צ ע"מ וליכא קול ובעלמא נמי י"ל אייתי ראיה אימת מטי לידך ויש ראיה מכאן לפרש"י בגיטין דף י"ז:

וא"ל מאי קאמר הניחא למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה דא"כ מה קמ"ל כיון דליכא חשש דלא נמסר בזמנו דלק"מ דאף דתוס' לעיל ד"ה האמר תנו כתבו דלמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה ליכא רבותא דאזלי לשיטתייהו בגיטין דף ח"י גבי אנחיה ואותביה בכיסו וגיטין הבאין ממדה"י דלמ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה גם כשכתב אדעתא דלינחיה בכיסו דאם תתפייס לא יגרשה מ"מ אין לו פירות אבל שיטת רש"י שם די"ל פירות א"כ קשה מה אמר הניחא דעדיין יש חשש דדעתו אם תתפייס לא יגרשה ועכצ"ל דלא חייש לזה דלא יקדים פרעונתא לנפשו כמבואר בגיטין שם רק פריך וליחוש דתחלה כתב ע"ד ליתן מ"ד אלא דאח"כ נשתנה דעתו מאיזה סבה ונתעכב עד תשרי וע"כ א"ש דלמ"ד אין לו פירות משע"ח ליכא חשש דכתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואי שלחו למדה"י קלא י"ל וקמ"ל דל"ח שמא לא נמסר בזמנו אף דנפל:

אך לפימ"ש הטו"ז בא"ע סימן קל"ב דכתב ליתן גט לארוסתו ואח"כ נשאה וגרשה בגט זה דגם למ"ד אין לבעל פירות משע"ח הכא דנתחרט י"ל פירות עד שע"נ עיי"ש א"כ קשה מאי הניחא דעדיין יש לחוש מדנפל ולא מהר בו דאח"כ ניחם ודר עמה ועכשיו רוצה לגרשה ויש לבעל פירות עד שע"נ ועמ"ש בחידושי לגיטין פ"ב דף ח"י ע"ב להקשות גם על הרשב"א דס"ל כטו"ז אלא דרשב"א לא גרס הניחא זה:

גמרא דכי אתי למטרף יאמרו לה אייתי ראיה הקשה בעל עיטור שמא זינתה ויחפה עליה דלא נקטלה מספק ונ"ל כשאנו דנין על אשה זו אם זינתה מוקמינן לה בחזקת כשרות אף דיש ריעותא בגט דנפל גיטה אתרעי גופה לא איתרעי כדאמרינן בפ"ק דחולין סכין איתרעי בהמה לא איתרעי כ"ש כאן דאין הריעותא מורה על זנות רק שלא נתגרשה ביום שנכתב משא"כ בגיטין דתקנו זמן משום זנות דכמה פרוצות בעלמא דהתקנה לכלל העולם:

דף כ"ף ש"מ איתא לדשמואל הקשו תוס' ניחוש שמכרה במעמ"ש לר"ת דלא מצי מחיל וכן הקשו בגיטין ותמהו המפרשים על התוס' דזולת ר"ת קשה לאביי דאוקי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה ניחש שמכרה גוף החוב לבד במעמ"ש ולאביי ליתא לדשמואל גם במוכר שט"ח ונ"ל לפימ"ש הר"ן בגיטין דף י"ג דמעמ"ש לא שייך רק בדבר שגופו ממון במגו דמצי זכי לנפשו זכי לאחריני א"כ לפי המ"ד בחו"מ סימן רמ"א דתפיס שטרא ל"מ מחילה בלא קנין א"כ לאביי דשטר כתובה ת"י ל"מ מעמ"ש על גוף החוב דלא מצי זכי לנפשו כ"ז דלא החזיר לו השטר ובלא קנין ועיין בנה"מ סימן ס"ו ס"ק כ"ט אבל לרבא דלא מוקי בשטר כתובה אצלה אפשר להקנות במעמ"ש כשמסרה גם השטר דאזי מהני מחילה בלא קנין כמ"ש בש"ך חו"מ בסימן ס"ו ס"ק ע"ד בשם בהע"ט:

אמנם מה שהוכיח הר"ן סברא זאת מחמת קושייתו דגבי מנה שבמשנה מועיל מעמ"ש ובשטר שחרור ל"מ מעמ"ש ובשלמא בגט הוי חוב לא תקנו מעמ"ש רק במילי דזכות לדעתי יש לדחות כיון דרק מדרבנן מועיל מעמ"ש אינו ניתר בב"ח ואסור בשפחה כיון דמדרבנן הוא קנין ממילא הוא חוב לעבד ולא מבעיא לרבינו ירוחם דס"ל דאם קידש במעמ"ש מקודשת רק לחומרא אלא גם להב"י באה"ע סכ"ח דהוי קידושי תורה י"ל דוקא בממון