ערך ש"י ש"ס קלט

כשפירש מעכשיו כמבואר בראשונים וחו"מ סימן ריז ולכן משני בההוא הנאה גמר ומקנה לסלק האסמכתא וטעם האחר דאין בכחו להקנות לא ס"ל לרב:

ע"ב כל מעב"ד כמאן דנקיט שטרא בידו הקשו תוס' דבפרק אלמנה ניזונית בעי ר"י יתומים אומרים נתננו והרי נזונת מעב"ד וי"ל נהי דכמאן דנקיט שטרא הא גם בשטר הטעם דשטרך בידי מה בעי וה"ל עכ"פ ליקח שובר איך נוציא ע"י חזקה דודאי יש מיעוט הפורעין בלא שובר ומניחין השטר ואין מוציאין ממון ברוב וצ"ל כמו דאמרינן מגו עם שטר להוציא משום דהוי כגבוי כמ"ש כנה"ג חו"מ סימן פ"ב אך מש"ה הוי כגבוי דא"י להבריח קרקעותיו דיטרוף מהלוקחין משא"כ מזונת אין מוציאין מנכסים משעבדים בעי אם אלמוה דליהוי בחזקת האלמנה כיון דיכולה למכור שלא בב"ד אך רש"י דפירש מעב"ד מזון האשה והבנות לא ס"ל הכי אלא דגם שיטת התוס' לא ס"ל עיי"ש בפרק אלמנה ניזונית וצ"ע:

תוס' ד"ה הוציאה דהוי כטענו חטים הקשו המפרשים הא הוא דבר שאינו קצוב דלרמב"ם לא מהני מחילה ונראה דבלאו מחילה כיון דאומרת נתגרשתי ממילא בכלל איני ניזונת ואיני עושה דיכולה לומר כן רק לשיטת ר"י שבאה"ע סימן ס"ט דיכולה לחזור בכל עת הק"ל אלא לפ"ז קשה בלא"ה אפילו לראב"ד דמחילה מועיל בדשא"ק מ"מ יכולה שתאמר דלא מחלה כלום רק איני ניזונית ואיני עושה וממילא אפילו תאמר שמא מחלה כיון דליכא אומדנא הוי דברים שבלב ואפשר אם סלקה עצמה בפירש מהמזונת לעולם א"י לחזור ולא משמע כן מסתימת הפוסקים ומתוס' ר"פ הכותב אין ראיה להיפך דאף שכתבו דמהא אין ראיה רק מסברא אין לה ליזון בע"כ ויכולה לחזור בכל עת שתרצה דזה כתבו דיכולה לחזור דאין ראיה דמהני סילוק אבל לפי האמת דסילוק מועיל ממילא א"י לחזור ויש סעד לדברי ועיי"ש בחידושי אנשי שם מה שציין בפרק אעפ"י מדברי תוס' אלו דפליגי על הר"ן שם דס"ל דא"י לחזור לע"ד לא דק והכא הוי כמו סלקה א"ע לעולם כיון דאומרת שנתגרשה אך כ"ז במזונת אבל כסות דלדעת הרא"ש והה"מ דהוי מדאורייתא ולפימ"ש הראנ"ח שבמל"מ בהלכות אישות דלא מהני סילוק בדאורייתא א"כ לא מהני רק מחילה והק"ל דהוי דשא"ק ועוד הוא דשלב"ל כמ"ש תוס' ר"פ הכותב ד"ה בדר"כ במזונת וקי"ל מחילה ל"מ בדשלב"ל אך לק"מ דרב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ושם בפ"ט דכתובות ומגו זו לרב נאמרה ולר"י א"כ באמת ל"ש מגו זאת דיתחייב בכסות ואף דקי"ל המקדש אשה ע"מ שאין לך עלי שכו"ע בדבר שבממון תנאו קיים דניתן למחילה י"ל משום דדעת כ"פ דבאירוסין מקנה דשלב"ל ולדעת גד"ת כ"ע מודו:

עוי"ל דל"ק שיתחייב בשכו"ע דיטעון דמחלה או אמרה אי אפשי ועיין מהרי"ט ופנ"י בפרק אלמנה ניזונית דלמ"ד דיכול לטעון אחר מעב"ד י"ל פרעתי ול"ל א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דלאו ברשיעי עסקינן עיי"ש גבי יתומים אומרים נתננו ואף למסקנא התם דנכסי בחזקתה י"ל דוקא ביתומים דנכסים נשתעבדו לה ולא ירשו אבל בה"י בעל אינו כן וא"כ לרב דפליג על ר"י כמ"ש תוס' כאן איכא מגו אבל לר"י ליכא מגו ואי דהוה כטענו חטים כבר שדיתי בה נרגא דהוי דברים שבלב אי מחלה או דשא"ק וגם למאן דס"ל דמקנה דשא"ק מ"מ היכא דהמחילה אינו בפירש רק מחמת אומדנא י"ל כ"ע יודו די"ל כיון שאינו קצוב אולי אינו גומר בלבו למחול או להתחייב:

ולפ"ז י"ל קושית התוס' דלעיל למה כותבין כתובה דלא יטעון אי את אשתי ואי די"ל לא גרשתיך ליכא מגו דיתחייב בכסות לר"י דמחילה ל"מ בדשלב"ל או משום דליכא מחילה כלל ולטעון שפרע אחר מעב"ד אינו נאמן וא"ל דכותבין כדי שלא יטעון אלמנה נשאתיך דרוב נשים בתולות נשאת יש להן קול כדאיתא ר"פ אשה שנתארמלה ולפ"ז בארוסה דלית לה כסות בלא"ה וגם מזונת אין לה לא נ"מ בכתיבת הכתובה דבמקום די"ל אין את אשתי י"ל לא גרשתיך:

גמרא אלמנה מן האירוסין במאי גביא תמהו תוס' גם מנשואין במקום דאין כותבין כתובה במאי גביא ונ"ל כיון דידענו שיש לה כתובה הוי כחזקה שטרך בידי מה בעי דה"ל ליקח שובר רק במקום שכותבין רגל"ד שפרע וקרע הכתובה כיון דאין לה אך החזקה רק ע"פ רוב ופוק חזי כמה פורעין בלא שובר או דנאבד השובר רק רוב ושטר מהני להוציא כמו מגו עם שטר משום שעבוד נכסי לא חשוב מוציא אך ארוסה אף דכתב לה כתובה אינה גובה ממשעבדי כמ"ש רמב"ם בפ"י מה"א וכ"ד רב שרירא גאון וכן איפסק באה"ע סימן נ"ה א"כ יכולין להבריח במכירה ול"ח כגבוי ל"מ רוב ועכצ"ל דמעביד אלים ואף דבלא"ה לא היה מהני וכדפרש"י גם לענין מזונות ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' בכתובות דף פ"ט ע"ב אהא דפריך לרב במאי גביא אלמנה מן האירוסין ליחוש דלמא מפקא עוד לגיטא דשמא נתגרשה ותגבה שנית דגט גובה עיקר ותמהו תוס' גם לשמואל מצי למפרך הכי דס"ל במקום שאין כותבין גובה בגט ולפימ"ש א"ש דאף דהגט כחזקה שטרך בידי לא עדיף מרוב דעל צד המיעוט יזדמן דפורע ואינו לוקח הגט ושובר רק רוב ומעב"ד דכשטר דמי מהני ג"כ להוציא אבל בארוסה דלא גבי ממשעבדי לא מהני רוב רק לרב דס"ל בב"ב דף צ"ב דהולכין בממון אחר הרוב:

דף י"ט וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי מכאן למדו הראשונים דלא אמרינן אייתי ראיה אימת מטי לידך רק כשאתרע בנפילה דאל"כ מה ק"ל להמקשן הכא יותר הא בכל מקום י"ל אייתי ראיה ואם לא ידע המקשן די"ל אייתי ראיה יקשה בכ"מ כן לכן הקשו תוס' על פרש"י בגיטין י"ז ע"ב דלר"י דאין לבעל פירות משעת נתינה ל"ל דתקנו זמן משום פירות דעדיין תצטרך להביא ראיה עיי"ש ונ"ל דכיון שלא נמסר בזמנו עידי מסירה מפקי לקלא כדמסיק שם עיי"ש ברא"ש ותוס' וכ"ד הרמב"ם דע"מ מפקי לקלא גם בלא שליח כמ"ש בב"ש סימן קכ"ז ולפ"ז י"ל גם בליכא קול יכול הבעל לטעון שלא נמסר בזמנו כדקי"ל דנאמן לטעון נאנסו אף דאונס קלא אית לו וליכא קול ועתוס' בב"ב דף עין ע"ב בד"ה מאן דליתומים לא טענינן שמא נאנס דאם איתא דנאנס ה"ל קול לפ"ז ה"נ אם בעצמו טוען ברי שלא נמסר בזמנו צריך להביא ראיה לטרוף מידו או מלקוחות לכן לא שייך לתקן זמן מה"ט דלא יועילו בתקנתן דעדיין יוכל הבעל למכור הפירות ויטעון שלא נמסר בזמנו